אתר סוכרת
מוקדש לילדים הסוכרתיים ובני משפחותיהם.
גם אם אינך ילד, תמצא כאן מידע רב שיכול לעזור לך.
 מה חדש   טיפים   שאלות נפוצות
על סוכרת 
 ספרונים   סוכרת בוידאו    מדריך סוכרת   מוצרי סוכרת 
 קישורים   מילון   תזונה   דפי שניידר   מאמרים   פורום סוכרת   סוכרת אחרת 

ארכיון פוסטים בקטגוריה ’היפוגליקמיה‘

כמה מילים על עט להזרקת גלוקגון

ראשון, 11 ביולי, 2010 מאת stamone

הערה: פוסט זה מבוסס על מאמר מאתר Diabetes Mine .

כל מי שהסוכרת היא חלק מחייו מכיר את החשש מהיפוגליקמיה חמורה (סוכר נמוך). על פי מחקרים על כל 10,000 סוכרתיים סוג 1 ישנם כ 2-6 מקרים של מוות מהיפוגליקמיה מדי שנה. כלומר בישראל לבדה בה יש על פי הערכות כ 30 אלף סוכרתיים מסוג 1 ישנם כ- 10 מקרים בשנה של מוות אשר מקורו בהיפוגליקמיה.

מה שאולי יפתיע רבים ממכם היא העובדה כי היפוגליקמיה היא תופעת לוואי של מחלות רבות. כגון מחלות כבד, גידולים בלבלב, מחלת אדיסון, אלכהוליזם, אנורקסיה, סוגים שונים של סרטן ועוד ועוד. על פי האתר הזה, ישנם לא פחות מ- 279 גורמים שונים להיפוגליקמיה. על פי נתונים ממשרד הבריאות האמריקאי, פחות מחמישית ממקרי המוות הקשורים להיפוגליקמיה הם בקרב סוכרתיים המזריקים אינסולין, בעוד שאר מקרי המוות מהיפוגליקמיה קשורים למחלות אחרות.

במקרי חירום כאשר האדם הסובל מהיפוגליקמיה אינו מסוגל לאכול, הטיפול הנידרש הוא הזרקה של הורמון גלוקגון. הגלוקגון גורם לכבד לשחרר סוכר למחזור הדם וע”י כך מעלה את הסוכר בדם.

מרגיזה לכן העובדה כי המכשיר היחיד שנועד לטפל בארועים אלה הוא פרימיטיבי למדי. כולנו מכירים את אותה קופסה כתומה ומפחידה – ההיפו-קיט המשמשת להזרקת הורמון הגלוקגון במקרי חירום. מדובר במזרק בעל במחט ארוכה ומפחידה וכדי לתפעל אותו יש לבצע לא פחות מ- 12 שלבים. מנסיון אני יכול להעיד שזה לא כל כך פשוט במצב של לחץ. עיקר המורכבות נובעת מהעובדה כי הגלוקגון הוא הורמון לא יציב. לכן יש לשמור אותו בצורה של אבקה ולערבב אותו בנוזל רק ממש לקראת השימוש. מכיוון שמדובר במכשיר מסובך ומפחיד להפעלה התוצאה היא שהורים לסוכרתיים וסוכרתיים בוגרים נמנעים על פי רוב מלהדריך בני זוג, מורים, מאמנים וחברים כיצד להפעיל את המכשיר. זה פשוט נראה מסובך מדי ומפחיד מדי. כמו כן רובם ככולם אינם טורחים לשאת אותו איתם וכך קורה שעל פי רוב המכשיר נמצא במקרר בבית ולא לידיינו כאשר באמת צריך אותו. למרות זאת מדובר במכשיר מציל חיים. על פי נתונים מארצות הברית כ- 10%-25% מהמזרקים האלה מופעלים מדי שנה.

ההיפו-קיט -glucagon-emergency-kit.gif

מתבקש איפוא, שיהייה מכשיר קל לתפעול, דמוי עט אינסולין לטיפול במקרים כאלה. אילו היה פתרון פשוט לתפעול שאינו מפחיד סביר להניח שאצל רבים הוא היה הופך לפריט חובה בתיק הסוכרת.

אז מה חדש?

החדשות הטובות הן, שקיימת חברה בשם גלוקפן שעובדת על הפיתוח של עט כזה. הרעיון הוא שיהייה עט רב פעמי אשר בתוכו 2 מחסניות (רפילים), אחת של נוזל ואחת של אבקה. תפעול העט יהייה קל מאד ויזכיר עט אינסולין. בלחיצת כפתור יתערבבו שני החומרים, המחט המפחידה תיהייה ניסתרת ותישלף ע”י ניצרה רק לאחר שהעט הוצמדה לגוף. הציפיות הן שהמכשיר יעבור אישורי FDA תוך כשנה שנתיים ואז נוכל לזרוק את ההיפו-קיט הנוכחי ולהחליפו בעט החדש.

בפני החברה עומד מלבד המכשול הטכני גם אתגר מיסחרי. כדי שתיהייה הצדקה מיסחרית לייצור המוני של העט החדש, יהייה על החברה לשנות את התפיסה של קופות החולים והסוכרתיים בעצמם בנוגע לחשיבות של העט החדש. הרעיון הוא שלכל מי שסובל מהיפוגליקמיה יהיו באופן קבוע כ- 5-6 עטים כאלה. אותם הוא יישא כדרך קבע בערכת הסוכרת וכן ישאיר אותם במקום העבודה, בבית הספר וכדומה. כרגע נמכרים יחסית מעט מאד ערכות היפו-קיט מדי שנה (על פי הערכות כ- 900 אלף בעולם) והפוטנציאל הנמוך יחסית מונע מהיצרניות הגדולות לבצע את ההשקעה הנידרשת לשיפור המכשיר המגושם הזה.

העט החדש -
glucapen_press.jpg

מד סוכר רציף משפר את האיזון ומונע היפוגליקמיה לילית

שישי, 12 בספטמבר, 2008 מאת stamone

מספר מחקרים המתנהלים בימים אלה מנסים להוכיח את יעלותו של מד הסוכר הרציף בקרב סוכרתיים המטופלים באינסולין. מאמר זה מציג תוצאות של שניים מהם.

מחקר ה- JDRF

המחקר המקיף ביותר מנוהל ע”י ה- JDRF. המחקר מנוהל עם קבוצת בקרה ומקיף 322 סוכרתיים בגילאים 8 עד 72.

ב- 8 לספטמבר 2008 פורסמו תוצאות ביניים כ- 26 שבועות מתחילת הניסוי.

משתתפי הניסוי חולקו על פי גיל ל 3 קבוצות.

בוגרים: גיל 25 ומעלה. אנשים בוגרים המנהלים בעצמם את הטיפול בסוכרת שלהם.
מתבגרים: 15 עד 24. זוהי קבוצה המאופיינת ב “מרד נעורים” ובלקיחת האחריות על הטיפול מידי ההורים.
צעירים: 8 עד 14. האחריות מוטלת ברובה על כתפי ההורים.

תוצאות המחקר:

קבוצת הבוגרים עשתה שימוש במד הרציף כ- 85% מהזמן (6 ימים בשבוע) והשיגה שיפור משמעותי של 0.53% ב- A1C ללא עליה במספר ארועי היפוגליקמיה.

קבוצת המתבגרים עשתה במד הרציף שימוש ב כ- 30% מהזמן ולא הושג שם שיפור משמעותי במדדים השונים.

קבוצת הצעירים עשתה שימוש במד כ- 50% מהזמן. אומנם לא חל שיפור משמעותי בממוצע ה - A1C של חברי הקבוצה אבל כן היה שיפור משמעותי במספר הצעירים שהצליחו להוריד את ה- A1C אל מתחת ל- 7% .

הערה:

מסיבות היסטוריות מייחסים כולנו חשיבות רבה למדד ה- A1C . אבל יש לזכור כי מדד ה- A1C משמש רק מסיבות טכניות כמדד למדידת איכות האיזון. ההגיון אומר שגם ללא שיפור ב- A1C ניתן להשיג שיפור באיזון.

נניח למשל שרמות הסוכר אצל סוכרתי א’ קופצות בין 40 ל- 200 במשך שעות היום. רמת הסוכר הממוצעת היא 120. אצל סוכרתי ב’ המשתמש במד סוכר רציף נעות רמות הסוכר בין 90 ל- 160 . ממוצע הסוכר אצל סוכרתי ב’ יהייה גבוה יותר (125) אבל האיזון שלו הוא טוב יותר. סוכר בשתן למשל יוצא רק כאשר רמות הסוכר גבוהות מ- 180, ואובדן הרגישות להיפוגליקמיה מתרחש בעקבות ירידות סוכר תכופות אל מתחת ל- 70. מעצם העובדה שמד הסוכר הרציף מונע מצבים של היפוגליקמיה לדעתי גם כאשר ה- A1C נשאר ללא שינוי הדבר מעיד על שיפור באיזון.

יעילותו של מד סוכר רציף בלילה

בימים אלה במסגרת פרוייקט הלבלב המלאכותי פועלים מדענים לחבר מד סוכר רציף למשאבה כך שיפעלו במעגל סגור. משאבת אינסולין הפועלת במעגל סגור היא משאבה בה קצב אינסולין הבסיס (בזאל) משתנה אוטמאטית בהתאם לרמות הסוכר.

אחד היישומים הראשונים למשאבה ומד רציף הפועלים יחדיו במעגל סגור יהייה הפעלתם במעגל סגור במשך שעות הליילה.

הלילה מהווה תקופת זמן רגישה מנקודת מבט של הסוכרתי מזריק אינסולין והיא אידאלית להפעלת המשאבה במעגל סגור מהיותה קצרה יחסית, אין בה השפעות חיצוניות (אכילה, ספורט) , והסוכרתי ממילא ישן ואינו שולט במצב.

אחת משאלות המפתח בנוגע ליעילות של משאבה כזו היא השאלה האם המעגל הסגור לבדו יהייה יעיל מספיק כדי למנוע מצבי היפוגליקמיה במהלך השינה.

מחקר מעניין נערך לבדוק את יעילותו של מד הסוכר הרציף במניעת מיקרים קשים של היפוגליקמיה ליילית אצל סוכרתיים סוג 1.

ניסויים עם מד רציף מראים כי השכיחות של היפוגליקמיה ליילית (ערכים נמוכים מ- 70 ) היא גבוהה מאד ומגיעה עד ל כ 30 אחוזים מסה”כ הלילות, אולם בידי החוקרים לא קיימים נתונים לגבי אחוז המקרים שבהם מדובר בהיפוגליקמיה קשה. היפוגליקמיה קשה היא מקרה שבו הסוכרתי מאבד שליטה ונמצא למעשה במצב של אובדן הכרה.

החוקרים שעקבו אחר סוכרתיים שחוברו למד הרציף בשעות הלילה גילו שתי עובדות מעניינות:

משך הזמן שלוקח להיפוגליקמיה קשה להתפתח הוא כשעתיים ורבע עד ארבע שעות מרגע הירידה אל מתחת ל- 70 ועד לאובדן ההכרה. כלומר חיבור למד סוכר רציף מספק זמן התראה מספיק ארוך כדי להפסיק את הבזאל לכשעה ולמנוע התרחשות של מצב כזה.

מצד שני התברר כי הסוכרתיים אינם מתעוררים ממנגנון ההתרעה הנוכחי של המד הרציף, ויש מקום לשפר אותו. יתכן והפתרון לכך הוא משאבה הפועלת במעגל סגור, כלומר עוצרת את קצב הבסיס אוטומאטית במקרה של ירידה ברמות הסוכר.

לעוד פרטים על פרויקט הלבלב המלאכותי ראו כאן

על אובדן הרגישות להיפוגליקמיה

רביעי, 23 באפריל, 2008 מאת stamone

אחד ממנגונני ההגנה החשובים של הגוף הוא היכולת של המוח לזהות מצבי סוכר נמוך (היפוגליקמיה). כאשר המוח מזהה מצבים של סוכר נמוך אנחנו חשים בסימני אזהרה (רעב, חולשה, רעד, הזעה) המסמנים לנו לאכול משהו מתוק ולכבד שלנו להתחיל לשחרר סוכר האגור בו לשימוש במצבי חרום כאלה.

ידוע מזה זמן רב כי במשך השנים מאבדים מקצת מהסוכרתיים סוג 1 את היכולת החשובה הזו. סוכרתיים הסובלים מהתופעה מוצאים את עצמם מאבדים שליטה ללא סימני אזהרה כלשהם. אובדן הרגישות להיפוגליקמיה הוא אחת מתופעות הלואי המסוכנות של סוכרת מסוג 1 והוא מעלה מאד את הסכנה לארועי היפוגליקמיה המסתיימים בערפול חושים ואובדן שליטה. זוהי תופעה מדכאת במיוחד כי היא משאירה את הסוכרתיים חשופים וללא מנגנוני הגנה כלשהם.

אחת הסברות היא כי אובדן הרגישות להיפוגליקמיה נוצר כתוצאה מארועים רבים ומתמשכים של סוכר נמוך. על פי סברה זו עם כל ארוע של סוכר נמוך המוח ניהייה פחות רגיש להיפוגליקמיה, ובשלב מסויים עשוי שלא לזהות בכלל מצבים של סוכר נמוך.

אז מה חדש?

מחקר מקיף מסוגו ניסה לראשונה לעמוד את הקף התופעה בקרב סוכרתיים מסוג 1.

המחקר הקיף 518 סוכרתיים מסוג 1 וכלל שאלונים ומעקב אחריהם לאורך תקופה של שנתיים. תופעה של חוסר רגישות להיפוגליקמיה נמדדה בקרב 19.5% מהמשתתפים במחקר.

לקבוצה שאבדה את הרגישות להיפוגליקמיה היו מספר מאפיינים בולטים.

* גיל גבוה יחסית. גיל ממוצע 46 אצל אלה שאיבדו את הרגישות להיפוגליקמיה לעומת גיל ממוצע של 39 בקרב שאר המשתתפים במחקר.

* משך זמן ארוך יותר עם סוכרת. 23 שנים בממוצע לעומת 14 בלבד בקבוצה השניה.

* גידול משמעותי במספר מצבי ההיפוגליקמיה הקשים. סוכרתיים בקבוצה שאבדה רגישות להיפוגליקמיה חוו פי 6 יותר מקרים של ארועי היפוגליקמיה חמורים במהלך השנה האחרונה לעומת הקבוצה השנייה. ( 2.4 מקרים בממוצע בשנה לעומת 0.4 מקרים בלבד בקבוצה שלא אבדה לה הרגישות להיפוגליקמיה ).

מסקנת החוקרים היא, כי למרות השיפור הניכר בשיטות הטיפול בסוכרת הכוללות אינסולינים משופרים ושימוש במשאבות אינסולין, הבעיה של אובדן הרגישות להיפוגליקמיה ממשיכה להוות את אחד המיכשולים הגדולים בטיפול בסוכרת.

הטיפול המומלץ לבעיה של חוסר רגישות להיפוגליקמיה זוהי העלאה של רמות הסוכר הממוצעת לתקופה של 8 עד 12 שבועות. במהלך תקופה זו יש להמנע לחלוטין ממצבים של סוכר נמוך (היפוגליקמיה). אצל חלק ניכר מהסוכרתיים חוזרת הרגישות לסוכר נמוך בתום תקופה כזו. מד הסוכר הרציף מהווה מכשיר מצויין להפחתת מספר מצבי הסוכר הנמוך וביכולתו לסייע לסוכרתיים שאבדה להם הרגישות להיפוגליקמיה לצאת ממצב זה.

האם ילדים והורים מזהים היפו והיפר?

חמישי, 13 במרץ, 2008 מאת stamone

במחקר שנערך במספר מרכזים רפואיים בארצות הברית נבדקה היכולת של ילדים והוריהם לזהות על פי תחושות מצבים של סוכר נמוך (היפוגליקמיה) ושל סוכר גבוה (היפרגליקמיה).

במחקר השתתפו 61 ילדים עם סוכרת סוג 1 בגילאיי 6 עד 11. הילדים והוריהם נדרשו לנחש מצבי סוכר קיצוניים על פי תחושות של רעב, חולשה, הזעה וסימנים אחרים.

שתי הקבוצות נחלו כישלון חרוץ בניסיונות לזהות מצבים כאלה רק על פי תחושה וסימנים חיצוניים. ההורים כשלו ב- 50% מהמקרים לזהות מצבים של סוכר נמוך מ- 55 מ”ג , כאשר ב- 17% מהמקרים העריכו ההורים כי הסימנים של ילדהם מעידים על סוכר גבוה בעוד שלמעשה הסוכר היה נמוך. בקרב הילדים נמדדו תוצאות קצת יותר טובות אבל גם הם נכשלו ב כ- 40% מהמקרים לזהות מצבים של סוכר נמוך.

עוד נמצא מתאם גבוה בין היכולת לזהות מצבים של סוכר נמוך ליכולת להקטין את מספר מצבי ההיפוגליקמיה החמורה לאורך תקופה של 6 חודשים.

המסקנה: הורים וילדים נדרשים לעבור תרגולת לזהות מצבים קיצוניים של סוכר נמוך וגבוה ובכל מקרה להסתמך על מד הסוכר לפני מתן של תוספת אינסולין או מזון לצורך תיקון רמות הסוכר.

למאמר המקורי

כיצד לחזות מראש היפוגליקמיה חמורה

רביעי, 7 בנובמבר, 2007 מאת stamone

אחת הבעיות המטרידות ביותר סוכרתיים זהו חשש מהיפוגליקמיה חמורה שבה מאבדים שליטה.

ידוע זה מכבר כי היפוגליקמיה חמורה מתרחשת לרוב בסמוך לארועים קודמים של סוכר נמוך. למעשה ידוע כי כ- 70% ממקרי ההיפוגליקמיה החמורים מתרחשים בעקבות ארוע של היפו מדרגה בינונית (מתחת ל- 50 ) שקדם לו במהלך- 48 שעות.

התופעה נראית הגיונית שהרי ארועי היפוגליקמיה קודמים מצביעים על בעיה במינוני התרופות/אינסולין, מדללים את מאגרי סוכר החרום שצבור בכבד וכן מקטינים את הרגישות של הגוף לקראת ארוע נוסף.

מחקר שהתפרסם בחודש מרץ 2007 ועקב אחר 100 סוכרתיים מסוג 1 במשך 6 חודשים, ו 79 סוכרתיים סוג 2 במשך ארבעה חודשים ניסה לבדוק את התופעה ולהציע שיטה לחיזוי של ארועים כאלה.

החוקרים מאונברסיטה בורגיניה הגדירו מדד שמטרתו לנבא ארועים של היפוגליקמיה חמורה. על פי מדד זה נבדק ממוצע הסוכר של 24 השעות האחרונות ביחס לממוצע של 150 הבדיקות האחרונות.

ההנחה היתה שכאשר ממוצע 24 השעות נמוך משמעותית ממוצע 150 הבדיקות אזי הסיכון לארוע חמור של היפוגליקמיה גדל.

התוצאות אימתו את השערת החוקרים.

כאשר ממוצע 24 השעות חושב על סמך 3 בדיקות יומיות הוא חזה את התרחשות ההיפוגליקמיה הקשה ב- 58% מהמקרים בקרב סוכרתיים סוג 1 ו ב - 60% מהמקרים בקרב סוג 2.

כאשר ממוצע 24 השעות חושב על סמך 5 בדיקות יומיות יכולת החיזוי עלתה והגיעה לחיזוי של 63% מהארועים בקרב סוג 1 , ול - 75% בקרב סוג 2.

המסקנה: שימו לב לרצף של בדיקות סוכר נמוכות וניקטו באמצעי הזהירות הנידרשים גם ביום שלמחרת.

למחקר

עוד על התמודדות עם היפוגליקמיה – ראו כאן



הודעה על סיום פעילות האתר 3.2.2013 

קישורים לא ממומנים

האם ויטמין פשוט המחולק בחינם יכול למנוע סוכרת, קרא עוד ...

האם הסיבוכים חומקים לנו מתחת לרדאר?

"אנשים מתוקים לחיים ארוכים" אם בריאותך חשובה לך כדאי שספר זה ישכון בביתך



מתוקים - סוכרת
בשבילכם מ-1999
| טיפים | חברים | תזונה | פורום סוכרת | מדריך | ספרונים | חיפוש | מאמרים | וידאו |
| המדור של פרומקין | כאן ד"ר קנטר | שניידר - דפי מידע | קישורים | כלים | מה חדש? | מוצרים |

| תנאי שימוש | אודות |  |