אתר סוכרת
מוקדש לילדים הסוכרתיים ובני משפחותיהם.
גם אם אינך ילד, תמצא כאן מידע רב שיכול לעזור לך.
 מה חדש   טיפים   שאלות נפוצות
על סוכרת 
 ספרונים   סוכרת בוידאו    מדריך סוכרת   מוצרי סוכרת 
 קישורים   מילון   תזונה   דפי שניידר   מאמרים   פורום סוכרת   סוכרת אחרת 

ארכיון פוסטים מהחודש נובמבר, 2008

תרופות לסרטן לטיפול בסוכרת סוג 1

שני, 24 בנובמבר, 2008 מאת stamone

חוקרים מאונברסיטת סאן פרנסיסקו שבקליפורניה מדווחים על הצלחה בטיפול בסוכרת סוג 1 חדשה אצל עכברים.

במודל של עכברים המחקה סוכרת סוג 1 אצל בני אדם, נעשה שימוש בשתי תרופות המיועדות לטיפול בסרטן ( imatinib (Gleevec וכן (sunitinib (Sutent.

לאחר 10 שבועות של טיפול בתרופות הללו, בעכברים שחלו לאחרונה בסוכרת, הסוכרת נעצרה וחודש הייצור העצמי של האינסולין . העכברים נרפאו לכאורה גם לאחר שהפסיקו לתת להם את התרופות.

המנוסים שבינינו כבר יודעים כי אסור להתלהב מריפוי של עכברים, ולו משום העובדה שהסיכוי של ניסוי מוצלח בעכברים להסתיים בתרופה לשימוש בני אדם עומד על כ- 1% , ומשך הזמן הנדרש לפיתוח תרופה כזו הוא כ- 10 שנים.

אבל מחקר זה מעניין כי הוא מדגים כיוון שתופס תאוצה בשנים האחרונות ובבסיסו נסיון לעשות שימוש בתרופות שכבר יש להן אישור FDA עבור מחלה אחת (במקרה זה סרטן) לטיפול במחלה אחרת (במקרה זה סוכרת סוג 1). במקרים כאלה יכולים החוקרים לקצר תהליכים, להקטין עלויות באופן דרמטי ולגשת מהר יחסית לביצוע ניסויים קלינים מתקדמים בבני אדם.

טכנולוגיות לטיפול בסוכרת על פי ה DRI

שבת, 22 בנובמבר, 2008 מאת stamone

בהמשך לכתבות קודמות שעסקו בהרצאות מהכנס האחרון של ה- DRI, להלן תקציר של הרצאה נוספת מהכנס.

נושא ההרצאה: שימוש בטכנולוגיות לטיפול בסוכרת סוג 1 בקרב צעירים.

כדי שתוכלו לעקוב בקלות אחרי תוכן ההרצאה מומלץ לקרוא כתבה קודמת שהתפרסמה באתר “מתוקים”

דוח מצב בנוגע ללבלב המלאכותי

ומכאן להרצאה עצמה

השימוש בטכנולוגיות לטיפול בסוכרת סוג 1 בצעירים

בהרצאה מעניינת מתאר דר. וויליאם טמבולרין מבית ספר לרפואה של ייל את ההתקדמות בשימוש בטכנולוגיות לטיפול בסוכרת סוג 1 בצעירים משנות ה- 70 ועד ליימינו אלה. החלק האחרון של ההרצאה עוסק בניסויים הנערכים בייל בלבלב המלאכותי.

בתחילת ההרצאה סוקר דר. טמבולרין את ההיסטוריה של הטיפול בסוכרת סוג 1 מניסיונו האישי כמנהל המרכז הרפואי בבה”ס לרפואה של אונברסיטת ייל.

לפני 1980

הטיפול התאפיין בזריקה אחת או 2 ביממה של אינסולין. בדיקות סוכר נערכו בשתן. לא בוצעו בדיקות A1C .

נראה שרוב מכריע של המטופלים היה עם A1C גבוה מ- 10%. בטווח של 7 שנים לאחר האיבחון היו אצל מרבית המטופלים סימנים לפגיעה ברישתית העין ובכלייה.

1980-1993

תקופה המאופיינת במעבר לזריקות מרובות או משאבה, בדיקות סוכר בדם, ובדיקות A1C .

בעיות רישתית בטווח של 7 שנים נמדדות “רק” אצל 10% מהמטופלים.

1993-2008

ב- 1993 פורסמו התוצאות ממחקר ה- DCCT שהפך את בדיקת ה- A1C להיות המדד העקרי למדידת איכות הטיפול בסוכרת. איזון טוב נחשב ל- A1C נמוך מ- 7%.

למרות זאת מרבית הסוכרתיים מסוג 1 ובמיוחד צעירים אינם מסוגלים להשיג את המדד הזה בעזרת הטכנולוגיות הקיימות.

במדידות של ה- A1C הממוצע בקרב צעירים התוצאות הן:

ממוצע לשנת 1995 – 8.6%
ממוצע לשנת 1998 – 8.7%
ממוצע לשנת 2005 – 8.65%

כלומר למרות המלצות ה- DCCT אין שיפור ב- A1C הממוצע בקרב צעירים בעשר השנים האחרונות

האתגר לכן הוא לפתח שיטות שתאפשרנה השגת היעדים הנחוצים.

משאבות אינסולין

באונברסיטת ייל הגיעו למסקנה כי בקרב צעירים הטיפול במשאבה הוא האופטימאלי ביותר. בניסויים שנערכו ירד ה- A1C ב – 0.9% תודות לשימוש במשאבה (במרכזים אחרים ירד ב- 0.6% ) וזהו שיפור משמעותי.

נקודה נוספה שנבדקה היא היפוגליקמיה. הנסיון מראה כי צעירים בגיל הנעורים סובלים מפי שתיים יותר ארועי היפוגליקמיה חמורים מאשר מבוגרים. השימוש במשאבה סייע להשיג שיפור ניכר גם בתחום זה. נמדדה ירידה חדה במספר ארועי ההיפוגליקמיה החמורים (אובדן הכרה) מ- 39 לכל מאה מטופלים בשנה ל- 24 בשנה.

השיפור באיזון והירידה ב- A1C נמדדו בהתחלה ביחס לזריקות של אינסולינים ישנים (NPH) אבל ההבדלים האלה קיימים גם לאחר שנכנסו לשימוש אינסולינים אנאלוגים ארוכי טווח (לנטוס). פשוט משום שצעירים נוטים לדלג על זריקות כאשר הם אינם תחת פיקוח. בעוד שעם משאבה קל יותר לתקן ערכים גבוהים.

הצעירים המטופלים כיום בייל בעזרת משאבה שומרים בממוצע על A1C של 7.5% ואצל 0% מהם יש בעיות רישתית בשנים הראשונות לאבחון.

מד סוכר רציף

הטכנולוגיה של מד הסוכר הרציף מהווה שיפור משמעותי נוסף.

תוצאות ביינים ממחקר שנערך ע”י ה- JDRF מראות ירידה של 0.5% ב- A1C בקרב אלה שעושים במד הרציף שימוש מלא, כלומר לפחות 6 ימים בשבוע.

אולם אחת הבעיות שהתבררו בניסוי היא שדווקא צעירים בגילאיי 15-25 שאצלם האיזון פחות טוב ביחס לקבוצות הגיל האחרות אינם מתמידים עם המד הרציף ולכן אינם משיגים שיפור באיזון.

הלבלב המלאכותי – מעגל סגור

הדור הבא של הטכנולוגיה מדבר על ה”לבלב המלאכותי” כלומר סגירת המעגל בין מד סוכר רציף למשאבה כאשר המשאבה תתן אינסולין באופן אוטומאטי על פי רמות הסוכר שנמדדות. בית הספר לרפואה של ייל עורך ניסויים לשילוב שתי הטכנולוגיות האלה.

הנה כמה תוצאות ביניים ומסקנות ראשוניות:

בניסוי שנערך בקרב 10 מטופלים הושגו תוצאות טובות מאד. כל המשתתפים בניסוי היו מטופלים מאוזנים עם A1C ממוצע של 7% . למרות זאת ללא הלבלב המלאכותי רמות הסוכר שלהם היו בטווח התקין (של אנשים בריאים) רק במשך 58% משעות היממה. בהזרקת אינסולין במעגל סגור נשמר הטווח הרצוי במשך 82% מהיממה.

ארוחות

למרות התוצאות הטובות נמדדו קפיצות גבוהות מיד אחרי ארוחות. המסקנה היא שיש לתת אפשרות למטופל להודיע למשאבה כי הוא מתכנן לאכול כדי שאינסולין יוזרק מראש עוד לפני עליית הסוכר. כאשר המטופלים נדרשו להזין את כמות הפחממות כ- 15 דקות לפני הארוחה והמשאבה הזריקה באופן אוטומאטי כ- 50% מכמות האינסולין הנדרשת. נמדדה ירידה של 25% בקפיצה ברמות הסוכר לאחר האוכל.

לילה

בשעות הליילה הושגו תוצאות מצויינות. הלבלב המלאכותי מסוגל לדאוג לאיזון מושלם בשעות הלילה. הבעיה הגדולה היא אמינות החיישן (הסנסור). שגיאה כאן עלולה להיות קטלנית. המסקנה של החוקרים היא שיש לקחת מרווח ביטחון. נקבע כי היעד לסוכר בשעות הלילה צריך להיות 120 מ”ג. כך שגם במקרה של שגיאה של 100% בדיוק החיישן הסוכר לא יירד אל מתחת ל- 60 מ”ג. בנוסף הוכנסו מנגנונים המחייבים את המטופל לכייל את המד הרציף באופן תקין לפני השינה.

מהם הדברים שיש לעשות לפני הוצאת הלבלב המלאכותי לשוק:

- שיפור הדיוק של הסנסור
- יצירת סנסור כפול, צריך לבנות מנגנון של חיישן כפול באותו ההתקן כך שיהייה גיבוי למקרה של טעויות.
- יש לשפר את מנגנון ההתראות
- יש לשפר את תקשורת הרדיו בין החיישן למשאבה.
- יש לשפר את זמן התגובה של האינסולין. בהקשר זה הוא הזכיר חברה ישראלית שעובדת על פיתוח של מנגנון המחמם את אזור הזרקת האינסולין כדי להגביר את קצב ספיגתו ולשפר את היעילות שלו.

מה צופן העתיד

בשנים הקרובות יצאו מודלים שונים של משאבות הפועלות במעגל סגור. אלה יושקו לשוק בכמה שלבים:

שלב ראשון – משאבה המפסיקה את האינסולין אוטומאטית במקרים של סוכר נמוך
שלב שני – משאבה הפועלת במעגל סגור בשעות הלילה
שלב שלישי – מעגל סגור לאורך כל שעות היממה

מניעת סוכרת סוג 1 על פי ה DRI

שישי, 21 בנובמבר, 2008 מאת stamone

כתבה זו היא תקציר של הרצאה מרתקת נוספת שהוצגה בכנס שנערך ב- 25 לאוקטובר 2008. ההרצאה עסקה בשאלה: האם סוכרת מסוג 1 ניתנת למניעה? .

התקציר ניתן כאן בהמשך לכתבה הקודמת שעסקה בכנס האחרון של ה- DRI .

לכאורה תחום המניעה אינו רלבנטי לסוכרתיים ותיקים, אבל למעשה כפי שתוכלו ללמוד מההרצאה הזו וגם מהכתבה הקודמת יש קשר הדוק בין המחקר למרפא והמחקר למניעת סוכרת.

כדי שתוכלו לעקוב בקלות אחרי תוכן ההרצאה מומלץ מאד לקרוא שתי כתבות קודמות שהתפרסמו באתר “מתוקים”:

המחקר לזיהוי מוקדם של סוכרת סוג 1

ודוח מצב בנוגע לתרופות לעצירתה של סוכרת סוג 1

ומכאן להרצאה עצמה

האם ניתן למנוע סוכרת סוג 1 ?

בהרצאה מרתקת במיוחד מתאר דר. גיי סקיילר חוקר ראשי ב- DRI את ההיסטוריה של המחקר למניעת סוכרת סוג 1.

בתחילת ההרצאה מתאר דר. סקיילר את התנאים והשלבים השונים בהתפתחות הסוכרת סוג 1:

* שלב 1 – המטען הגנטי

כדי שאדם יחלה בסוכרת סוג 1 צריך שיהייה לו מטען גנטי מסויים. למעשה ל כ- 30% מהאנשים באוכלוסיה יש מטען גנטי המאפשר התפתחות של סוכרת מסוג 1.

* שלב 2 – ארוע חיצוני והופעת נוגדנים

בשלב הזה מתרחש ארוע שטיבו עדין לא ברור. כתוצאה משתבשת מערכת החיסון והגוף מייצר תאי T (סוג של תאי דם לבנים) שמאוחר יותר יתקפו את תאי הביתא בלבלב ויהרסו אותם. עם תחילת ההרס מופיעים בגוף נוגדנים מסוגים מסויימים. על פי הערכות נוגדנים אלה אינם משתתפים בהרס תאי הביתא אלא משמשים סימן בלבד לכך שההרס החל. אצל כ- 80% מקרב האנשים שהתגלו אצלם אותם הנוגדנים תפרוץ הסוכרת בשלב מסויים.

* שלב 3 – טרום סוכרת

בשלב זה עדין אין תסמינים של סוכרת. אבל בבדיקות סוכר בצום ובבדיקות פפטיד C ניתן לראות ירידה בתפקוד הלבלב. רוב מוחלט של האנשים הנמצאים בשלב זה יפתחו סוכרת תוך 5 שנים.

* שלב 4 – איבחון הסוכרת ו”ירח הדבש”

זהו השלב זה מופיעים תסמיני הסוכרת (צמא, ירידה במשקל, סימנים אחרים) והחולה מאובחן כסוכרתי. בשלב זה מרבית תאי הביתא שבלבלב כבר נהרסו אבל עדין יש כושר ייצור מסויים של אינסולין. תקופה זו יכולה להמשך בין כמה שבועות לשנתיים.

* שלב 5 – סוכרת תלויה באינסולין

הרס תאי הביתא מושלם והסוכרתי תלוי לחלוטין באינסולין מבחוץ. זהו השלב שבו נמצאים מרבית הסוכרתיים.

המחקר למניעת סוכרת

אחד הנושאים המרכזיים במחקר הסוכרת זהו הנסיון להבין את המנגנון הגורם לפרוץ הסוכרת. ידוע זה זמן כי קיימים תאי T “רעים” שהורסים את תאי הביתא (ניתן לאשר זאת בצילומים של הלבלב) ומנגד ישנה השערה כי ישנם תאי T “טובים” שתפקידם לנטרל את אותם תאי T “רעים”. התפרצותה של הסוכרת מתרחשת בעקבות הפרת האיזון בין התאים ה”טובים” ל”רעים”. מניעת הסוכרת יכולה לעשות בשני אופנים: הרס תאי T הרעים או תיגבורם של תאי ה- T הטובים.

מתחילת שנות השמונים התברר כי בכוחם של חומרים המדכאים את מערכת החיסון, (כלומר הורסים תאי T), לעכב את התפתחות סוכרת סוג 1. למעשה השימוש בחומרים אלה סייע להוכיח כי סוכרת סוג 1 היא מחלה של מערכת החיסון (מחלה אוטאימונית). בגלל תופעות לוואי קשות של התרופות האלה הופסק השימוש בהן.

מאז ממשיכים ניסויים בחומרים שונים שנועדו לעכב את התפתחות הסוכרת בתקופת “ירח הדבש”.

(לא אפרט מהם החומרים/התכשירים האלה ומי שמעוניין לקרוא עוד על החברות המפתחות אותן יכול לקרוא בעברית – כאן )

הצפי הוא כי לפחות 1-2 מהחברות שנמצאות כבר בשלב 3 של ניסויים בבני אדם תזכה עד לשנת 2011 לאישור FDA להוצאת התכשיר שלה לשוק כחיסון מורשה לסוכרת.

החדשות הרעות הן, כי המשותף לכל החיסונים האלה הוא שהם אינם מסוגלים לעצור את הסוכרת אלא רק לעכב אותה ולהאריך את “ירח הדבש” בכמה חודשים.

אבל ישנן גם חדשות טובות:

מתברר כי ישנו קשר ישיר בין השפעת התרופות ומועד תחילת השימוש בהן. סוכרתיים שמקבלים את החיסונים האלה כשישה חודשים לאחר האיבחון כמעט ואינם מושפעים מהם לטובה, בעוד אלה שמקבלים את החיסונים סמוך מאד לזמן האיבחון נהנים מתקופת “ירח דבש” ארוכה במיוחד.

על סמך הנתונים שנאספו התגבשו הערכות כי השימוש האופטימאלי בתרופות האלה צריך להיות עוד לפני האיבחון. שימוש בתרופות האלה בשלב 2 להתפתחות המחלה (השלב שבו מופיעים נוגדני הסוכרת לראשונה) או אפילו בשלב 3 (שלב טרום הסוכרת) יוכל על פי הערכות לעכב את הסוכרת ב 5 עד 10 שנים ולכך כמובן יש ערך משמעותי מאד.

מכאן איפוא יש חשיבות גדולה להקמת גופים ומנגנונים שיאתרו מעומדים לתרופות האלה עוד לפני פרוץ הסוכרת.

אחד הפרוייקטים הגדולים לזיהוי מוקדם של מעומדים לטיפול מונע הוא פרוייקט ה- TrialNet שכבר כתבנו עליו בעבר. מדובר ברשת עם מרכזים בארה”ב ובאירופה (ולצערי עדין ללא נציגות בישראל) שמאתרת מעומדים לטיפול מונע עתידי.

עד היום נסרקו בפרוייקט הזה כ 103,000 קרובי משפחה של סוכרתיים מסוג 1. קרובי משפחה נחשבים לקבוצת סיכון בגלל הקירבה הגנטית.

כצפוי אצל 97,000 מהם נמצא מטען גנטי המאפשר התפרצות של סוכרת סוג 1.

אצל כל מי שנמצא מטען גנטי נערכה סריקה של הנוגדנים האופיניים לסוכרת. בקרב כ- 3,500 ( 3.6% ) נמצא נוגדן ICA המלמד על סיכון גדל לסוכרת. (כלומר החדשות הטובות הן ש כ 96% מקרובי המשפחה הם בסיכון נמוך מאד לחלות בסוכרת סוג 1). בקרב כ- 2,500 מאותם 3,500 נמצאו נוגדנים נוספים המעידים כי הסיכון שלהם לסוכרת סוג 1 הוא גבוה מאד ולמעשה קרוב ל- 80%.

ואומנם מתוך אותה קבוצה של 2,500 בסיכון גבוה – פיתחו כ- 13% סוכרת תוך כשנה ו- בסה”כ כ- 60% בתקופת המעקב.

אילו אותם 2,500 אנשים בריאים לכאורה היו מקבלים את החיסון שבפיתוח יש סיכוי כי ניתן היה לדחות אצלם את הסוכרת בממוצע בחמש שנים ואולי אפילו בעשר שנים.

החוקרים מאמינים כי למרות שאנשים אלה אינם סוכרתיים ,על פי ההגדרות הפורמאליות, ולכן אינם מעומדים לטיפול בתרופות המניעה החדשות שבפיתוח, הנתונים שנאספו ידרבנו את הגופים השונים לאשר שימוש בתרופות החדשות גם בקרב הקבוצה הזאת. הריי בסופו של דבר זוהי הקבוצה שיכולה להרוויח את המירב מאותן התרופות.

אבל בזאת לא מסתיים העניין, על פי דר. סקיילר יש כבר עכשיו תרופות מעכבות נוספות בפיתוח. כאלה שבוחרות באסטרטגיה שונה. למשל תרופות המשמשות לטיפול באיידס. התרופות האלה אינן מדכאות את מערכת החיסון אלא דווקא מחזקות אותה. התקווה היא ש ע”י חיזוק תאי ה- T ה”טובים” במקביל להרס תאי ה-T ה”רעים” יושגו ביצועים טובים בהרבה.

לא ניתן לסיים מבלי להסביר מדוע התרופות החדשות האלה רלוונטיות גם לסוכרתיים ותיקים. ישנה השערה כי סוכרתיים אינם מאבדים את כושר הייצור מחדש של תאי ביתא. ולמעשה תיקון של מערכת החיסון עשוי לחדש את הייצור של תאיי ביתא גם ללא השתלה ממקור חיצוני. יתכן מאד שבעתיד לאחר שהחיסונים לעיכובה של סוכרת סוג 1 יאושרו לשימוש, יעשה בהם שימוש (שימוש מחוץ לפרוטוקול) גם בקרב סוכרתיים ותיקים. ישנם חוקרים שמאמינים כי שימוש בחיסונים האלה במינונים גבוהים יאפשר צמיחה חדשה של תאי ביתא גם בקרב סוכרתיים ותיקים.

דר. סקיילר מסכם את הרצאתו בכך שהוא מאמין כי ניתן לפצח את הבעיה. והוא מצהיר על עצמו כי הוא מאלה המאמינים כי בעתיד נחייה בעולם שבו לא קיימת סוכרת מסוג 1

המחקר למרפא על פי ה DRI

חמישי, 20 בנובמבר, 2008 מאת stamone

בכל פעם שתוקף אותי ייאוש מקצב התקדמות המחקר למרפא הסוכרת אני עורך ביקור קצר באתר ה- DRI וחוזר מעודד.

מאמר זה עוסק בעדכון לגבי הסטטוס למציאת מרפא לסוכרת על פי ה- DRI

DRI או בשמו המלא המוסד לחקר הסוכרת (Diabetes Research Institute) הוא אחד האירגונים החשובים ביותר בהובלת החקר למרפא של סוכרת סוג 1. האירגון הוקם בשנת 1970 ונחשב להתארגנות המובילה בעולם בחקר למרפא הסוכרת.

ההתארגנות מפעילה רשת של חוקרים ממרכזים רפואיים ברחבי העולם: ארה”ב, אירופה, אסיה וגם מישראל המשתפים פעולה במטרה למצוא את המרפא לסוכרת.

הנציגות הישראלית של ה- DRI היא ארגון D-CURE שכבר כתבנו עליו מספר פעמים באתר. אתם מוזמנים לגלוש לאתר הבית בעברית כדי ללמוד עוד על מטרות הארגון ועל המחקר הנערך בישראל.

המתענינים בחקר למרפא יכולים למצוא באתר ה- DRI הרצאות מרתקות בווידאו הנותנות תמונה עדכנית ביותר ובהירה בנוגע למצב המחקר. זהו אחד האתרים שממנו יכול כל אחד לשאוב עידוד רב. ניתן ללמוד ממנו שרבים עוסקים במחקר ושישנם השגים מרשימים בכל יום שחולף.

באוקטובר 25 2008 התקיים בניו יורק כינוס של ה- DRI . בהרצאות השונות ניתן לצפות בוידאו באתר ה- DRI והפעם הן מרתקות במיוחד.

לטובת מי שאינו שולט באנגלית להלן תקציר של שתיים מהן:

מצב עדכני של המחקר למרפא

אחת ההרצאות המעניינות ביותר מהכנס היא של דר. קמיליו ריקורדי המתאר את סטטוס המחקר באופן כללי.

דר. קמיליו מדבר בתחילת הרצאתו על סכומי העתק שעולות התרופות לטיפול בסוכרת. רק בארה”ב העלות השנתית היא כ 175 מיליארד דולר בשנה. חברות התרופות משקיעות סכומי עתק בפיתוח תרופות לשוק הענק הזה (כ- 10 מיליארד דולר בשנה) אבל לצעריינו רק כחלקיק קטן מושקע במחקר למרפא, תחום שנחשב להרבה פחות ריווחי.

ההרצאה מתמקדת בעיקר במחקר להחלפת תאי הביתא הפגועים בתאי ביתא ממקור חיצוני. זהו התחום שעל פי ה- DRI הוא כנראה בעל הפוטנציאל הגדול ביותר למציאת מרפא.

השתלות ראשונות של תאי ביתא נערכו לראשונה בשנת 1990 אבל פריצת הדרך האמיתית התרחשה בשנת 2000 כאשר חוקרים מקנדה פירסמו פרוטוקול (אדמונטון פרוטוקול) שעל פיו בוצעה השתלת תאי ביתא מתורמים בכבד בשילוב עם תרופות חדשות המדכאות את המערכת החיסונית.

בעקבות התוצאות המעודדות (כ- 82% מתוך המושתלים לא הזדקקו לאינסולין בשנה שלאחר ההשתלה) רווחה הדעה כי נמצא המרפא לסוכרת. אולם לאחר זמן לא רב הגיעה האכזבה. תוך זמן קצר יחסית (פחות מ- 5 שנים) נדרשו כל המושתלים לחזור ולהשתמש באינסולין.

למרות האכזבה מתברר במשך הזמן כי הניסוי לא נכשל לחלוטין והוא מהווה בסיס מצויין להמשך.

הנה פרוט של כמה מהגילויים המעודדים:

* לחוקרים התברר כי למרות שמושתלים נדרשו לאינסולין, גופם המשיך לייצר פפטיד C (חלבון נוסף הנוצר ע”י תאי בהביתא) גם לאחר החמש שנים הראשונות מה שהעיד על יכולתם של התאים המושתלים להמשיך ולהתקיים בגוף.

* עוד התברר שאותם סוכרתיים מושתלים שהצטרפו לניסוי בעקבות אובדן הרגישות להיפוגליקמיה, המשיכו לחוש בהיפוגליקמיה גם לאחר חמש שנים. כלומר עצם ההשתלה וחזרה לאיזון למשך מספר שנים החזירה להם את אותה רגישות חיונית לסוכר נמוך.

* החולים שאצלם הושתלו תאי ביתא הצליחו להוריד את ה- A1C שלהם ל- 6.5% לעומת ממוצע של 7.5% בממוצע בקרב המשתמשים באינסולין. שיפור זה הספיק כדי לעצור לחלוטין התפתחות נזקים ברישתית העין, ועכב משמעותית התפתחות נזקים בכלייה.

* הגילוי המעודד מכולם הוא שאחד מהחומרים המדכאים בפרוטוקול אדמונטון פוגע ביכולתם של התאים המושתלים לגדול ולהתחלק. החומר הזה הוחלף בחומר אחר במה שנקרא כעת “פרוטוקול אדמנטון – מיאמי” ועל פניו נראה כי המושתלים על פי הפרוטוקול החדש צפויים לתקופה ארוכה משמעותית של פטור מאינסולין.

גילויים מעודדים אלה החזירו את האמונה בגישה זו ומשמשים כזריקת מרץ לחוקרים בתחום. אבל עדין ישנם שניי מכשולים גדולים:

המכשול הראשון - כיצד למנוע את הצורך בחומרים מדכאים של מערכת החיסון.

אחת הבעיות הגדולות של השתלת תאים היא הצורך בשימוש בחומרים מדכאים של מערכת החיסון. לחומרים אלה תופעות לוואי קשות (למשל הגדלת הסיכון לסרטן). יש כמה גישות לטיפול בנושא:

* השתלת התאים בתוך התקנים מיוחדים (קפסולות) המונעות ממערכת החיסון לפגוע בתאים המושתלים.

* פיתוח תאי ביתא (או תאים מפיקי אינסולין) מתוך רקמות אחרות של האדם עצמו וכך למנוע את דחייתם.

* בניה של תהליך המלמד את מערכת החיסון לזהות את התאים המושתלים כתאי תקינים ובכך למנוע את הריסתם.

בכל שלש הגישות יש התקדמות גדולה.

המכשול השני – מציאת מקורות של תאי ביתא להשתלה.

כיווני הפיתרון-

* ניצול תאיי ביתא שמקורם בחזירים.

* ייצור תאי ביתא מתאי גזע עובריים או תאי גזע של אדם בוגר שמקורם במח העצם.

* הפיכה של תאים אחרים (תאי לבלב אחרים, תאי מעי או תאי עור) לתאים מפיקי אינסולין.

גם כאן יש התקדמות גדולה בשלושת המסלולים.

ישנן תוצאות מעודדות מאד מניסוי שבו הוזרקו תאי מח עצם לתוך הלבלב ללא שימוש בחומרים המדכאים את מערכת החיסון והמטופלים הצליחו לשפר את האזיון שלהם מ- A1C של 8.5% ל- 6.2% בממוצע.

הנדסה ביולוגית

הרצאה מעניינת נוספת היא הרצאתה של דר. שרי סטבלר העוסקת בהנדסה ביולוגית. תפקידם של המהנדסים הביולוגיים בבניית התקנים מיוחדים להשתלה של תאי בייתא.

על פי דר’ סטבלר בתהליך ההשתלה של תאי ביתא בכבד על פי פרוטוקול אדמנטון נהרסים כ- 60% מהתאים המושתלים כבר בימים הראשונים שלאחר ההשתלה. כלומר 40% מהתאים מספיקים כדי לספק מספיק אינסולין לכמעט חמש שנים. שיפור הפרוטוקול ומניעת ההרס הראשוני יכולים להאריך משמעותית את תקופת ה”פטור” מאינסולין.

מסקנה נוספת היא שעצם השתלת התאים בכבד פוגעת ביכולתם להתפתח כראוי. ויש סבירות שהשתלה במקומות אחרים בגוף בהם תהייה להם גישה טובה יותר לחמצן ומזון תשפר את שרידותם.

האתגרים של המהנדסים על פי דר. סטבלר:
- שמירת התאים בחיים לזמן ארוך ככל שאפשר
- השתלת התאים מחוץ לכבד כדי שיקבלו מספיק חמצן וגלוקוז
- הגנה מפני מערכת החיסון

האסטרטגיה:
- מציאת מקום טוב יותר להשתלה
- מתן הגנה ומזון לתאים
- הסתרת התאים ממערכת החיסון

אחד הנושאים העקריים שעובדים עלהם הוא בניית התקנים שיוחדרו לגוף ושבתוכם יושתלו תאי ביתא.

הדר. מציגה כמה דרכים בפיתוח המהנדסים לשכלול ההתקנים האלה:

* התקנה מוקדמת. השתלת התקן ריק, רק לאחר שההתקן נמצא בתוך הגוף זמן מה, צומחים לתוכן כלי דם והוא מהווה אזור אידיאלי לתאי ביתא מחדירים תאים מושתלים לתוכו. על ידי כך מקטינים מאד את ההרס הראשוני של תאי הביתא כפי שקורה בהשתלות לתוך הכבד.

* רשתות. בניית רשתות בתוך ההתקן שמונעות מהתאים להדחס ולהרוס אחד את השני.

* הקטנת ההתקנים. אחת המגבלות של ההתקנים היא שהם מונעים תזונה וחמצן מהתאים המושתלים. הפתרון לזה הוא בניית קפסולות מאד קטנות שבכל אחת מעט מאד תאים וכך יש להם נגישות למזון.

* אספקת חמצן. רעיון אחר הוא החדרה של משאבות זעירות לחמצן לתוך ההתקנים הדואגים לאספקת חמצן לתוך ההתקן.

* מעוררי צמיחה. עוד אפשרות זה לשים בתוך ההתקנים חומרים המעוררים גידול של התאים המושתלים שבתוך ההתקן.

* תחום שלם נוסף הוא פיתוח התקנים לדיכוי מקומי בלבד של מערכת החיסון. כך לא צריך לדכא את כל מערכת החיסון של הגוף אלא רק לדכא את פעולתה באזור ההתקן עצמו. למשל השתלת קפסולה שתכיל חומרים מדכאים שתושתל על יד ההתקן או בתוכו ותשחרר חומרי דיכוי באופן איטי על פני 2 עד 5 שנים.

יש הצלחות טובות בניסויים בחיות.

להלן כל ההרצאות מכנס שנערך באוקטובר 2008 :

ההרצאות הן באורך של 45 דקות עד 60 דקות. נדרש רישום קצר שאינו עולה כסף. מומלץ ביותר למתעניינים נושא.

סטטוס המחקר למרפא הסוכרת באופן כללי

המחקר בתאי גזע, חידוש יצירת תאים ומערכת החיסון

הנדסה ביולוגית – התקנים להשתלת תאים

מניעה של סוכרת מסוג 1

קפיצה למים. מהמעבדה למגרש האמיתי

המחקר למרפא – תקוות אמת או תקוות שווא

כלים חדשים לנהול הסוכרת

התמודדות עם הצד הריגשי של הסוכרת

אנשים מתוקים לחיים ארוכים

ראשון, 9 בנובמבר, 2008 מאת stamone

מאמר זה הוא המלצה על ספר חדש פרי עטו של דר. זילבר “אנשים מתוקים לחיים ארוכים

גילוי נאות

רעייתי ואני מכירים את דר. משה זילבר ורעייתו שנים רבות מאז שבנותיינו הבכורות נפגשו בגן טרום חובה. מדובר בתקופה שלפני פרוץ הסוכרת אצל הבת שלנו ושנים רבות לפני שהפכנו לקוראים נאמנים שלו בפורום “שאל את המומחה” באתר “מתוקים”.

לפני כשנה במפגש של המשפחות שמענו מ דר. זילבר שהוא מתכנן לכתוב ספר לסוכרתיים, ידענו מהכרותנו איתו כי לא יהייה מדובר בעוד ספר צפוי על סוכרת. לפני ימים אחדים קבלנו ממנו העתק מספרו החדש שיצא לאור בימים אלה: “אנשים מתוקים לחיים ארוכים” ולא התאכזבנו.

המלצה וחוות דעת

בתור חובב ספריי סוכרת למדתי לחלק אותם לשלושה סוגים עקריים:

הסוג הראשון, ספרים השמים את מחלת הסוכרת במרכז – ספרים אלה מתארים בשפה רפואית יבשה ומדוייקת את הסוכרת על כל הבטייה החל מההיסטוריה שלה וכלה בהשפעותיה על מערכות הגוף. את הספרים האלה אני מכנה “אינציקלופדיות לסוכרת”.

על הסוג השני נמנים הספרים השמים את הטיפול בסוכרת במרכז – ספרים אלה עוסקים בתאורים מפורטים כיצד למדוד והיכן להזריק, מה לקנות והיכן ויש בהם רשימות ארוכות ומייגעות של מאכלים ותפריטים. את הספרים האלה אני מכנה “הוראות הפעלה לסוכרת”.

סיפרו של דר. זילבר נמנה על הסוג השלישי, אלה ספרים השמים את האדם הסוכרתי במרכז ודנים בחיים עם הסוכרת מנקודת מבטו. ספרים מסוג זה אינם מנסים להפוך את הקורא ל”מומחה לסוכרת” אלא לסייע לו להיות אדם בריא יותר, כזה הבוחר בחירות נכונות ומושכלות המאפשרת לו לשפר את איכות חייו ואריכותם.

הספר של דר. זילבר הוא ספר אופטימי אבל הוא אינו חוסך מאיתנו תאור מפוקח של המציאות ושל החשבון שאותו נצטרך לשלם במידה ולא ניקח אחריות על הטיפול בסוכרת. אחד המוטיבים החוזרים בספר הוא: טיפול בסוכרת חיוני קודם כל בשביל איכות החיים שלנו ולא רק בשביל אריכותם. דר. זילבר דוגל בגישה כי איזון הסוכרת משמעותו אינה רק איזון הסוכר ועמידה ביעדי הסוכר ה “תלת חודשי”. לכן הוא עוסק במכלול ההבטים של החיים עם סוכרת: שינוי אורחות החיים, פעילות גופנית, תזונה נכונה, כולסטרול, לחץ דם, ויטמינים, בחירת התרופות הנכונות, כיצד לנצל ביעילות את המפגש עם הרופא שלך, טיפול נכון בבעיות ובסיבוכים ועוד ועוד.

הספר “אנשים מתוקים לחיים ארוכים” בנוי מ 50 פרקים בני שלושה עד חמישה עמודים כל אחד. כל פרק מציג בעיה או דילמה מנקודת מבטו של הסוכרתי. כל פרק מתחיל בקטע הומוריסטי משעשע, עובר לתאור מדוייק ובהיר של הנושא על הבטיו הרפואים ומסתיים בהמלצות ודרכי פעולה.

מדובר בספר קריא מאד. הפרקים קצרים והסיפור ההומוריסטי מבטיח שגם מי שעייף מקריאה של “חומר רפואי” ידפדף בספר מראשיתו עד סופו. בסוף כל פרק מופיע סיכום קצר ותמציתי של עיקרי הדברים שאותם יש לקחת מאותו הפרק כך שאין צורך לערוך סיכומים מייגעים.

על כריכת הספר כתוב ובצדק: “ספר חובה לכל סוכרתי” אבל מכיוון שמדובר בספר שעוסק בהרבה הבטים של בריאותיינו הוא מומלץ בחום גם לכל “הלא סוכרתיים” שעברו את גיל הארבעים ובריאותם חשובה להם. הקונים את הספר יגלו כי כל בני הבית ימצאו בו עניין רב.

מזל טוב ובהצלחה !



הודעה על סיום פעילות האתר 3.2.2013 

קישורים לא ממומנים

האם ויטמין פשוט המחולק בחינם יכול למנוע סוכרת, קרא עוד ...

האם הסיבוכים חומקים לנו מתחת לרדאר?

"אנשים מתוקים לחיים ארוכים" אם בריאותך חשובה לך כדאי שספר זה ישכון בביתך



מתוקים - סוכרת
בשבילכם מ-1999
| טיפים | חברים | תזונה | פורום סוכרת | מדריך | ספרונים | חיפוש | מאמרים | וידאו |
| המדור של פרומקין | כאן ד"ר קנטר | שניידר - דפי מידע | קישורים | כלים | מה חדש? | מוצרים |

| תנאי שימוש | אודות |  |