אתר סוכרת
מוקדש לילדים הסוכרתיים ובני משפחותיהם.
גם אם אינך ילד, תמצא כאן מידע רב שיכול לעזור לך.
 מה חדש   טיפים   שאלות נפוצות
על סוכרת 
 ספרונים   סוכרת בוידאו    מדריך סוכרת   מוצרי סוכרת 
 קישורים   מילון   תזונה   דפי שניידר   מאמרים   פורום סוכרת   סוכרת אחרת 
פורום סוכרת של מתוקים
המקום לשיתוף ידע ונסיון בפורום הסוכרת של מתוקים.
שאלות על סוכרת, דעות, חוויות או תלונות.
כל מה שיש לך ללמוד או ללמד על סוכרת
 
 עזרהעזרה    חיפושחיפוש     רשימת חבריםרשימת חברים    קבוצות משתמשיםקבוצות משתמשים   <b>הרשמה</b> (כדאי)הרשמה (כדאי) 
 כרטיס אישיכרטיס אישי    התחבר כדי לבדוק מסרים אישייםהתחבר כדי לבדוק מסרים אישיים    התחברהתחבר 
שאלות נפוצות
על סוכרת
שאל את
המומחה
ילדים
ונוער
סוכרת נעורים
(סוג 1)
סוכרת מבוגרים
(סוג 2)
סוכרת
הריון
תזונה
ודיאטה
מתכונים סוכרת
אחרת
התמודדות רגשית עם הסוכרת
עבור לעמוד
1, 2  הבא

 
   עמוד ראשי -> פורום סוכרת נעורים (סוכרת סוג 1, סוכרת בילדים)
עבור:  
חזור ההודעה נעולה. אינך יכול לכתוב תגובות או לערוך את ההודעה, אם אתה כתבת אותה הפורום נעול. אינך יכול להוסיף הודעות, לכתוב תגובות ולערוך הודעות של עצמך <-לנושא הקודם חזרה לפורום הנוכחי לנושא הבא-> להודעות אחרונות/פופולרית
מחבר הודעה
סטודנט סוכרתי






הודעהנשלח: 05/11/2009 ב- 13:23:42    כותרת הודעה: התמודדות רגשית עם הסוכרת תגובה עם ציטוט

שלום לכולם,
אני סוכרתי סוג 1, בן 30, את הסוכרת קיבלתי בגיל 21.
במסגרת לימודים אני צריך להגיש עבודה בנושא התמודדות רגשית של ילדים עם מחלה כרונית, מובן שבחרתי להתמקד בסוכרת הקרובה ביותר לגופי...

אז ככה, היות ואת הסוכרת קיבלתי בגיל 21 הרחק משנות ילדותי אני צריך את עזרתכם, מה עבר על בנכם (או עליכם הסוכרתיים שקיבלו את המחלה בשנות הילדות) מבחינה רגשית.
האם הייתה הבעה רגשית של:

פחד (מזריקות, דקירות, מחלה, מהעתיד)

כעס (למה זה קרה לי?)

אשמה (על גורם כל שהוא שבגללו כביכול הופיע המחלה, או אפילו על עצמו שאכל מלאאא ממתקים)

בושה (עכשיו כולם יצחקו עלי, איך אני יסתובב עם הגלוקומטר/ משאבה, איך אני יאכל בפני כולם וכו')

הכחשה (אתם טועים אני בריא!! אין לי בכלל סוכרת, הנה אני יכול לשחק כמו כולם)

וכן כל הבעה רגשית אחרת... אשמח אם תכתבו, תפרטו... גם על דרכי ההבעה וההתמודדות שלכם כהורים.

תודה ענקית על כל שיתוף פעולה...
נ.ב. אשמח לקבל הפניה לחומר מקצועי בנידון.
חזור למעלה
אורח






הודעהנשלח: 05/11/2009 ב- 14:15:45    כותרת הודעה: אמא לסוכרתית תגובה עם ציטוט

שלום סטודנט
ביתי בת ה 13 קיבלה סכרת בגיל 9 ,פחד מזריקות היה דיי קצר ועבר מהר,היא אפילו הרגישה דיי מיוחדת וחשובה.אפילו השוויצה בבית ספר בגלוקומטר החדש.
הילדה בכלל לא מוטרדת מהעתיד ולא אכפת לה מה רמת הסוכר ואם אני לא הייתי מאזנת אותה לא הייתה שומרת על הסוכר כלל.
לעומת זאת אני חרדה בלי סוף, כל עליה של הסוכר לרמה מעל 150 מורידים לי כמה שנים מהחיים.
90% מהשיחות שלי איתה הם על נושא הסכרת וזה גורם לה להתרגז ולברוח ממני.
לפעמים אני מפחידה אותה ואומרת לה שיש סכרתיים שמתים צעירים כי הם לא התאזנו ואז אני מתחרטת ואומרת לה שלה זה לא יקרה כי מההתחלה היא הייתה מאוזנת.
לפעמים היא כועסת נורא ומאיימת לזרוק לפח את המזרקים האינסולין והגלוקומטר ואז אני אומרת לה שהסכרת היא מחלה זמנית ועוד מעט יהיה תרופה חדשה,אינסולין חדש,לבלב מלאכותי והאיזון יושג בקלות אך בנתיים היא צריכה לתחזק את הגוף עד שימצאו תרופה חדשה.
היא שואלת "מתי יהיה תרופה חדשה?",אני עונה "עוד 5 שנים"
תגובתה "אוףףףףףףףףףףף זה עוד הרבה זמן,נמאס ליייייייייייייייייייייייייייייייי"
האמת,היא לא צריכה לחכות 5 שנים אלא להחלטה של ועדת סל הבריאות שיכניס סוף סוף את המד הרציף לסל וזו כבר התקדמות לעבר המטרה.
בנתיים אני יוצאת מדעתי מרוב דאגה ואז קופת החולים תצטרך לממן את עלות המחלות שיגרמו לי כתוצאה מהלחץ וזה יעלה הרבה יותר כסף מאשר לממן לילדה מד רציף.
חזור למעלה
שלומית






הודעהנשלח: 05/11/2009 ב- 16:02:08    כותרת הודעה: לסטודנט שלום, תגובה עם ציטוט

בני בן 14.5 חלה בסוכרת סוג 1 לפני שבועיים וחצי ומאז חיי השתנו לחלוטין. היינו בהלם, בכינו כולנו יחד, נשאלו שאלות מדוע דוקא זה קרה לו? נראה שהוא משלים עם הגזרה ומנסה להיות כמה שניתן כמו כולם, אבל אצלי הכל השתנה. בני הוא שחקן כדורעף, ובעבר כל פעם כשהיה לו אימון/משחק שמחתי. היום אני הייתי רוצה שישאר כל הזמן ליידי ושלא אצטרך להתעסק במה רמת הסוכר לפני אימון, נסיונות להעלות את הרמה לפני אימון עם חישובים שלא תהיה ירידה והיפו. אני חיה ונושמת את הסוכרת, אין לי שינה רציפה בלילות, חולמת על רמות סוכר וכמויות של אינסולין, אין לי סבלנות לכלום ופתאום הכל נראה לי חסר חשיבות. יתכן שאני בשלב של אבל, אבל תחושתי היא שככה יראו חיי.
סליחה אם אני מדכאת.
חזור למעלה
הסטודנט הסוכרתי






הודעהנשלח: 05/11/2009 ב- 16:06:03    כותרת הודעה: תודה... ו... כמה מילים ברשותך... תגובה עם ציטוט

אז ככה, קודם כל לגבי התמודדותך, אומנם אינני איש מקצוע (עדיין... בשביל זה אני בלימודים...) אבל את עצמך מבחינה באיזו תגובה את משיגה יותר שליטה על עצמך... נראה לי שהאופטימיות לנו כהורים מחזקת יותר וממילא אנחנו משפיעים חוזק על הילד המתמודד...
ולמה אני משתף את עצמי כהורה?

כיוון ש... מלבד היותי סוכרתי, שתי ילדי חולי ציליאק... אומנם החשש מסיבוכים בציליאק פחות מהחשש בסוכרת אבל--- ההתמודדות עם המגבלות היומיומיות (בתחום האוכל) שווה לסוכרת ואף קשה הרבה יותר כיוון שלילד הסוכרתי מותר לאכול כ מ ע ט הכל רק בזמנים, במידה ובכיסוי מתאים, לעומת זאת הילד עם הציליאק מוגבל לחלוטין מכל דבר מאכל שמכיל גלוטן ולצערינו התחליפים בתחום... ממש דלים ואינם טעימים...

בני בן 4.5 ניגש לאימו ושאל אותה אם הציליאק יהיה לו כל חייו? אשתי ענתה לו באופטימיות אך לא כיסתה ממנו את העתיד... וסיפרה לו שיש רופאים גדולים שיושבים כל היום ומנסים למצא תרופה כדי שיוכל לאכול כמו כולם... אבל עד אז... חייבים חייבים לשמור!!
לא תמיד זה עובד, קורה גם שהוא מאיים לאכול מהצלחת של אחותו... האוכל טעים יותר ומריח טוב יותר... אז אנחנו מחזקים אותו בפן האישי.... לא צועקים או מאיימים כדי שלא יפתח רגשות שליליים מידי, התייחסות אישית כמו: אתה גיבור!! את יודע להתגבר!! אנחנו מאמינים שתאכל רק מה שמותר לך!! גם משהו כמו... אבא רוצה לגלות לך סוד כש... תסיים ת'ארוחה (לא חסר מה להסתודד...)
לפעמים זה עובד... אבל מה שלא יהיה...
גבולות ומשמעת... לדעתי היא הבסיס לחוזק של הילד להתמודד...

תודה על שיתוף הפעולה... ובהצלחה!! למדתי!!!
חזור למעלה
שלומית






הודעהנשלח: 05/11/2009 ב- 16:11:49    כותרת הודעה: לסטודנט שלום, תגובה עם ציטוט

אין ספק שגם לי יש מה ללמוד ממך, אכן, צריך להיות אופטימיים ולקוות לטוב. משתדלת להתחזק, אולי פעם זה יקרה.
חזור למעלה
הסטודנט הסוכרתי






הודעהנשלח: 05/11/2009 ב- 16:13:54    כותרת הודעה: לאמא של בן ה-14 תגובה עם ציטוט

מאחל לך הרבה חוזק והתמודדות!!!
אגב, אם אני זוכר את תגובתי הרגשית... כן, גם אני הייתי בתקופה של כמין "אבל". לא היה איכפת לי מכלום!! אפילו לא מעצמי... זו תחושה של כאילו העולם חרב והעתיד קרס לי מול העיניים... אני זוכר שאחר תקופה החלטתי שאין מנוס... חייב לקחת את עצמי בידיים ולהשתמש בטכנולוגיה ובאמצעים הנפלאים העומדים לרשותינו ולהתאזן ולא לוותר... לא תמיד היה לי קל ולא תמיד מצליחים.
אגב, לי כבוגר מאד עזר להכיר דמויות חשובות שהצליחו בחיים עם הסוכרת ואולי... בזכותה..
תהיו חזקים ותאזרו אומץ ללמוד ולהכיר את המחלה ולהשיג שליטה עד כמה שאפשר...
זה מציאותי!!
חזור למעלה
שלומית






הודעהנשלח: 05/11/2009 ב- 16:19:20    כותרת הודעה: לסטודנט תודה, תגובה עם ציטוט

אכן, גם אני מייד חיפשתי באינטרנט אנשים מפורסמים עם סוכרת כדי להראות לבני שאפשר גם כך, ולשמחתי, מצאתי. מאחלת לך ולילדיך שביום מן הימים תזכו לרפואה שלמה, כי דברים כאלה לא מגיעים לאף אחד.
חזור למעלה
הסטודנט הסוכרתי






הודעהנשלח: 05/11/2009 ב- 16:30:56    כותרת הודעה: תודה מיוחדת... תגובה עם ציטוט

מאחל לך גם המון המון חוזק ועוצמה... ולבנך... הצלחה מרובה!!! שימי זאת מול עינייך את המטרה... איזון עד כמה שאפשר (ואפשר!!) אבל... שמעי לי... מניסיון אישי... לא להתנזר... להקפיד לכלול בתפריט היומי גם דברים טעימים ומפנקים... רק לדעת את הגבול והתמורה התרופתית...
בתקופה של תחילת המסע הייתי מקפיד כמו שעון שווייצרי... אמר לי פעם רופא... האינסולין על חשבון קופת החולים על תנסה לחסוך מהם כסף והוצאות....
בעזרת כיסוי מתאים בעיקר עם משאבה או אינסולינים מתקדמים אפשר לאכול הכל!!!
חזור למעלה
טל






הודעהנשלח: 06/11/2009 ב- 23:28:29    כותרת הודעה: קושי רגשי תגובה עם ציטוט

שלום לשלומית ולסטודנט,
בני עידו בן 12 חלה לפני שנה וחצי. אני זוכרת את שבוע האישפוז כמשבר ענק במשפחה.
עידו בכה המון והתפרץ עלינו על כל דבר ועניין. התסכול שלו היה כ"כ גדול אבל הוא לא הביע מילולית דברים בהקשר למחלה.היו בו כעסים אדירים, אבל לא היה מצב בו האשים את עצמו או אותנו. מהר מאוד החליט שהכי חשוב לו זה ללמוד הכל !!!! הוא היה תלמיד מצוין שם בבית החולים ושיתף פעולה עם הצוות. עד היום לא קל לעידו ולעתים הוא מתמרד ולא מוכן לקחת איתו מד סוכר או זריקת חרום כשהוא יוצא ויש מלחמות...הקושי הכי גדול איתו שהוא לא מצליח לעלות במשקל (30 ק"ג) ויש בינינו עימותים קשים סביב האוכל.
שלומית, מה שתארת קרה לי בדיוק אותו דבר. זה משבר אדיר שלא יתואר במילים. במשך חודשים, בכל פעם שדיברו איתי על עידו או שאלו... הייתי עם דמעות בעיניים. עד היום לא קל והבנתי שדרך ההתמודדות היא קודם כל ידע. כי ידע זה כוח ועוזר בהתמודדות היום-יומית.
אני ממליצה לכם לעבור כמה שיותר מהר למשאבה כיוון שכך מגיעים לאיזון הרבה יותר טוב. אם תרצי הסברים או סתם לשאול כל דבר תוכלי להתקשר: 086532224 טל.
חזור למעלה
שלומית






הודעהנשלח: 07/11/2009 ב- 09:28:31    כותרת הודעה: טל, תודה רבה, תגובה עם ציטוט

טוב לי לדעת שאנחנו לא לבד, למרות שאני לא מאחלת לאף אחד לעבור דברים כאלה. כי למעשה הכל משתנה. פעם כשבני יצא מהבית לכל מיני מקומות שמחתי בשבילו והיום זה סיוט בשבילי.
למעשה, יש את החיים שלפני הסוכרת ואת החיים שאחרי. צריך להוקיר כל רגע שעברנו לפני כי בעצם עכשיו הכל נראה שטויות ובעצם כבר לא אכפת לי מכלום חוץ מאיך לנסות לאזן כל הזמן את הסוכר.
בעקבות כל מה שאני קוראת באתר הזה, קראתי קצת על המשאבה. השאלה שלי היא האם גם אז צריך למדוד סוכר 6 פעמים ביום והבנתי שגם יש סכנה לסתימות במשאבה. איך מתמודדים?
חזור למעלה
הדס25






הודעהנשלח: 07/11/2009 ב- 16:11:07    כותרת הודעה: סכרת- לא סוף העולם... תגובה עם ציטוט

שלומית שלום,

אני קוראת את ההתכתבויות שלך וצר לי על מה שאת עוברת...
קוראים לי הדס אני בת 25 "זכיתי" לקבל סכרת סוג 1 לפני כשנתיים, בדיוק לפני יום הולדתי ה-23
החיים שלי ממשיכים בהרגלם ואני לא מרגישה שונה מאף אדם בריא - אני קצינה (סרן) בצבא, לומדת שנה שניה לתואר, יוצאת ומבלה בדיוק כמו כל בן אדם בריא
אגב לא צריך להתייבש במחלה (הוא לא גנב אותה מאף אחד) בזמנו הייתי מזריקה מול חבריי, במסעדות מול אנשים זרים ומודדת את הסוכר ללא בעיה היום אני מטופלת במשאבת אינסולין כך שזה הרבה יותר פשוט וסימפטי...
אל תתעסקו בשאלות "למה זה קרה דווקא לי?" אין עליהן תשובות והן סתם מתסכלות
גם תגובתה של אימי היתה דומה ועד היום היא אומרת שחבל שזה קרה לי ולא לה ואני אומרת שכל דבר שקורה מחשל אותנו וצריך ללמוד להתמודד עם זה...
שיהיה המון בהצלחה ורק בריאות...
חזור למעלה
שלומית






הודעהנשלח: 07/11/2009 ב- 16:31:54    כותרת הודעה: הדס שלום, תגובה עם ציטוט

תודה רבה על תגובתך. אני מבינה לליבה של אימך כי זה לא קל לראות את הילד באף גיל מקבל מחלה כרונית. נראה לי שאת גם חזקה באופייך וגם היות וקיבלת את ה"מתנה" אחרי גיל ההתבגרות את מצליחה יותר להתמודד עם זה יפה ובנחישות. מקווה שגם הבן שלי יתגבר. כעיקרון, הוא לא מתבייש במחלה וכולם יודעים על כך. אבל לא נעים לו במסגרת בית הספר או בבילוי עם קבוצת חברים להוציא מזרק ולהזריק ואני ממש מבינה לליבו. נראה שככל שיותר צעירים, הקושי גדול יותר. ומה יגידו הורים לילדים קטנים ותינוקות עם סוכרת?
טוב לשמוע שלמרות הכל את ממשיכה לשאוף ולקצור הישגים, כי צריך באמת להמשיך ללא רחמים עצמיים, זאת הדרך הנכונה. (קל לי לייעץ לאחרים).
אני באמת מקווה שכשנסיים את המחקר בשניידר נעבור למשאבה, למרות שהבנתי שגם עם זה יש בעיות כמו: סתימות, אז פשוט נזרום יום אחרי יום.
רפואה שלמה שתהיה לך ולכל החולים.
חזור למעלה
אמא לתאומים מתוקים






הודעהנשלח: 07/11/2009 ב- 21:20:42    כותרת הודעה: עידוד וחיזוק תגובה עם ציטוט

שלום שלומית,
לפני כחצי שנה התברר שלבתנו הקטנה בת 6 וחצי יש סכרת. כחודש אחריה התברר שגם לאחיה התאום יש סכרת. אמנם היא היתה מאושפזת בטיפול נמרץ עם הגילוי (ערך הסוכר היה 800) ואצלו זה כבר היה גילוי קל הרבה יותר אבל חיינו השתנו בבת אחת.יכול להיות שרבים היו נכנסים לדכאון וייאוש אבל אני כל הזמן אמרתי לבעלי שכמה שזה קשה- יש איך להתמודד.ולצערנו יש מחלות אחרות שאין מה לעשות! ועם ההרגשה הזאת המשכנו. והילדים שלנו מתפקדים מצויין! זה מאד ביגר אותם. לא אגיד שהכל הולך קל וחלק אבל זה קרוב לזה.ומאז לפני חודש וחצי שעברנו למשאבה - הכל נהיה עוד יותר קל.הם יכולים לאכול יותר דברים, יש יותר שליטה והם עצמאיים הרבה יותר.אני מקווה שתאגרי כוחות ואת תפנימי שבאמת זה לא נורא - יש חיים עם הסכרת וזה מה שתשדרי לבן שלך וראי שבאמת יהיה קל יותר.הרבה הצלחה!
חזור למעלה
אתי אמא למתוקה






הודעהנשלח: 08/11/2009 ב- 10:31:12    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

בתי קיבלה את המתנה המתוקה בגיל שנתיים היום אנחנו בני חמש החיםי הם לא אותם חיים הכל משתנה כל יציאה מהבית מצריכה לשים לב שלא שכחנו כלום ויש אוכל וגלוקומטר
הספונטניות נשארה בבית חולים אני חשובת שלנו בתור הורים לילדה קטנה יותר קשה מאשר לילד עצמו בגיל קטן האחריות היא מאוד גדולה החששות בכל רגע שהיא לא איתנו מה קורה ומה מצבה [u]אבל [/u החיים שלה הם נורמטיבים לחלוטין והיא לא מרגישה שונה בשום מובן שהוא היא הולכת לחוגים אוכלת ממתקים (אפילו קצת יותר מידי) היא לא מתלוננת הרבה למה יש לה סכרת רק לפעמים כשר יש צורך להחליף פרפרית יום אחרי יום או לעשות הרבה בדיקות ואז היא אומרת שנמעס לה להיות ילדה סוכרתית אני מניחה שכאשר מקבלים את זה בגיל צעיר זה נראה חלק מהחיים ומתיחסים לזה כמובן מעליו
אנחנו מלמדים את ביתנו שלאחד יש משקפים לאחד אוזנים גדולת ולה יש משאבה וזה נראה ברור מאליו
בהצלחה בהגשת העבודה
חזור למעלה
אמא לסוכרתית






הודעהנשלח: 08/11/2009 ב- 10:47:52    כותרת הודעה: משתמשת במד הרציף תגובה עם ציטוט

גם אני כמו כולכם חיי השתנו מאז גילוי הסכרת.
כבר 4 שנים שאני במתח,מתפקדת פחות בעבודה ( אני כרגע בעבודה גולשת לאתר מתוקים) נשארת פחות שעות.
הגיע הזמן שיקחו לתשומת הלב את הנזק שהסכרת גורמת להורים.
מאז הסכרת של הילדה השמנתי,עלה לי לחץ הדם,הסוכר בצום עלה ל 105 סביר להניח שעוד פחות מ 10 שנים גם אני אהיה מטופלת כרונית ואז המדינה תצטרך לממן עוד תרופות ,בנוסף המדינה מפסידה מס הכנסה מפוטנציאל ההשתכרות שלי שיורד עקב הטיפול בסכרת של הילדה .
האם לא יותר זול להכניס את המודד הרציף לסל הבריאות?????
חזור למעלה
שלומית






הודעהנשלח: 08/11/2009 ב- 11:18:47    כותרת הודעה: שלושת האימהות - אתן גדולות מהחיים!!! תגובה עם ציטוט

אימא של התאומים - הלוואי ואני אצליח להתחזק כמוך! אני מעריצה אותך על כוחותייך!
אתי האמא לצתוקה - גם בבית הספר של הבן שלי, המורה הסבירה לילדים פחות או יותר כמוך, ועוד מדובר בתיכון.
אמא לסוכרתית - כרגע אני מזדהה איתך מאוד בעניין המתח, חוסר יכולת להתעסק בענייני השיגרה.
בניגוד אלייך אני הפסקתי כמעט לאכול. כשגילינו את המחלה, מבלי להרגיש צמתי שלושה ימים, הרגשתי כאבים בחזה וקשיים בנשימה. התמכרתי לאינטרנט ותוך כדי חיפושים אחרי כל מה שקשור לסוכרת גיליתי שיש לי סימפטומים של דום לב צפוי. התעשתתי מהר והתחלתי להכריח את עצמי לאכול במטרה להחזיר את עצמי כמה שאפשר לשיגרה. פשוט, נראה לי שהילד היום צריך אותי יותר מתמיד ועלי לנסות לשמור על עצמי למענו. לעומת זאת, על המועקה שבלב אני לא מצליחה להתגבר, החיוך נמחק לי מהפרצוף כי הגעתי למצב שפשוט כואב לי בפה ובעיניים כשאני מחייכת.
בקיצור, אני בת 39 שהפכה להיות בת 69.
כנראה לכל אחד יש דרך אחרת להתמודד.
מה שבטוח, על כולנו להיות חזקות יותר מתמיד.
תודה על התגובות.
חזור למעלה
אמא לסוכרתית






הודעהנשלח: 08/11/2009 ב- 11:56:12    כותרת הודעה: לשלומית תגובה עם ציטוט

גם אני צמתי שבוע ביום הגילוי אבל אחר כך התחלתי לאכול כמו משוגעת אין לי מושג למה.
אבל מה שבאתי להגיד לך שבחודש האחרון יש לי הקלה מאוד מאוד גדולה ובעצם החיים שלי השתנו מקצה לקצה וממש הדאגות ירדו ב 99% והתיפקוד שלי בבית ובעבודה שונים לגמריי אפילו החיוך חזר.
בחודש האחרון אני משתמשת במודד הרציף!!!!!!!!!!!!!
את המקלט אני שמה במרכז הבית ורואה כל רגע נתון את התוצאה מבלי שהילדה תדע.
המכשיר אינו מצפצץ רק במצבי קיצון אלא גם חצי שעה לפני שיש היפו.
הילדה יוצאת לבלות עם חברות וממש לא אכפת לי מה מצב הסוכר שלה כי אני יודעת שהמכשיר יצפצף.
הסיבה שאני גולשת באתר מתוקים היא להעביר את המסר לכל אותן האמהות שחייהם השתנו לרעה מאז גילויי הסכרת,והמסר הוא :המודד הרציף הוא הוא הפיתרון לדאגות ולא העזרה הנפשית ,כל התגובות המרגיעות של הסכרתיים באתר הינן ( סליחה ) בזבוז זמן.
את הילדים שלנו ילדנו בצער ובכאב כדי שיחיו באושר הרבה שנים אחרינו ושאף אחד לא ישכנע אותנו אחרת ,יש לנו את הזכות לדאוג יותר וזו לא בושה אל תרגיעו אותנו במילים רק במעשים!
רק פתרונות שיאפשרו איזון נורמלי ללא סכנות ירגיעו אותנו ולא דיבורים .
אני אישית הפסקתי את כל החוגים והשיעורים הפרטיים של כל הילדים ואת כל המותרות כדי לממן את הסנסורים אך אני חרדה למצבן הנפשי של אמהות שאין ביכולתן לממן כלל את הסנסורים.
הסנסורים-לסל הבריאות ויפה שעה אחת קודם!
חזור למעלה
שלומית






הודעהנשלח: 08/11/2009 ב- 12:06:24    כותרת הודעה: לאמא לסוכרתית תגובה עם ציטוט

אני חדשה בזה אבל אולי את יכולה להסביר לי מהו המודד הרציף ועד כמה הוא אמין?
חזור למעלה
אמא לסוכרתית






הודעהנשלח: 08/11/2009 ב- 12:24:37    כותרת הודעה: לשלומית תגובה עם ציטוט

המודד מודד סוכר כל דקה.
בשבועיים הראשונים בדקנו 10 פעמים כל יום בגלוקומטר הרגיל והשוונו לתוצאות במודד הרציף כדי להאמין למראה עיניי,והמודד הרציף לא אכזב-הוא אמין. גם בהיפו וגם בהיפר.
פעם אחת המכשיר צפצץ כשהיה לה 107 התראה שעוד חצי שעה יהיה לה היפו,בדקנו,והיה לה 105 גם בגלוקומטר הרגיל ולא נתתי לה לאכול כי לא האמנתי שהמכשיר כל כך חכם ואכן תוך בדיוק חצי שעה היה לה 55.
הילדה משתמשת בנביגייטור מכיילים את המכשיר 3 פעמים ב 24 שעות הראשונות ופעם אחרי 3 ימים,סה"כ 4 בדיקות במשך 5 ימים.
לפעמים המכשיר מעיר אותנו בלילה כי הסוכר ירד ולפעמים הוא מצפצף לילדה ומזכיר לה להזריק כי הסוכר במגמת עליה (הילדה לפעמים משתוללת ואוכלת בלי להזריק).
בשבוע האחרון רמת הסוכר הגבוהה ביותר היתה על 200 וגם לתקופה מאוד קצרה כי "תפסנו" את ה 200 בזמן והורדנו אותו מהר.
השלווה שיש לי בחודש האחרון הוא לא רק בגלל ההתרעות למצבי קיצון אלא גם לוודאות שהילדה אכן מאוזנת כמו אדם רגיל ולכן תוחלת חייה תהיה כמו אדם רגיל ואזכה לראות אותה מתחתנת ויולדת לי המוןןןןןןןןןןן נכדים מזדקנת בכבוד ומגיעה לגיל שבו היא תטפח ותפנק גם את נכדיה.
חזור למעלה
שלומית






הודעהנשלח: 08/11/2009 ב- 13:04:41    כותרת הודעה: לאמא לסוכרתית תגובה עם ציטוט

את צודקת, זה מה שכולנו רוצים בשביל ילדינו.
לא ברור לי למה בבית חולים לא מייד מפנים אותנו לדברים כאלה, אלא קודם כל יש את תקופת התקפי הלב של ההורים.
איך הגעת לדבר הזה?
חזור למעלה
אמא לסוכרתית






הודעהנשלח: 08/11/2009 ב- 13:57:22    כותרת הודעה: לשלומית תגובה עם ציטוט

עקבתי דרך האינטרנט,חיכיתי שיצא לשוק כבר 4 שנים.
כל הכבוד ותודה גדולה לזוג ( אב ובנו ) ישראלים שהמציא את הפטנט.

על פרופסור איתמר רז מבית חולים הדסה שמעת?
הוא מתעסק עם חיסון נגד הסכרת שמאפשר להציל מעט מתאי הבטא שעוד לא נהרסו.
תתקשרי עליו.
את הילדה שלי הוא לא קיבל לניסוי מכיוון שהיתה רק בת 9.
ככל הידוע לי חברה DIAMYD נמצאת שלב 3 בפיתוח של חיסון דומה אבל אוספת מתנדבים רק בארה"ב ודווקא יש להם התקדמות לא רעה בכלל.

בבתי חולים מפנים רק לתרופות שבסל,מסתבר שלא כל הרופאים מעודכנים בחידושים.
אני שמתי לי למטרה להיות הראשונה שזוכה להשתמש בכל טכנולוגיה.
כבר 4 שנים שאני עוקבת אחרי החידושים ולפי הערכות שלי המודד הרציף הוא הסנונית הראשונה שממנה תבוא הישועה.
צריך לשמור על האיזון ללא פשרות כי הלבלב המלאכותי או האינסולין החכם או החיסון או השתלת תאי הבטא נמצאים בתווך השגה קרוב מאי פעם.
לא אורית לא גדי ולא סתם אחד ולא כל הסכרתיים שמנסים לגרום לי להרגע יצליחו-רק פיתרון לבעיה ירגיע אותי.
חזור למעלה
שלומית






הודעהנשלח: 08/11/2009 ב- 16:06:23    כותרת הודעה: לאמא לסוכרתית תגובה עם ציטוט

מה כוונתך חיסון נגד סוכרת? איך זה ישפיע על מי שיש לו כבר סוכרת?
אני מטופלת בבי"ח שניידר, שם דיבר איתנו פרופ' פיליפ ואמר לבן שלי לזכור דבר חשוב, לא כל החיים יצטרך להזריק. אבל למיטב הבנתי מהאינטרנט פיתרון ימצא רק עוד 10 שנים לפחות.
כי מה שאת אומרת זה נכון, רק פיתרון אמיתי לבעיה ירגיע אותנו. הפסיכולוגיה והעידוד זה לנשמה לאותו רגע, אבל אחר כך אנחנו נשארות להתמודד עם הבעיה עצמה.
חזור למעלה
אמא לסוכרתית






הודעהנשלח: 08/11/2009 ב- 16:20:41    כותרת הודעה: לשלומית תגובה עם ציטוט

פרופסור פיליפ צודק.
10 שנים?זה בטח כתבה מ 2005.
חזור למעלה
שלומית






הודעהנשלח: 08/11/2009 ב- 16:44:20    כותרת הודעה: לאמא סוכרתית תגובה עם ציטוט

עכשיו סוף סוף חייכתי.
אמן שאת צודקת!!!
חזור למעלה
אור של לי

10


הצטרף בתאריך: 23/03/2009 ב- 00:06:32
הודעות: 35

הודעהנשלח: 09/11/2009 ב- 00:20:22    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

שלום לסטודנט לשלומית ולכל האמהות...הבת שלי בת 6.5 קיבלה את הסכרת לפני שנה ואני יכולה להגיד לך שלומית שאחרי שנה הדברים נכנסים לשגרה מסוימת. כן החיים משתנים אבל הם בטח הרבה יותר שפויים. נכון אין מנוס (גם עם הסנסור וכו') יש תיק שהבת שלי צריכה לשאת על הגב כל החיים אבל כנראה מסתגלים למשקל שלה. יש שיח חדש בבית וערוץ תקשורת דרך הסכרת . כמה היה לה? מה צריך לשנות? מתי ובאילו תנאים לשחרר קצת?היתרון של זה שהיא צעירה יחסית זה שיש פחות שאלות וזה חלק ממנה. אני מאד מפחדת מגיל ההתבגרות. בנתיים היא מתמודדת עם זה כמו גדולה.
הדברים שעזרו לנו בהתמודדות זה שבלילה בהבנו שכנאה יש לה סכרת אמרתי לעצמי שזה חרא של דבר אבל לא סוף העולם ושיש דברים יותר גרועים. בהמשך חשבתי שאולי בין כל הדברים הנוראיים שיש, הייתי בוחרת את זה,שאפשר להתמודד איתה. באשפוז אמרתי לביתי שמהיום מצטרפת חברה חדשה למשפחה וזאת הסכרת. עוד דבר שעזר זה לא להסתיר את זה (קצת קשה עם משאבה על ילדה בת 6.5) העברנו מייל להורים בגן שיבינו שאין לה מחלה מדבקת, כשהילדים יספרו שלינוי עושה זריקות. וקיבלנו המון תגובות מחממות לב. פגשנו אבא ו2 אמהות עם סכרת נעורים וזה מעודד.היום אני וביתי העברנו הרצאה לילדים בכיתה שלה על הסכרת ושברנו כמה מיתוסים.
אני לאט לאט מצליחה לשחרר אותה שוב להיות יותר עצמאית וללכת לחברות ולסמוך עליה שיהיה בסדר, שתתקשר אלי. אז תהיה קצת גבוהה ונתקן אח"כ (היתרון של המשאבה)
אבל יש פאזל יום יומי שמעסיק אותך, אין מנוס, זה מעייף ומתיש וזה חלק מאיתנו . אנחנו נותנים לסכרת מקום של כבוד במשפחה שלנו ובלית ברירה מיודדים איתה. כשנמצאים בתחילת הדרך זה אולי לא תמיד מעודד וכן חשוב לכעוס להיות עצובים ולהתאבל כי כן נפרדים לשלום מהרבה דברים שהיו קודם.. חשוב לי להגיד שאיך שאנחנו ההורים מקבלים את הסכרת משפיע באופן ישיר על ההתמודדות שלהם, אז יחד עם הקושי חשוב לראות ולהראות את חצי הכוס המלאה ולהכנס לשגרה.
תודה למי שהיה לו את סבלנות לקרוא את התגובה הארוכה שלי....
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי
חזור ההודעה נעולה. אינך יכול לכתוב תגובות או לערוך את ההודעה, אם אתה כתבת אותה הפורום נעול. אינך יכול להוסיף הודעות, לכתוב תגובות ולערוך הודעות של עצמך <-לנושא הקודם חזרה לפורום הנוכחי לנושא הבא-> להודעות אחרונות/פופולרית
   עמוד ראשי -> פורום סוכרת נעורים (סוכרת סוג 1, סוכרת בילדים)
הצג הודעות קודמות:   
כל הזמנים הם שעון ישראל (GMT + שעתיים)
עבור לעמוד
1, 2  הבא
עמוד 1 מתוך 2

 
אתה יכול לשלוח הודעות בפורום זה
אתה יכול להגיב להודעות בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול להצביע למשאלים בפורום זה


הודעה על סיום פעילות האתר 3.2.2013 

קישורים לא ממומנים

האם ויטמין פשוט המחולק בחינם יכול למנוע סוכרת, קרא עוד ...

האם הסיבוכים חומקים לנו מתחת לרדאר?

"אנשים מתוקים לחיים ארוכים" אם בריאותך חשובה לך כדאי שספר זה ישכון בביתך



מתוקים - סוכרת
בשבילכם מ-1999
| טיפים | חברים | תזונה | פורום סוכרת | מדריך | ספרונים | חיפוש | מאמרים | וידאו |
| המדור של פרומקין | כאן ד"ר קנטר | שניידר - דפי מידע | קישורים | כלים | מה חדש? | מוצרים |

| תנאי שימוש | אודות |  |



Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group
Powered by phpBBHeb © 2002 phpBBHeb