אתר סוכרת
מוקדש לילדים הסוכרתיים ובני משפחותיהם.
גם אם אינך ילד, תמצא כאן מידע רב שיכול לעזור לך.
 מה חדש   טיפים   שאלות נפוצות
על סוכרת 
 ספרונים   סוכרת בוידאו    מדריך סוכרת   מוצרי סוכרת 
 קישורים   מילון   תזונה   דפי שניידר   מאמרים   פורום סוכרת   סוכרת אחרת 
פורום סוכרת של מתוקים
המקום לשיתוף ידע ונסיון בפורום הסוכרת של מתוקים.
שאלות על סוכרת, דעות, חוויות או תלונות.
כל מה שיש לך ללמוד או ללמד על סוכרת
 
 עזרהעזרה    חיפושחיפוש     רשימת חבריםרשימת חברים    קבוצות משתמשיםקבוצות משתמשים   <b>הרשמה</b> (כדאי)הרשמה (כדאי) 
 כרטיס אישיכרטיס אישי    התחבר כדי לבדוק מסרים אישייםהתחבר כדי לבדוק מסרים אישיים    התחברהתחבר 
שאלות נפוצות
על סוכרת
שאל את
המומחה
ילדים
ונוער
סוכרת נעורים
(סוג 1)
סוכרת מבוגרים
(סוג 2)
סוכרת
הריון
תזונה
ודיאטה
מתכונים סוכרת
אחרת
התמודדות רגשית עם הסוכרת
עבור לעמוד
הקודם  1, 2

 
   עמוד ראשי -> פורום סוכרת נעורים (סוכרת סוג 1, סוכרת בילדים)
עבור:  
חזור ההודעה נעולה. אינך יכול לכתוב תגובות או לערוך את ההודעה, אם אתה כתבת אותה הפורום נעול. אינך יכול להוסיף הודעות, לכתוב תגובות ולערוך הודעות של עצמך <-לנושא הקודם חזרה לפורום הנוכחי לנושא הבא-> להודעות אחרונות/פופולרית
מחבר הודעה
שלומית






הודעהנשלח: 09/11/2009 ב- 08:25:16    כותרת הודעה: לאור של לי תגובה עם ציטוט

לא רק את כותבת המון, גם אני וכמו שאת בטח מבינה, גם זה עדיין לא מספיק. ברור שיש דברים יותר גרועים, אבל את יודעת, בסוף כל אחד נשאר עם הבעיות שלו. דברים שפעם היו מובנים מאליו, הפכו אצלי לבעיה. למשל, בני בגיל ההתבגרות ולפעמים הוא ישן אצל חברים והם אצלו. איך עכשיו אתן לו לישון אצל חבר? תמיד הוא אהב למשוך את זמן השינה עד הצהריים ועכשיו אסור לו. כל ההנאות הקטנות בחיים נעלמו. אני מסתכלת עליו כשמודד רמת סוכר ולא יודע להחליט באיזו אצבע לדקור כי כל האצבעות נדקרו כ"כ הרבה ובוכה לעצמי בשקט. מזכירה לו מה שאמר הפרופסור, שלא כל החיים יהיה כך. מזכירה לעצמי שלפחות יש טיפול ואנחנו לא לפני מאה שנה...
מחר אני אגיע לכנס של יום הסוכרת ומקווה לשמוע על איזשהו פתרון שמתקרב, על מועד משוער, גם אם עוד כמה שנים, רק שיהיה למה לחכות...
חזור למעלה
אור של לי

10


הצטרף בתאריך: 23/03/2009 ב- 00:06:32
הודעות: 35

הודעהנשלח: 09/11/2009 ב- 12:14:24    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

אני מבינה על מה את מדברת מילה במילה. זה כואב לראות את האצבעות מחוררות, לחשוב על אותם דברים טריוויליים וקטנים שהיום דורשים מחשבה נוספת והתארגנות והם לא מובנים מאליהם כלכך או שעולים לנו בבריאות כמו נסיעה או חופשה או שינה מחוץ לבית. לאט לאט אני מתחילה לשחרר כמה שאפשר. את גרה באיזור המרכז? התחילה קבוצת הורים של האגודה לסכרת נעורים. זו קבוצה שמתקיימת בת"א אחת לחודש , יום רביעי הקרוב, זה המפגש השני. אני מאד ממליצה יש הרבה הורים למתבגרים.
בעניין השינה ועמידה בזמני האוכל, כל זה נגמר עם המשאבה... אפשר לקום מאוחר, ולא חייבים לאכול אם לא מתחשק, או לאכול יותר אם רוצים. קצת מהספונטניות חוזר וזו איכות חיים.
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי
אתי אמא למתוקה






הודעהנשלח: 09/11/2009 ב- 12:20:13    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

חברים באו נסתכל על חצי הכוס המלאה
*הכרנו אנשים נפלאים שלולא הסכרת לא היינו מכירים חברים רופאים ואנשים בפורום
*הילדים שלנו ואנחנו יודעים חשבון יותר טוב מכולם בעקבות ספירת פחממות
*למדנו לאכול בריא יותר
*הכרנו משרדי ממשלה שלא ידענו על קיומם
*הילדים האחרים בגן בכיתה למדו להיות יותר אחראים ולקבל גם מי ששונה מהם
הסכרת היא מתנה שלא ניתן להחליף בחנות נגיד תודה שזאת המתנה שקיבלנו ונלמד ללכת יחד איתה יד ביד ועקב בצד עגודל עד לאיזון מושלם או עד למציאת מרפא מה שיבוא קודם
בריאות לכולם
חזור למעלה
שלומית






הודעהנשלח: 09/11/2009 ב- 12:28:59    כותרת הודעה: לאור של לי ולאתי אמא למתוקה תגובה עם ציטוט

אור של לי - באמת עוד כמה חודשים נראה לי שננסה את המשאבה, בתקווה שאת צודקת וזה ישפר את איכות החיים.
בקשר לקבוצה להורים, את יכולה לתת יותר פרטים איפה זה? מתי? האם צריך להרשם איפשהו או פשוט מגיעים?

אתי אמא למתוקה - בגדול, חוץ ממשרדי הממשלה את צודקת. האמת העצובה היא, שהלוואי שיכולתי לוותר על דברים אלה שקרו "בזכות" הסוכרת ולרפא את בני.

רפואה שלמה לכולם.
חזור למעלה
אור של לי

10


הצטרף בתאריך: 23/03/2009 ב- 00:06:32
הודעות: 35

הודעהנשלח: 09/11/2009 ב- 12:51:20    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

הי ל "שיח הורים" נרשמים דרך האגודה. את יכולה לדבר עם נעמה משלי העובדת סוציאלית
המפגשים בימי ד' בשעה 20 במשרדים של חברת מדיגפ בשכונת כוכב הצפון בת"א. אין לי את הטלפון של האגודה כרגע.
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי
שלומית






הודעהנשלח: 10/11/2009 ב- 12:34:17    כותרת הודעה: לאור של לי תגובה עם ציטוט

תודה רבה על כל ההתייחסות. שיהיה רק טוב, אמן.
חזור למעלה
דוד האופטימי






הודעהנשלח: 10/11/2009 ב- 16:33:56    כותרת הודעה: לשלומית היקרה ולכל המודאגים החדשים תגובה עם ציטוט

אני בחור סטודנט, לומד כל היום. גילו לי את הסוכרת כשהייתי בשנה האחרונה לפני המבחנים במקום בו אני לומד לפני שנתיים. אני נחשב המוצלח של כל הכיתה שלי מאז ומעולם, בין חברתית ובין לימודית מטיולים ועד החשבונות הכי סבוכים. קבלתי את זה אחרי תראומה רגשית קשה כשהלכתי עם בחור לטיול והוא מת איתי באמצע הדרך.
בהתחלה לא האמנתי שזה קרה וקורה לי, כל כך הייתי בהלם עד שבבית חולים הוצאתי בעודי שוכב על מיטת ביה"ח סטנדרטית כשצינורית אינפוזיה בין זרועותי דף ובו חומר לימודי סבוך שבו התעסקתי עד לפני שעה קלה על ספסל הלימודים.
אם רצונכם שאכתוב לכם את הסיפור שלי כתבו בפורום ואני יאריך קצת אם כמובן תהיה תועלת וחיזוק מכך.
עכ"פ אקצר מכיוון שלא האמנתי שזה...... אצלי......., שאלתי בביה"ח בו אני מטופל (שניידר) אם יש איזה פתרון? איזה מרפא? מה אני אשאר כך לעולמי עד!? -שאלת המליון!
ואמרו לי שאם אני דווקא מתעקש וכו' אפנה למחלקת המחקרים (כמובן לאחר הפצרות מרובות של שאלה זו חוזר ונשנה).
לאחר 3 שבועות לערך הייתי מגיע כל יום לשניידר לחצי יום לקבל סוג מחקר מסוג "אנטי CD3" זה המחקר הכי מתקדם היום לעצירת המחלה בהתפתחותה ולהשאירה במצב של ירח דבש (לשולמית: אם את עדיין לא יודעת יש זמן בו הגוף מווסת את עצמו ללא הזרקת אינסולין לתקופה של כמה חודשים לערך לאחר תקופה קצרה מיום גלויה) וכך המחקר פועל במערכת החיסון את הפסקת הגוף לתקיפת תאי הבטא.
היום ברוך ה' אני מאוזן על 5.3 ב-A1C שזה לא קיים אצל הסוכרתיים, במיוחד בגילי וללא שום הגבלת אוכל וכדו'.
אז קודם כל בדקי את ענין המחקר אם תוכלי להכניס את בנך לשם.
עוד כמה דברים מנסיוני העשיר (אף על התקופה היחסית קצרה בתחום):
1) הרוגע וההבנה במצב בו האדם נמצא גורם לו שקט פנימי ושליטה במצב אף בסכרת.
לכן בכל זמן פנוי שיש לך תעברי על כל הידיעות שקיימות באתר מתוקים, מהידיעות במעודכנות ביותר ועד המצבים הכי מביכים שקיימים בפורום. דבר זה נותן שליטה וכמאמר העולם "הכר האויב".
2) ענין האיזון נותן לאדם הרגשה טובה וזה יכול להיות רקקקקק עם סדר יום קפדני ביותר, לא שהוא יגביל בלאכול רק אוכל בריא, אבל שתהיה נורמה ולדעת כמה מזריקים מתי באיזה מצב ואפי' החריג ביותר.
3) הענין של להסתיר או לגלות: את יכולה לראות באתר את הנושא הזה צץ בכל הזדמנות אפשרית והפולמוס לא הסתיים עד שתגמר מציאות הסוכרת. אך דא עקא, יש הרגשת עליוניות מסוימת שאדם מסתיר דבר שהוא מתמודד איתו שזה בין סוכרת ובין כל צרה שלא תהיה (אפי' שסוכרת אינו צרה כלל) כל זמן שיש לו תמיכה בבית. מה שאדם שתף אחרים גורם לו בהמשך איזה הרגשת הזנחה ושחושבים עליו ומגיבים וכדו'. זו דעתי בנושא , ולכן חשוב למנוע את התפרסמות הדבר ככל האפשר שאז האדם מרגיש שעל אף שבשך הזמן מרגישים שבעצם זה שטויות סוכרת אבל גם ביחס לאחרים זה אותו דבר כמו כולם, ואדרבה, אני מתודד עם דבר רציני שאתה לא היית מתמודד וזה הרגשת עליוניות שלא קיימת אם הענין מתפרסם.
4) עוד ענין חשוב מאוד: בדרך כלל מי שמלחיץ על הילד או הנוער זה דווקא ההורים. וכוונתי, שהרי כשלאדם יש פצע מוגלתי שהוא סובל ממנו סבל רב הוא במשך הזמן מוצא את עצמו בתוך המצב הזה כי זה הוא והחיים ממשיכים הלאה, אבל לאחר זמן ההסתגלות אם הוא יספר עליו למי שהוא הוא יראה שהתגובה נעה בין רחמים לחוסר הבנה ושאלות בלי קשר למה שהאדם באמת מתמודד, וזה מהסיבה הפשוטה כי הוא לא חי את זה והפצוע חי ונושם, וזה הוא. אותו דבר וקל וחומר הורה ובן ובמיוחד סכרת שהיא דבר שמטפלים בו וצריכים לבדוק ולאזן ולאכול במידת הצורך וכל מיני דברים לוואי של חיוורות ורעד וכו' הם יוצרים הרגשת הזדהות של ההורה שאינה מבינה באמת את המצב אלא הזדהות עם הבן הסובל ודבר זה אינו מיקל על הבן בהתמודדות. ואפשר להאריך בזה (באם תרצי תכתבי לי ואני יאריך). ומאידך גיסא זה נותן לילד תחושה שמשהוא איתו וזה נותן גב. וצריך ללמוד את הנוסכה לזה המדויקת. (והמיוחדות של אימי שמעולם היא לא הביעה את רגשותיה כלפי חוץ שגם היא מצטערת אלא היתה איתי, ואפי' פעם אמרתי לה את והיא חייכה אבל זה חכמה. (והיא תמיד היתה מקריאה מכל מיני ספרים כמו של "לואיזה היי" ועוד צפרי צ'אקרות למיניהם שהדבר תמיד תלוי רק באדם ממחלת הסרטן ועד לנאום בפני מליונים והדבר מובן לחושב)).
5) עם הזמן גם תרגישו שהאדם יכול להרגיש לבד מה מצבו אבל דבר זה הוא נסיון ואחרי תקופה תבינו אותי.

אני חושב שהרכתי יותר מדי ואקווה שלא. אבל דעי לך החיים ממשיכים צריך להבין מה זה והלאה......
זה לא סותר ללהצליח בחיים אולי זה תירוץ יפה אבל עם הדרכה וכניסה למצב של חיים רגילים הדבר עולה יפה.

בהצלחה לך ! קורץ
חזור למעלה
שלומית






הודעהנשלח: 10/11/2009 ב- 20:22:57    כותרת הודעה: לדוד האופטימי תגובה עם ציטוט

קבלתי את זה אחרי תראומה רגשית קשה כשהלכתי עם בחור לטיול והוא מת איתי באמצע הדרך

מה קרה שם אם תוכל לפרט?כמו כן לא הבנתי אם אתה בעד לספר על הסוכרת לאנשים או נגד?

תודה מראש
חזור למעלה
אורח






הודעהנשלח: 11/11/2009 ב- 08:49:16    כותרת הודעה: לדוד האופטימי תגובה עם ציטוט

הניסוי עם CD הצליח או שאתה מוגדר כסכרתי מסוג LADA?
כמה שנים אתה סוכרתי ומה המסקנות של הרופאים מהניסוי?
האם CD3 באמת עובד?
עשית בדיקת CPEPTIDE כדי לוודא פעילות לבלבית?
בבקשה תפרט.
חזור למעלה
דוד האופטימי






הודעהנשלח: 11/11/2009 ב- 16:36:20    כותרת הודעה: למגיבים תגובה עם ציטוט

שמחתי לקבל את תגובותיכם ושלא הארכתי לריק.
קודם כל לשולמית תבדקי את הנושא של המחקר הזה.
ולגבי הניסוי של אנטי CD3: איני מוגדר כסכרת LADA אלא כמו של כולנו, אלא שזה הקפאה של התפתחות המחלה אף על הירח דבש. וזה נמצא במצב של ירח דבש.
בתקופה האחרונה התפרסם בשם הרופאים שב-2012 לערך כל החולים החדשים יקבלו את הניסוי הזה שהתגלה כבטוח ומבטיח. מידי כחצי שנה אני עושה בדיקה לפראות פעילות לבבית ע"י שתיה של משקה הגורם לגירוי הלבלב ולקיחת דוגמיות דם במשך כ-3 שעות והדבר נשלח לחו"ל לבדיקה.
את התוצאות המוסמכות איני מקבל במילא כיוון שזה מוגדר כמחקר ואני איני אל שפן נסויים והשפן הרי אינו צריך לדעת תוצאות שהרי גם קיימים המקבלים את הדמה דהיינו מי מלח שאינם התכשיר האמיתי כדי להשוות את התגובה של המקבלים ואת הלא. אבל במציאות לאחר שעה וחצי בערך מתחיל לרדת המספרים ללא שום הזרקה וזה הראיה הכי גדולה. לבדוק את ההבדל אם מקבלים את התכשיר או לא אפשר לראות ע"פ הבדיקות דם במשך זמן קבלת התכשיר אם הכדוריות הלבנות יורדות או לא, ואצלי זה ירד והיו ימים שלא יכלתי לקבל את התכשיר כיוון שהם היו נמוכות מדי.
התוצאה היא שאני מזריק כ-1 יחידה לכל מנת פחמימות אבל לא לפי ספירה מדוקדקת אלא לפי הרגשת האוכל והרגשת הגוף, ואני גם יכול להסתדר בלי בדיקה במשך כמה ימי טיול לפי הרגשה של גבוה נמוך וכו'. והתוצאה היא 5.3 בA1C וזה מעל ומעבר ואני לא שמקפיד יותר מדי אלא הגוף מווסת את עצמו. דברים מדהימים........ הרופאים עצמם לא מבינים מה אני מדבר אבל זאת עובדה.
אני מצטער שאיני יכול להריך עכשיו אקווה לקבל תגובות חיוביות ע"ז ונדבר עוד...... קורץ
חזור למעלה
אמא לילד חמוד






הודעהנשלח: 11/11/2009 ב- 18:50:51    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

בני קיבל את הסוכרת בכיתה ב והיה בן 8 וקצת,עברו מאז 7 חודשים.ביום-יומיים לפני הגילוי מחלה בקופת חולים הוא לא נראה טוב,היה עייף,רזה מאוד,שתה הרבה.הרופא בקופת חולים אחרי בדיקת סוכר שעמדה על 450 התחילה להסביר לי ולו מה זה סוכרת ואני רק שאלתי -אבל למה ואיך זה יכול להיות.כאשר סדרתי תיק לבית חולים בכיתי ולא רציתי להאמין,חיבקתי את הילד,הבן הבכור שלי.
בבית חולים בדיקת A1C היתה 11,4 ,אחרי 3 חודשים 6.5,בשבוע הבאה נעשה עוד בדיקה.
אנחנו משתמשים בזריקות,הולך בסדר,למרות שיש לפעמים תיקונים.הבן החמוד שלי משתף פעלה מאוד יפה,אז עם זה אין בעיות,הבעיה היא אצלי-הבטחון שלי ירד.
אני תמיד ידעתי שאני עושה הכל נכון
-הנקתי את הילד
-נתתי לו אוכל בריא
בגלל זה,כך האמנתי, הילד היה בריא,כמעט לא חלה ,גדל יפה,מגיל 5 שוחה,התנהגות שלו יפה,ילד טוב כזה,כולם רק שיבחו אותו מסביב.בקיצור ילד שלי יפיוף,גבוה,נדיב-קיבל כזה עונש,למה???ועל מה?ולא שלאחרים מגיע,אבל למה הוא?
זו התמודדות שלי ורק שלי כאמא.
חזור למעלה
שלומית






הודעהנשלח: 11/11/2009 ב- 21:16:43    כותרת הודעה: לאמא לילד חמוד תגובה עם ציטוט

אני מזדהה איתך מילה במילה. גם אני הנקתי, גם אצלי זהו בן בכור, גם אצל בני קיימות כל אותן תכונות שהזכרת. קיבלנו מכה קשה. אצלי הבן יותר גדול ועכשיו זה מתבטא גם בשינויים בהתנהגותו. פעם הוא היה הילד הכי רגוע מכולנו, היום הוא יותר כועס (מוציא את התסכול עלי) וצועק עלי, וזה מבחינתי אפילו בסדר כי אני יודעת שחייב להוציא את זה באיזושהי דרך ואני כל כך מרגישה אשמה שאני מקבלת הכל בברכה עם דמעות בעיניים.
חזור למעלה
אורח






הודעהנשלח: 12/11/2009 ב- 08:53:35    כותרת הודעה: לדוד האופטימי תגובה עם ציטוט

אני פותחת שירשור חדש
חזור למעלה
יעקב הריאלי






הודעהנשלח: 13/11/2009 ב- 03:14:09    כותרת הודעה: תגובה לדוד האופטימי תגובה עם ציטוט

שלום דוד!
כתבת כמה עצות מנסיונך העשיר ובאופן כללי אני מסכים איתך.
בעצה 3 כתבת לגבי האם להסתיר או לגלות, שדעתך היא שכשאדם מתמודד עם צרה זה נותן לו הרגשת עליונות כלפי אנשים שלא מתמודדים עם שום דבר וסתם חיים כמו כולם, והרגשה זו אינה קיימת אם הענין מתפרסם.
האמת היא שאני מאוד מזדהה עם ההרגשה הזאת גם אני סטודנט כמוך רק יותר מבוגר אני בן 21 סוכרתי 8 שנים, אני מסתיר את הסוכרת ואני מרגיש שיש לי משהו שלאחרים אין ולפעמים זה נותן הרגשה טובה מאוד.
אבל לדעתי הרגשה זו קיימת גם אם לא מסתירים את הסוכרת ואין לזה שום קשר כי בסך הכול אתה מרגיש ייחודי ושיש לך משהו שאין לכולם, וזה לא בגלל שאתה מתמודד עם צרה כי כמו שאמרת סוכרת זה לא צרה ואף סוכרתי לא יגיד לך שהוא מרגיש שקשה לו והוא מתמודד אלא זה המצב ואלו החיים סוכרת זה מצב זה לא מחלה וכל ההרגשה היא פשוט בגלל שאתה אחרת מכולם, לך יש סוכרת ולהם אין, וזה נותן הרגשה טובה כי אנשים אוהבים להרגיש יחודיים וזה קיים גם אם יודעים שיש לך סוכרת.
חזור למעלה
שלומית






הודעהנשלח: 13/11/2009 ב- 22:02:26    כותרת הודעה: ליעקב הריאלי שלום, תגובה עם ציטוט

רציתי לשאול אם אתה יכול להיזכר במבט לאחור בזמן שקיבלת את הסוכרת: איך קיבלת את זה? התמודדות? עד כמה היו הוריך מעורבים? עד כמה היית עצמאי בבילויים עם חברים? האם הורי החברים קיבלו אותך בביתם בזרועות פתוחות או שהיו כאלה שחששו והעדיפו שהילד שלהם יתארח רק אצלך כי פחדו מאחריות? האם מהר הצלחת להתאזן או שלקח לך זמן? במידה ואתה משתמש במשאבה, כמה זמן עבר עד שהתחלת להשתמש בה?
סליחה על השאלות הרבות, פשוט אני מאמינה שבמקביל לטיפול תרופתי חשוב גם הצד הרגשי ומנסה ללמוד מנסיונם של אחרים...
חזור למעלה
רבקה

2


הצטרף בתאריך: 14/11/2009 ב- 11:41:11
הודעות: 5

הודעהנשלח: 14/11/2009 ב- 11:45:58    כותרת הודעה: ההתמודדות של הנסיכה - ומנצלת ופונה להורים תגובה עם ציטוט

הנסיכה שלנו הפכה רשמית למתוקה בגיל 11.5, לפני כ 8 חודשים.
מאז השתנו חיי מהקצה אל הקצה.

היא מצידה, מהיום הראשון התעקשה להזריק לעצמה, למדוד לעצמה, ויצאה מבית החולים, לאחר אשפוז של שבועיים עם מצגת מוכנה בנושא הסכרת, להראות לילדי השיכבה.

מבחינתה - הכל ממשיך רגיל, כולל, ובמיוחד, ההשתתפות בכיתתה הספורט והפעילות הגופנית האינטנסיבית.

אני מבחינתי - חיה על כדורי הרגעה, ואיבדתי את שמחת החיים שהייתה לי.

לא יכולה להמשיך ולכתוב כי מיד אני מתחילה לבכות.
את כל מה שעבר עלינו (כמעט הכל) כתבתי כאן :

אז, סטודנט יקר, אתה מוזמן לקרוא ולהשתמש בזה למחקר שלך.
יש שם אפילו את הודעת הSMS הראשונה הכועסת ששלחה לי וקרעה את ליבי, כשלא הרשיתי לה ללכת לאימון הספורט הראשון....

אתה מוזמן לשאול שאלות נוספות, מילדה שהחליטה שכלום לא משנה לה את מהלך החיים שלה, ומלמדת את כולם סביבה מהו חוסן נפשי.
תוכל לשמוע ממנה איך פנתה לעובדת הסוציאלית המרפאה, ואמרה לה (בבישנות אמנם) שאמא שלה משגעת אותה, ו"חופרת" לה עם השאלות על רמת הסוכר, והצליחה לגרום לכך שהעובדת הסוציאלית תעשה ביננו "הסכם ג'נטלמני" של "אמא לא שואלת, אבל את מספרת כשיש משהו חריג...", הסכם שמהצד שלה בו היא מתעלמת באלגנטיות...

ולהורים כאן אני פונה שוב, אם תרצו להקים קבוצת הורים ווירטואלית סגורה, בה נוכל לדבר על ה כ ל, אתם מוזמנים לכתוב אלי. במידה ויהיו מספיק הורים אני מוכנה לקחת עלי את המשימה הזאת.
לי אישית זה חסר מאוד.
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי
שלומית






הודעהנשלח: 14/11/2009 ב- 13:25:50    כותרת הודעה: רבקה היקרה, תגובה עם ציטוט

אני קוראת את תגובתך, נכנסתי גם לבלוג שלך והכל שוב חוזר אלי. אצלנו בבית היום "חוגגים" חודש לסוכרת. בני הבכור, ילד חתיך, משחק כדורעף בנבחרת, תלמיד מצטיין, ילד טוב לב ורגיש, שמ-ע-ו-ל-ם לא הציק ולא פגע באף אחד. לא מאמינה עדיין שגם אני בסרט הזה. לא מאמינה שאין תרופה. לא מאמינה שלקחו לו את הנעורים.
אותו אשפזו רק ללילה ולא לשבועיים, אז לא רוצה לחשוב מה עבר עלייך.
נכון, יש מקרים יותר גרועים, אך בסופו של דבר, הבעיה שלנו נשארת איתנו עד שימצא לה פיתרון, וחייב להימצא!!!
חזור למעלה
רחל.ל.






הודעהנשלח: 24/11/2009 ב- 08:05:33    כותרת הודעה: לסטודנט הסכרתי תגובה עם ציטוט

אתה צריך לחרוש חומר על נושא של אובדן אבל וכו,תהליך קבלה של כל מחלה כרונית מלווה
באותם שלבים כמו אובדן של מישהו קרוב
תחפש חומר על אבל אובדן וזה יעזור לך להתקדם בעבודה שלך
בהצלחה בבריאות טובה.
חזור למעלה
אורח






הודעהנשלח: 25/11/2009 ב- 09:31:23    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

סטודנט יקר
לעבודה שלך בבקשה תוסיף את ההרגשה של הורים שאין בידם 2500 ש"ח כל חודש כדי לממן לילדם האהוב חיישנים למודד הרציף וחיים בחרדות מההיפו ומההיפר.
התסכול של ההורים ששרתו בצבא ,שילמו ביטוח לאומי ומשלמים מס הכנסה ואף אחד שם במערכת הבריאות אינו חושב לרגע ש 10 בדיקות ביום לילד קטן הוא סיוט לילד וגם לאמא.
להפך,כסף לקלינאיות תקשורת,ריפוי בעיסוק,רופא שיניים יש.לילד שחייו מתקצרים ונהרסים אין.
תרופות מאריכות חיים לזקנים בני 70 יש,לילדים קטנים אין.
פיזיותרפיה לזקנים יש,עזרה לילדים קטנים אין.
איפה הצדק ואיפה מס הבריאות שאני ובעלי משלמים?-1200 ש"ח כל חודש.
בבקשה תכתוב גם על הכעס של ההורים,אין לנו חשק לשלוח את ילינו האחרים לצבא ולא לשלם מיסים למדינה.
כועסים חבל על הזמן!!!!!!!!!!!!!
חזור למעלה
חזור ההודעה נעולה. אינך יכול לכתוב תגובות או לערוך את ההודעה, אם אתה כתבת אותה הפורום נעול. אינך יכול להוסיף הודעות, לכתוב תגובות ולערוך הודעות של עצמך <-לנושא הקודם חזרה לפורום הנוכחי לנושא הבא-> להודעות אחרונות/פופולרית
   עמוד ראשי -> פורום סוכרת נעורים (סוכרת סוג 1, סוכרת בילדים)
הצג הודעות קודמות:   
כל הזמנים הם שעון ישראל (GMT + שעתיים)
עבור לעמוד
הקודם  1, 2
עמוד 2 מתוך 2

 
אתה יכול לשלוח הודעות בפורום זה
אתה יכול להגיב להודעות בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול להצביע למשאלים בפורום זה


הודעה על סיום פעילות האתר 3.2.2013 

קישורים לא ממומנים

האם ויטמין פשוט המחולק בחינם יכול למנוע סוכרת, קרא עוד ...

האם הסיבוכים חומקים לנו מתחת לרדאר?

"אנשים מתוקים לחיים ארוכים" אם בריאותך חשובה לך כדאי שספר זה ישכון בביתך



מתוקים - סוכרת
בשבילכם מ-1999
| טיפים | חברים | תזונה | פורום סוכרת | מדריך | ספרונים | חיפוש | מאמרים | וידאו |
| המדור של פרומקין | כאן ד"ר קנטר | שניידר - דפי מידע | קישורים | כלים | מה חדש? | מוצרים |

| תנאי שימוש | אודות |  |



Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group
Powered by phpBBHeb © 2002 phpBBHeb