אתר סוכרת
מוקדש לילדים הסוכרתיים ובני משפחותיהם.
גם אם אינך ילד, תמצא כאן מידע רב שיכול לעזור לך.
 מה חדש   טיפים   שאלות נפוצות
על סוכרת 
 ספרונים   סוכרת בוידאו    מדריך סוכרת   מוצרי סוכרת 
 קישורים   מילון   תזונה   דפי שניידר   מאמרים   פורום סוכרת   סוכרת אחרת 



08/2004

אני חולה?

בעצם, הסיפור שלי היום סגר מעגל. אני עומדת בפני הגיוס הממשש ובא- עוד חודש וחצי, ועצם הגיוס הוא סגירת מעגל מבחינתי. למה?

כי סיפור הסוכרת שלי התחיל בקשר לצבא.

מעשה שהיה, ואני בכיתה יא'. כל ההתרגשות שליוותה את השכבה שלי כשצוי גיוס החלו להופיע לא פסחה עליי. למדתי בבית ספר דתי, ולמרות שכל חיי לא ידעתי אם אחליט צבא או שירות לאומי, די הייתי בטוחה שאעשה שירות לאומי מאז שהתחלתי את אותה שנה. לצו הראשון לא הלכתי. וגם לא לשני. ואז השלישי הגיע- האדום. סוף סוף קמתי מישבני והחלטתי לברר מה אני צריכה על מנת להוציא את הפטור על טעמים דתיים (מתוך עצלנות נטו) וגילתי שאין לי אפשרות להוציא את הפטור באותם ימים- אלא לחכות עד ספטמבר. כשהתקשרתי לצבא, הסבירו לי שאני חייבת או לשלוח את הפטור או להגיע. לא עניין אותם כלום.

אז הלכתי לצו הראשון שלי בלשכת באר שבע, בסוף אוגוסט. אימות נתונים קודם. אחר כך הבדיקה הכייפית הזו- של להשתין לתוך כוס. (עד היום לא שלטתי במיומנות הזו...) מי היה יודע שזה היה משנה את חיי?

סוכר נתגלה בכוס. עברתי בדיקות רפואית ואז את המבחן. חזרתי הבייתה, כשאני מרימה טלפון לאימא שלי בהתרגשות עצבנית.

הרופאים ביקשו ממני ללכת לרופא שלי ולעבור בדיקת דם. לברר מה פשר הסוכר בכוס. כאשר הגעתי הבייתה, התחלנו להעלות את זה. לאבא שלי התגלתה סוכרת מסוג 2 4-5 שנים לפני כן. משהו שאני לא בדיוק חשבתי עליו. העובדה שיש לאבא שלי סוכרת הייתה פרט נידח ושולי. לפחות בחיי. אז החלטנו לשלוף את מד הסוכר שלו (מכשיר אינקויזיציה....) ולבדוק. הסוכר שלי הגיע כמה ל400. בהחלט מוזר.

בדיקת דם בצום ראשונה חזרה 288 (פחות או יותר) והשנייה שעשיתי בעצבים מרובים חזרה 304. הפניה מידית למיון.

מה אני אגיד לכם. להתאשפז בברזילאי זה לא כיף גדול. חבורה של רופאים (מתמחים, מנהל מחלקה, עוד 2-3 רופאים אחראים, וכמה אחיות שמכרכרות אחריהם) עומדת סביבך במעגל ומדברים עליך בגוף שלישי( סליחה!!! הלו??? אני כאן!!!!)  בכל מקרה, שיערו שאני סוכרתית מסוג 2. ושלחו אותי הבייתה עם כדורים בחמישי בבוקר. יום לאחר מכן, מצויידת בגלוקומטר שסיפקו לי שם, גילתי שהסוכר לא מפסיק לטפס. וזה אחרי שכבר החלו הכדורים. כבר מזמן היה אמור לבוא שיפור. חזרתי למיון שוב. וזו הייתה טעות. כי כאמור בשבת הם לא עושים ממש משהו. וזה ממש לא היה כיף גדול. אבל הפעם קיבלתי חדר בידוד!! (לבד!!!!) ביום ראשון המתאמת סוכרת הסבירה לי את כל הפרטים. החליטו לתת לי שתי סוגי אינוסלין ושתי מזרקים. בנוסף ביום שני בבוקר (ובשלב זה כל השכבה שלי כבר הייתה ביום השני ללימודים של יב'..... מבאס ביותר) שיחררו אותי, ולפני כן, הסוכנת של פרי סטייל הייתה שם. קיבלתי גלוקמטר חדש!

הייתי סוכרתית. באופן רשמי. אומנם האישפוז היה טראומטי, וזה השפיע על הגישה שלי כלפי הסוכרת, אבל מצד שני, זה הושפע בעיקר מהאישפוז עצמו ולא מעצם גילוי הסוכרת.

בבית הספר לא היה משהו מיוחד, אבל ניצלתי את השבועות הראשונים להברזה בתואנה שהסוכר שלי נפל ועוד בולשיט כזה. (היי! אני לפחות אוציא משהו טוב אחד מהעסק המתוק הזה!)

למרות שקשה היה לי לראות את זה, דווקא לקחתי את זה די קשה. בסך הכל זה שינוי די עצום ומחייב המון אחראיות- דורשים ממך יחסית המון בדיקות, בהתחלה. היום אני בודקת פחות, אלא אם כן מתחשק לי ובא לי. היו לי פרצי רגשות.  אני יכולה להגיד שאחרי שהסוכר שלי הגיע די גבוה ומעולם לא ירד בעצם מאז האיבחון אני על 6.9. ואני מתכוונת לרדת עוד קצת.

בעצם, במהלך השנה, עברתי ראיונות לשירות הלאומי. אבל מעולם לא עשיתי כלום למען הפטור המיוחל. עד שלבסוף הצבא עצמו הזכיר לי לגבי אותם בדיקות דם שהייתי צריכה להחזיר לו. אז חזרתי ועברתי ועידה רפואית. (2 רופאים קירחים יושבים בחדר, שאתה נכנס אחרי שלוש וחצי שעות, במקרה הטוב. מסתכלים בדפים ולא בך ואז בסוף פולטים "אז... את סובלת מסוכרת?"  - "אני לא סובלת מסוכרת....". מעניקים תעודת פטור מטעמים רפואים ופולטים שאם אני מעוניינת לגבי התנדבות בחדר 7) אז אחרי הועידה ירדתי לחדר 7, למה לא בעצם? מה יש לי להפסיד?

אז היא הסבירה לי הכל. לא היה תור או משהו כזה. כנראה שלא התלהבו מזה הרבה אנשים.  היא העבירה את התיק שלי הלאה.

בקצרה, אספר שכאשר התיק אכן הגיע לתל השומר, לחיל רפואה, הh1c שלי פשוט היה גבוה מידי. ועברו 2 ועידות בינתיים. עד שהחלטתי- די! ואכן הייתי במשמר עז על עצמי עד שהורדתי אותו ל6.9

הגיוס הזה מאוד חשוב לי. עברה בנתיים שנה שהייתי בבית (והוצאתי רישיון, ועבדתי קצת, ובילתי המון, וישנתי בכמויות מסחריות...) וכל החברות שלי סיימו את שנת השירות הלאומי הבודדה שהם החליטו לעשות. אני בהחלט הרגשתי מאחורה.

מצד שני, יש לי הרגשה כל כך טובה.

האידאלים שלי התחדדו. ההתנדבות תרמה להרגשה הזו. העובדה שאני לא רוצה לוותר על צבא, כי שירות לאומי, זה בעיקר תפקידים ריקים מתוכן, או כאלה שלא מתאימים לי.

חוץ מזה, הצבא יכול לתת לי כל כך הרבה.... מבחינת בניית אופי. מבחינה חברתית. מבחינה אידיאליסטית- אין ספק בליבי שלא הייתי מוותרת על שירות. למה שאני אהיה מיוחדת שלא אעשה שירות ככל שאר בני הנוער? למה מגיע לי היחס המיוחד הזה? למה מה קרה? אני בדיוק כמו כולם.

הועידה הייתה פשוט חויה מדהימה. כשיצאתי והיה בידיי את האישור הסופי בכיתי בדרך לשער. הייתי מאושרת. אין לכם איזו הרגשה מדהימה זו. באמת שאין לכם מושג איך הרגשתי....

אני בעד גיוס לסוכרתים. אין סיבה שלא נתגייס. באמת שאין.

היום אני הרבה יותר שלמה עם הסוכרת שלי. אני מאוזנת, ומשתדלת לא לאכול בבת אחת- ולהעמיס על הגוף.

אני לא טיפוס שסובל מהרבה היפואים לשמחתי, וגם אם באותו רגע שאני אוכלת לא מתחשק לי לאכול- אני לא מזריקה. אני תמיד קמה בסופו של דבר להזריק בחדר. סך הכל זה לא סיפור כזה גדול. זה חלק מהחיים.

המושג הזה שמכבי הדביק לי "חולה כרוני" מוזר לי. אני חולה?

מחלה, זה שפעת. זה איידס. זה סרטן.... אני חולה?

לא נראה לי.

אני בריאה. ואני שומרת על עצמי.

וכך גם אתם צריכים לעשות.

אין סיבה שלא.

(הכותבת היא מירי, 19, לפני גיוס קרוב. אשקלון)



עדכון 4/2006

את השנה וחצי האחורנים העברתי בצה"ל. אני באופן ספיצפי מצאתי עצמי בדובר צה"ל. יחידה שאימצה לליבה מתנדבים רבים. אני עומדת להשתחרר- ואני יכולה להגיד ללא ספק שאין בי ולו מאית גרם של חרטה. השירות פיתח ותרם לי המון.
אם מישהו שוקל בימים אלו אם להתגייס, בתור מתנדב או לא, אני מקווה שאותו אדם יחליט ללכת על הגיוס.
אני לא אשקר. להיות מתנדב-סוכרתי מביא עימו פרבילגיות והגנה. (בעיקרון, מרבית העניין בהתנדבות- היא שהצבא לא מטפל רפואית- אלא קופת החולים). מעבר לכך- השירות למתנדבים עומד כרגע על שנה וחצי ברוב המקומות. שנה וחצי? עניין של מה בכך. באמת. אם תהיתם- זהו שירות שיכול לעבור בקלילות, ויש יתרונות רבים למצבכם שכדאי לנצל.
אחרי כמעט שנתיים- אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון. יכולתי לעשות שירות לאומי. יכולתי ללכת ללמוד. יכולתי לקפוץ באנג'י. נו? אז מה?
השירות הצבאי הוא אחד הדברים הבודדים שעשיתי ואין בו צדדים שלילים בשבילי.
הסוכרת היא אלמנט (היום, אני כבר כמעט 4 שנים עם הסוכרת), כל כך שולי ולא אלמנטרי בחיים שלי, והיא לא תמנע ממני להיות בן אדם גדול מהחיים. אבל- כפי שאני לומדת- לעיתים- הסוכרת אף מקנה לנו זכויות יתר, שחבל לא לנצלם על מנת לצמוח ולגדול.

 

 



הודעה על סיום פעילות האתר 3.2.2013 

קישורים לא ממומנים

האם ויטמין פשוט המחולק בחינם יכול למנוע סוכרת, קרא עוד ...

האם הסיבוכים חומקים לנו מתחת לרדאר?

"אנשים מתוקים לחיים ארוכים" אם בריאותך חשובה לך כדאי שספר זה ישכון בביתך



מתוקים - סוכרת
בשבילכם מ-1999
| טיפים | חברים | תזונה | פורום סוכרת | מדריך | ספרונים | חיפוש | מאמרים | וידאו |
| המדור של פרומקין | כאן ד"ר קנטר | שניידר - דפי מידע | קישורים | כלים | מה חדש? | מוצרים |

| תנאי שימוש | אודות |  |