אתר סוכרת
מוקדש לילדים הסוכרתיים ובני משפחותיהם.
גם אם אינך ילד, תמצא כאן מידע רב שיכול לעזור לך.
 מה חדש   טיפים   שאלות נפוצות
על סוכרת 
 ספרונים   סוכרת בוידאו    מדריך סוכרת   מוצרי סוכרת 
 קישורים   מילון   תזונה   דפי שניידר   מאמרים   פורום סוכרת   סוכרת אחרת 

הלפטין -"ממיס השומן"

ד"ר קנטר 17-03-2002

כ- 30% מאוכלוסיית העולם המערבי הנם בעלי משקל עודף. כלומר, כשלושה מכל עשרה אנשים סביבך הם שמנים. משמעות הדבר ברורה לחלוטין: משקל יתר מהווה את אחת הבעיות התזונתיות החמורות של זמננו. במשאל דעת קהל שנערך, טענו 46 מכל 100 אמריקאים שנשאלו, כי הם חשים עצמם כבדים ושמנים יותר ממה שהיו רוצים להיות. נתונים דומים נמצאו גם בישראל: כ- 50 מכל 100 נשאלים הגדירו עצמם כבעלי משקל יתר. 35 מתוכם טענו שהם שוקלים למעלה מ- 10 ק"ג מעל רמת המשקל שבה הם מעונינים.

בסקרים מדעיים נמצא שאצל נשים, בהשוואה לגברים, עודף המשקל נפוץ יותר. סטטיסטיקה זו מעלה בעיה בריאותית חמורה משום שהשמנת היתר (הנקבעת כאשר משקלך גבוה ב- 20% ממשקלך הרצוי) קשורה בתוצאות לוואי בריאותיות חמורות. אנשים בעלי עודף משקל מתים צעירים יותר מבעלי משקל תקין. מניסיונך האישי ידוע לך בוודאי שלמעשה כל סוכן ביטוח יתבע ממך תשלום גבוה יותר עבור פוליסת ביטוח חיים, ככל שמשקלך גבוה יותר.

מהן הסיבות לתמותה מוקדמת זו? האשמים העיקריים: מחלות הלב, מחלות כלי הדם והסוכרת.

בכל הדורות מחפשים השמנים מחד וצוותי הטיפול בהשמנה מאידך את תרופת הקסם "ממיסת השומן". לעוקבים אחר מודעות הפרסומת של מכונים להרזיה, אפשר להיתקל בכל מיני פרסומות פלא על משחות ממיסות שומן, וקלטות שבעת ההאזנה להם תוך כדי שינה הולך "הצלוליט" ונמס...

על בסיס תיאורטי הניחו החוקרים שחייב להיות הורמון בגוף אשר מווסת את המשקל ע"י השפעה על מרכזי התאבון והשובע במוח. ב- 1958 החוקר הרווי הדגים שאומנם קיים הורמון כזה. הרווי גרם להשמנה של חיות מעבדה ע"י הרס חלק מההיפוטלמוס (מרכז הוויסות במוח) בחולדת מעבדה אשר חוברה לחולדה בריאה אחרת כך ששתי החולדות חיו כצמד חמד הקשור זה בזה הלכה למעשה. ע"י הרס החלק בהיפוטלמוס בחולדה האחת מתה השניה מרעב. הרווי הניח, שחומר הורמונלי המסתובב בדם אשר עבר מחולדה אחת לשניה דרך מערכת הדם שחוברה לה יחדיו, עבר וגרם למוות מרעב בבת הזוג. כל זאת בעת שהחולדה הראשונה דווקא השמינה. הוא הניח שככל שהחולדה האחת הלכה ושמנה ועלתה במשקל הפרישו תאי השומן שלה הורמון שאותת להיפוטלמוס להפסיק לאכול. אולם לחולדה זו לא היה המרכז הדרוש במוח ולכן היא לא הפסיקה להשמין ואילו השניה שנשטפה בעודפי ההורמון הנ"ל רזתה ומתה.

ההורמון החדש אשר יוחסו לו תכונות של "הורמון ממיס שומן" כונה ע"י פרידמן בשם "לפטין" שמשמעותו רזה (=לפטוס) ביוונית. וכך התעוררו תקוות ורודות בקרב שליש אוכלוסיית העולם שהנה התגלה פתרון פשוט לבעיית השמנה ולקיחת לפטין תביא סוף סוף לירידה הרצויה במשקל. אולם למרבה הצער התברר מהר מאוד שבחלק ניכר מהשמנים והשמנות קיים מצב של "תנגודת" ללפטין בדומה למצב הידוע ומוכר כבר של תנגודת לאינסולין.

בעשור האחרון הוקדש מאמץ ניכר בכסף רב למחקרים מתקדמים הן בבני אדם והן במודלים של השמנה של חיות מעבדה באשר לפעילות ויעילות הלפטין וכן חיפוש אחר חומרים כימיים או אנלוגיים שיוכלו לחקות את פעולתו. במהלך המחקרים הצליחו החוקרים לבודד גןob האחראי להשמנה ומבנהו ויישומו בהנדסה גנטית זכו בפרסומים ומחקרים רבים. בין השאר ניתן "לייצר" בהנדסה גנטית עכברים שיהיו שמנים מאוד ע"י הכנסת הגן הזה. אפשר גם לגרום לשינויים במבנה הגן, ונמצא זן של עכברים שבו בגלל מוטציות (שינויים) בגן ה- ob מתקבלים עכברים עם חסר מוחלט של לפטין וכן התקבלו זנים שבהם הלפטין הוא תקין אולם הקולטן (הרצפטור) אליו הוא נקשר הינו פגום ואינו מתפקד. מצב דומה אנו מוצאים בקולטן לאינסולין אשר הפרעה או ליקוי בתפקודו פגוע בקשירת האינסולין לקולטן ומביא למצב של תנגודת לאינסולין על כל המשתמע מכך. (סוכרת, השמנה ועוד).

פרסום המבנה של הגן האחראי להשמנה בעכברים (גן ה- ob) ע"י ז'אנג וחבריו ב- 1994 היווה את תחילתם של מה שכונה "השנים השמנות של מחקרי ההשמנה". ז'אנג וחבריו למחקר גנטי מתקדם ביותר הצליחו לגלות את מבנה ומרכיבי הגן האחראי להשמנה בעכברים. ההנחה היתה שהגן הזה הוא הגורם האחראי ליצירת הלפטין. יחד עם זאת הראו חלק מהמחקרים שבבני אדם בהם תאי השומן פועלים כנראה באופן תקין ומשחררים לפטין באופן תקין, ההפרעה היא במקום אחר כל שהוא, כלומר בהיווצרות מצבים של תנגודת לפעולת הלפטין. בעבודות שבהם ניתן לעכברים לפטין על מנת לגרום אצלם לירידת משקל ול"המסת שומן", נמצא שלאחר הטיפול בלפטין נצפתה ירידה מרשימה במשקלם של העכברים השמנים. הירידה במשקלם של עכברים שמנים אלו (עכברי ob/ob ) נגרמה לא רק עקב הירידה בתאבון ובצריכת המזון, אלא גם עקב עליה בייצור החום ועליה בפעילות. העכברים השמנים והעצלים שבקושי זזו הפכו לעכברים רזים, חמים וזריזים... ועוד לפני שנצפתה בעכברים שמנים אלו ירידה משמעותית במשקל כבר תוקנו רמות הסוכרים הגבוהות אצלם ואלה חזרו לנורמה, וכן חזרו רמות האינסולין הגבוהות לנורמה. משמעות הדבר שאולי נפרץ הפתח לתרופה חדשה לטיפול בסוכרת בשמנים עם תנגודת לאינסולין והיפראינסולינמיה ? מכל מקום, מתן לפטין טיפולי לעכברים שיפר לא רק את ההשמנה, אלא גם את ההפרעות המטבוליות הנלוות אליה.

ניסיונות מעניינים אחרים נעשו בעכברים רזים ושמנים כאחד בהם טיפלו בלפטין במגע ישיר עם אזורים במוח, ולאו דווקא בהיפוטלמוס. למרבית הפלא גם במקרה זה השתנו הרגלי התזונה והאכילה ושיווי המשקל האנרגטי בעכברים. משמעות הדבר שקיימים אזורים נוספים במוח שהם אתרי מטרה לפעולת הלפטין. תופעה נוספת למתן הלפטין באופן ממושך מביאה לירידה בריכוזים של חלבון הנמצא בהיפוטלמוס הנקרא: "נוירופפטיד-Y", או NPY. הורמון זה המופרש מההיפוטלמוס באופן שגרתי מגביר את התאבון וצריכת המזון, מפחית את ייצור החום בגוף ומעלה את רמות האינסולין והקורטיזון בפלזמה. מתן הלפטין מפחית את ריכוזו של ה- NPY ומונע את כל הפעולות שלו שהם בסיכומו בדבר תואמות להשמנה לצבירת שומן.

הצעד המחקרי החשוב הבא היה פיתוח שיטת מעבדה רדיואימונית שתאפשר למדוד את כמויות הלפטין בדם בבני אדם. מהר מאוד נמצא שקיים קשר ישיר בין רמות הלפטין בפלזמה ובין משקל הגוף. ככל שרמת הלפטין גבוהה יותר כן עולה אחוז השומן בגוף האדם. או בדרך אחרת כמות הלפטין בדם משקפת את מידת ההשמנה בגוף. דבר זה נמצא נכון במחקרים נוספים שנעשו לאחרונה הן בבני אדם והן בבעלי חיים.

מה קורה למשל אם אדם שמן או רזה מאבד במשקלו בגלל מחלה או דיאטה רצחנית כלשהי ? - ככל שכמות רקמת השומן יורדת תהיה ירידה בכמות הלפטין המופרשת מרקמת השומן והגוף יגיב בהגברת התאבון ובירידה בניצולת האנרגיה והעברת המשאבים לאחסון ברקמות השומן. כאשר אדם בחופשה בפריז זולל שומנים, גבינות, חמאות ובגטים ועולה במשקל, יחד עם כמות השומן בגופו תעלה בהתאמה כמות הלפטין ורמתו בדם וכתוצאה מכך יתגבר קצב ייצור החום, הגברת הפעילות, הפחתה בתאבון עד להשגת המשקל בנקודות האיזון המיוחדות לו.

כאשר כמות האנרגיה הנשמרת וכמות האנרגיה היוצאת משתוות זו לזו ומתקיים שווי משקל בינהם, רמות הלפטין משקפות את כמויות הטריגליצרידים הצבורות בגוף כרקמת שומן. מה יקרה במצבים של מאזן אנרגיה שלילי כמו צום ממושך או מצבי אנרגיה חיובית כמו יתר אכילה? התצפיות מראות שהפחתה של 10% במשקל הגוף קשורה בירידה של למעלה מ- 50% ברמות הלפטין בדם. הירידה הגדולה הזאת ברמות הלפטין בנוכחות שינוי נמוך יחסית ממשקל הגוף רומזת, שהפרשת הלפטין מתאי השומן מבוססת גם ע"י גורמים שונים ולא רק ע"י גודל רקמת השומן. אחד הגורמים הללו יכול להיות הצריכה הקלורית. כלומר כמה קלוריות אנו צורכים ביום. ואומנם, צום בבני אדם או בחיות כלומר מצב שבו הצריכה הקלורית שואפת ל- 0 , מביא להפחתה ניכרת בריכוזי הלפטין. מצב הפוך קורה כאשר מאזן האנרגיה הינו חיובי, ואז עליה קלה של 10% ממשקל הגוף גורמת לקפיצת ענק של 300% בריכוזי הלפטין. יום אחד של זלילה טובה שאין בו די כדי להעלות את משקל הגוף מביא ל- 40% עליה בלפטין בסרום. ממצאים אלו מציעים מנגנון פעולה כפול ללפטין:

במצב של שווי משקל אנרגטי, רמות הלפטין משקפות את כמות השומנים בגוף.
במצבים של אי שווי משקל אנרגטי הלפטין מתפקד כחיישן המגיב לשינויים במאזן האנרגטי. וכך הוא מווסת את השינויים בעקבות צום או אכילת יתר.
ויסות זה מתרחש באופן עצמאי וללא קשר לכמות רקמת השומן בגוף.

כאשר מתקיימים תנאים חריגים בכמות השומן, למשל עליה במשקל מעל ומעבר לסטנדרט הפנימי, מופעלים מנגנונים שונים על מנת לצמצם את השינוי במשקל הגוף ולהחזרת הגוף למצב הראשוני. בכך הלפטין מהווה חלק מהמעגל הסגור המיידע את המוח כמה שומן נוסף בקרבנו. הסטנדרט הפנימי "נקודת הויסות" - "set point" ובשמות אחרים "הליפוסטט" או לאחרונה "הלפטינסטט" נמצא במוח. עדיין לא ברור ולא ידוע איך מרכז הויסות יכול לדעת ולהשוות את הכמות של השומן הנוכחית ביחס לכמות השומן שצריכה להיות לפי תנאי הויסות הסטנדרטי, וכתוצאה מכך להפעיל אמצעים שונים ומשונים לצמצום ההבדלים ולהחזרת המצב לקדמותו. אופן הפעולה דומה מאוד לכפתור הויסות במזגן הפועל לכיוון של חום או קור בהתאם לרמת הטמפרטורה שנקבעה בוסת מראש. כנראה שאנו נולדים כל אחד עם נקודת הויסות שלו, וכך באכילת אותה דיאטה ובאותה כמות אחד מגיע למצב של משקל יתר ונשאר בו ואילו השני נמצא בתת משקל ונשאר בו. הכל בהתאם לכפתור הויסות שאותו קשה לשנות. מתי כן אפשר לשנות כפתור זה ? או ע"י שינויים גנטיים כך שלבני הדור הבא יהיו נקודות ויסות אחרות גבוהות יותר או נמוכות יותר, או ע"י שינויים סביבתיים הכוללים מכלול של משתנים כמו הרכב הדיאטה, הפעילות הגופנית, הסטרס של חיי היום יום ועוד.

היות ונמצא שהלפטין קשור במנגנונים של שמירת אנרגיה במצבים ובתקופות של חסר מזון ורעב ומאידך קשור במניעת ההשמנה במצבים של עודף קלורי, התעניינו החוקרים בטיבם של יחסי הגומלין שבין האינסולין והלפטין. ידוע זה משנים שמתן אינסולין לתקופות קצרות או ארוכות (של עד מספר ימים) גורם לעליה במשקל ובכמות השומן. וההנחה הנה שהלפטין פועל אצל חיות מעבדה כסמן של שובע המביא להפסקת הזלילה. אולם בבני אדם קשה יותר ליחס זאת ללפטין. נמצא שעליה חדה של אינסולין אינה גורמת לעליה בהפרשת הלפטין בבני אדם.

השמנת יתר - שהינה עליה בכמות הטריגליצרידים המצטברים בתאי השומן, (אפשר לדמיין את האדם השמן כשק מלא טריגליצרידים...), השמנה זו קשורה קשר הדוק לאינסולינמיה ולתנגודת לאינסולין ויכולה להוות חלק מהרכיבים של תסמונת התנגודת לאינסולין - "תסמונת X ". תסמונת זו, כוללת צבר של תופעות אשר חוט השני השוזר אותן זו בזו הינו ההיפראינסולינמיה. המרכיבים העיקריים של התסמונת הנם, דיסליפידמיה, לאמור עליית רמות הטריגליצרידים וירידה ברמות ה- HDL -Cholesterol, סוכרת שאינה תלויה באינסולין, יתר לחץ דם, השמנת יתר, אנדרוגניזם בנשים עם צבירת שומן תוך בטני ועוד . לא כל המרכיבים חייבים להימצא בכל נבדק ונבדק ודי בחלק מהם על מנת לאבחן מצב קליני של "תסמונת X".

אין ספק שהטפול בהשמנת היתר, הפחתת המשקל בתוכנית הרזייה מבוקרת וחזרתו לנורמה, ובפרט שהיא נעשית בשלבים המוקדמים של ההשמנה, יש בה כדי לתרום רבות לחזרת המצב המטבולי לתיקונו ולהפחתתה במידת ההיפראינסולינמיה והתנגודת לאינסולין, ואולי אף לדחייה בהופעת הסוכרת או לשמירתה על "אש קטנה" מבחינה מטבולית. לאורך זמן אם כן, הירידה במשקל הנה צו השעה, וכל המפחית ממשקלו - הרי זה משובח !

למה אם כן ניתן לצפות מהלפטין ?

עלינו להבין את אופן הפעולה בייצור והויסות של הלפטין. מבנה הגן הגורם להשמנה - גן OB מוכר וידוע באדם וכן הוא מוכר בבני הגן בעכברים ובחולדות. אנו יודעים שמספר הורמונים כגון אינסולין, סטרואידים וגורמים אדרנרגים קשורים בהפשרת הלפטין של תאי שומן משמינים. תרביות רקמה של תאי שומן הנלקחים משמנים מפרישות כמויות לפטין גבוהות בהרבה עד 5 ימים יותר מאשר תרביות תאי שומן מאנשים רזים באותם תנאים. כנראה שגודל התא גם לו יש חשיבות בויסות הפרשת הלפטין. ואולי חומרים הנמצאים בתוך התאים הקשורים במטבוליזם השומנים כמו חומצות שומן חופשיות ועוד קשורים בויסות הלפטין.

רוב השמנים מציגים מצב שבו רמות הלפטין בדמם גבוהות וההשמנה שלהם מאופיינת ע"י היפרלפטינמיה. אולם, הם אינם רגישים לרמות הגבוהות של הלפטין כי אחרת עליה ברמות הלפטין הייתה צריכה להביא להפחתה באוכל ולהגברת ניצול האנרגיה. ההנחה לכן היא שרוב השמנים בבני האדם יש להם תנגודת ללפטין וטיפול בלפטין לא יעזור כאן אלא אם כן יינתן אולי בכמויות מאוד גדולות בדומה לטיפול בכמויות גדולות באינסולין כדי לאזן את הסוכר בשמנים עם סוכרת מסוג 2 בתנגודת לאינסולין. אי לכך, יש מקום לחפש בשמנים אלו עם רמות לפטין גבוהות בתנגודת ללפטין תרופות אשר מפחיתות את התנגודת או משפרות את פעילות הלפטין הקיים. תרופה דומה נמצאת כיום בטיפול ניסיוני בסוכרתיים עם תנגודת לאינסולין ואופן פעולתה הוא הפחתת התנגודת להורמון האינסולין. יש להניח שתרופה דומה שתגרום להפחתת התנגודת ללפטין, תסייע לטפול בהשמנה בשמנים אלו.

כ- 5% מאוכלוסיית השמנים יש לה רמות נמוכות של לפטין . במקרים אלו יתכן וטיפול בלפטין יסייע לירידה במשקל אצלם. 5% נראה מספר נמוך אבל אם נזכור שבארה"ב בלבד יש למעלה מ- 30 מיליון שמנים הרי שהמספר למעשה הוא נכבד.

השאלה החשובה שיש לפתור אותה היא: "מה גורם להופעת התנגודת ללפטין בהשמנה בבני-אדם" ?

ידוע לנו שרוב השמנים אין להם הפרעה במנגנון יצירת הורמון הלפטין אבל אין לשלול אפשרות למצבים של הופעת נוגדנים ללפטין, מציאות של חומרים שפעולתם מנוגדת לפעולת הלפטין או שמתרחשת עליה בייצור החלבונים בדם ואלה קושרים את הלפטין ומונעים ממנו להגיע בצורתו החופשית אל המוח. על הלפטין לחדור דרך מה שנקרא "המחסום מוח דם" על מנת לעבור מהדם בסיחרור (סירקולציה) אל מערכת הדם של המוח. על מנת להתגבר על מחסום זה חייב להיות מנגנון העברה פעיל, אשר מזרז את מעבר הלפטין אל המוח. כל פגיעה במנגנון זה תמנע את חשיפת המוח ללפטין ואת פעולתו התקינה.

מבחינה מעשית השאלה החשובה ביותר היא: "האם הלפטין הינו תרופת הפלא "ממיסת השומן" העתידית לשמנים ולשמנות" ?

כפי שהוצג בכנוס האחרון בסוף ינואר 1998 בסן פרנציסקו , מבוצעים ממש בחודשים אלו מספר מחקרים קליניים במתן של לפטין עצמו או תכשירים דומים לו בעלי מנגנון פעולה דומה (אנאלוגים). מכאן שעוד לפני שנת 2000 תבוא הישועה מכיוון זה נשארת עדיין פתוחה כל עוד לא ניווכח אחרת. מה שידוע לנו בינתיים מניסיונות על חיות מעבדה הוא, שאותם עכברים שאין להם בכלל לפטין משלהם, הם הרגישים ביותר לטיפול בלפטין, ויורדים מהר מאוד במשקל. מאידך, במוטציה אחרת של עכברים להם אין קולטנים ללפטין, מתן לפטין טיפולי אינו מעלה ואינו מוריד כי הלפטין אינו יכול לפעול במצב של חסר קולטנים. בין שני מצבים קיצוניים אלה נמצאים אוכלוסיות העכברים הנורמליות ובהם העכברים השמנים שגרמו אצלם להשמנה ע"י אוכל ודיאטה (ולא עקב מוטציה גנטית). ההנחה כיום היא, שרוב השמנים יגיבו לטיפול בלפטין בדומה לעכברים שהשמינו עקב דיאטת השמנה מכוונת. קיימת אפשרות שקבוצה קטנה של אנשים אלו שיש להם שינויים בקולטן ללפטין לא יגיבו לטיפול בו, וקיימת אפשרות שקבוצה קטנה אחרת אשר נולדה עם רמות בסיסיות נמוכות של לפטין תהיה רגישה ביותר בטפול בהורמון זה.

קהיליית החוקרים מצד אחד וקהילת השמנים והשמנות מצד שני מצפים כולם בקוצר רוח לתוצאות המחקרים הקליניים בבני אדם הבודקים את השפעת מתן לפטין או אנלוגים של לפטין בהשמנת יתר ואולי מי יודע מעבר לשנת ה- 2000 השמנים ירזו ומושגי היופי והערכה העצמית יתאימו עצמם לתדמית הגבר או הגברת הקליפורניים: בלונדינים/יות, רזים/ות, גבוהים/ות ומלאים/ות רק במקומות הנכונים, כפי שמראה לנו סדרת הטלביזיה של "משמר המפרץ"...

לסיכום:

הורמון הלפטין מיוצר ומשוחרר ע"י רקמת השומן בכמות יחסית למאגרי השומנים - הטריגליצרידים שבתאי השומן. הופעת ההשמנה במספר מודלים של חיות היא עקב מוטציות גנטיות בלפטין או בקולטן שלו. מתן לפטין לעכברים שמנים חסרי לפטין, מביא לשיפור דרמטי במשקל ולהחזרת משקלם לנורמה, וכמו כן לשיפור בהפרעות המטבוליות הכרוכות בהשמנה. לרוב בני האדם השמנים והשמנות אין מוטציות ושינויים בלפטין ובקולטן שלו, ולעומת זאת הם מתאפיינים ברמות גבוהות של לפטין בדם המתייחסות במישרין לדרגת ההשמנה ואחוזי רקמות השומן בגוף. היות והגברת רמות הלפטין צריכה הייתה להביא לירידה בתאבון ולניצול טוב יותר של האנרגיה, משמעות הדבר היא שרוב בני האדם השמנים יש להם תנגודת לפעולת הלפטין שלהם שלמרות היותו גבוה - אינו פועל את פעולתו. מחקרים קליניים הנמצאים כרגע בביצוע נעשים על מנת להעריך האם מתן טיפולי של לפטין או אנלוגיים שלו יהא בהם כדי לגבור על התנגודת ללפטין. או אז תהיה בידינו "תרופת פלא" להמסת השומן המיותר לקראת ההרזיה הנכספת.





הודעה על סיום פעילות האתר 3.2.2013 

קישורים לא ממומנים

האם ויטמין פשוט המחולק בחינם יכול למנוע סוכרת, קרא עוד ...

האם הסיבוכים חומקים לנו מתחת לרדאר?

"אנשים מתוקים לחיים ארוכים" אם בריאותך חשובה לך כדאי שספר זה ישכון בביתך



מתוקים - סוכרת
בשבילכם מ-1999
| טיפים | חברים | תזונה | פורום סוכרת | מדריך | ספרונים | חיפוש | מאמרים | וידאו |
| המדור של פרומקין | כאן ד"ר קנטר | שניידר - דפי מידע | קישורים | כלים | מה חדש? | מוצרים |

| תנאי שימוש | אודות |  |