אתר סוכרת
מוקדש לילדים הסוכרתיים ובני משפחותיהם.
גם אם אינך ילד, תמצא כאן מידע רב שיכול לעזור לך.
 מה חדש   טיפים   שאלות נפוצות
על סוכרת 
 ספרונים   סוכרת בוידאו    מדריך סוכרת   מוצרי סוכרת 
 קישורים   מילון   תזונה   דפי שניידר   מאמרים   פורום סוכרת   סוכרת אחרת 

ממתיקים טבעיים ומלאכותיים בסוכרת

ד"ר קנטר 25-10-2002

 
כבר בשנה הראשונה לחיים אנו לומדים להבדיל ולהבחין בין ארבעת הטעמים היסודיים  -מתוק, מלוח, מר וחמוץ. ברגע שהאדם נעשה סוכרתי, נגזלת ממנו האפשרות להמשיך וליהנות ממתיקותו של הסוכר. על מנת להגיע לאיזון, מודגשת ההמלצה להפחית בצורה משמעותית את תכולת החד והדו-סוכרים במזון. ההגבלה בכמויות הסוכרים הזמינים בדיאטה, מתנגשת עם התשוקה של רבים למתוק, ובמיוחד באותם סוכרתיים שהיו "לקקנים" קודם לגילוי הסוכרת או שמגלים תאווה ומשיכת יתר לסוכר ודברי מתיקה (Sugar Craving), כבר בשלבי הסוכרת הראשוניים.
בארצות המערב, בערך כמחצית מהצריכה הקלורית היומית מקורה בפחמימות וצריכת הסוכרוז (סוכר לבן) לשנה היא קרוב ל- 1 ק"ג לשבוע לנפש. בארה"ב צריכת הסוכרים הזמינים כסוכרוז (סוכר לבן) ולקטוז (סוכר חלב), מגיעה ל 20%- מכלל הצריכה הקלורית היומית. המשיכה ל"מתיקות" והצורך ב"משהו מתוק", הינה תופעה נפוצה וקבועה באוכלוסיות העולם המודרני. היות ובסוכרת מוגבלת האפשרות לשימוש בסוכרים הפשוטים, בשל דרישות הדיאטה של הסוכרתי, קיים צורך בממתיק תחליפי.

לצורך שמירת האיזון בסוכרת, מוכרחים להגביל את הסוכר בדיאטה, ולכן קיים הצורך בדרכים טיפוליות חילופיות להמתקה. כיום אין איסור מוחלט על אכילת סוכרים פשוטים, כי המחקרים הראו שניתן לכלול בדיאטה, עד 10% מהפחמימות כסוכרים פשוטים. אולם בשל העובדה המעשית שרוב הסוכרתיים אינם יודעים ואינם יכולים לדעת איפה עובר גבול עשרת האחוזים, ומחשש שיגזימו בסוכרים � ההמלצה הגורפת נשארה להימנע מסוכרים פשוטים בדיאטה של הסוכרתי.

הממתיקים הטבעיים
הדרך החלופית הראשונה הנה השימוש בממתיקים בעלי ערך תזונתי, מבלי להפר את איזון הסוכרת. ממתיק כזה, חייב להשביע את הדרישה לטעם מתוק מבלי שיושפעו לרעה רמות הגלוקוז בדם ואיזון הסוכרת. ממתיק כזה חייב להיות זמין, זול וקל להשגה וניתן לשילוב במתכונים, בבישול ובאפיה, מבלי שיתפרק במהלך הבישול, או במשך אחסונו.
(Fructose):
פרוקטוז הוא מרכיב שכיח ונפוץ בתזונת האדם המודרני: הפרוקטוז הוא אחד משני מרכיבי הסוכרוז ונפוץ מאד כחד-סוכר בפרות רבים כגון תפוזים, אשכוליות ותות שדה, המכילים עד כ �3% פרוקטוז, ובדבש המכיל כ- 40% פרוקטוז. הפרוקטוז מתוק ב 15-80% יותר מאשר הסוכרוז. קל להפיקו וניתן להשתמש בו לשם בישול והכנת שימורים ללא פירוקו. לאחר ספיגתו מהמעי, רובו עובר מטבוליזם בכבד לגלוקוז ולגליקוגן. בסוכרתי, לא נפגעת היכולת המטבולית של הכבד לנצל את הפרוקטוז, במהירות העולה על ניצול הגלוקוז. בסוכרת מסוג 1, החלפת עד 90 גרם ליממה של גלוקוז בפרוקטוז לא שינתה את האיזון היום יומי. בסוכרת מסוג 2, החלפת 10% מסך הפחמימות בפרוקטוז לא שינתה את המאזן המטבולי במצבי היפוגליקמיה או היפרגליקמיה. באם אין הסוכרתי סובל מההפרעה הנדירה של חוסר היכולת לנצל פרוקטוז, ניתן לנצל עד 75 גרם ליממה בדיאטה. מתן כמויות גדולות בבת אחת במנה של 70 גרם ויותר, תגרום לשלשולים . בילדים סוכרתיים, הודגם שניתן לנצל את הפרוקטוז בכמויות של חצי גרם לק"ג משקל גוף ליום, כתחליף פחמימה שווה קלורי - ללא הפרעה. מאידך, אכילת פרוקטוז בכמויות גדולות יותר מדי, עלולה להפר את האיזון המטבולי של הסוכרתי, וגם להעלות את רמות השומנים בדם.

סוכרים אלכוהולים- הפוליאולים
סוכרים אלכוהולים הם הצורות הכימיות האלכוהוליות של הסוכרים. הצורה האלכוהולית של הגלוקוז היא הסורביטול, של הגלקטוז היא הגלקטיקול , של הלקטוז היא הלקטיקול, וכן הלאה.
מבחינת המתיקות הם נבדלים זה מזה, בין מחצית המתיקות של הסוכר ועד למתיקות שווה לו.
הפוליאולים נספגים לאט מהמעי אל הדם, ועוברים מטבוליזם בכבד. היות ואינם נספגים במלואם מהמעי, אכילתם בכמויות גדולות גורמת להצטברותם במעיים ולשלשולים. לרוב הפוליאולים משמשים להמתקת ממתקים וסירופים "ללא סוכר" . מבחינה קלורית, יש להם פחות ממחצית הקלוריות של הסוכר, והם גם אינם גורמים לעששת השיניים כמו הסוכר הרגיל.

איזומלט (Isomalt):
פוליאול דו-סוכרי, מתיקותו כמחצית המתיקות של הסוכר. משתמשים בו בסוכריות, גומי לעיסה, גלידות, ריבות דיאטטיות ועוגות לאפייה. אין לו טעם לוואי, וניתן לערבב אותו עם ממתיקים מלאכותיים אחרים. נמצא בשימוש בארצות רבות כולל ארה"ב.

לקטיטול (Lactitol):
פוליאול דו סוכרי שמוצאו מלקטוז. מתיקותו כ 40% משל הסוכר הרגיל (סוכרוז), אך מכיל מחצית מהקלוריות של הסוכר. נמצא במוצרי אפייה, גומי לעיסה, מוצרי חלב קפואים (גלידות) ממתקים, ריבות. מאושר לשימוש בארצות רבות, כולל ארה"ב.

מלטיטול (Maltitol)
פוליאול דו סוכרי שמקורו ממלטוז. נמצא הרבה בטבע כציקוריה. יש לו 90% ממתיקות הסוכר הרגיל, ומורגש בפה כמו הסוכר הרגיל. היות והוא נספג יחסית לאט ויש לו ערך קלורי נמוך של 2.1 קלוריה לגרם (בהשוואה ל - 4.0 קלוריה לגרם שבסוכר רגיל) הינו מתאים לשימוש משולב בדיאטה לסוכרת. משתמשים בו במיוחד לציפוי של ממתקים. מאושר לשימוש בארצות רבות, כולל ארה"ב.

מניטול (Manitol)
פוליאול חד סוכרי, 70% מתיקות מזו של הסוכר. משתמשים בו כאבקה לציפוי גומי לעיסה. שימוש מוגבר במניטול של יותר מ �10 גרם ליממה, עלול לגרום לשלשולים. מאושר המניטול לשימוש בארצות רבות, כולל ארה"ב.

סורביטול (Sorbitol) :
מתיקות הסורביטול הנה רק כמחצית ממתיקותו של הסוכר. הוא נספג מהמעי ועובר מטבוליזם לפרוקטוז. הסך היומי מוגבל לכמויות שבין 50-60 גרם ליממה כתחליף לדו-סוכרים כסוכרוז, היות וכמויות מעל ל 50 גרם גורמות לשלשולים. כמו הפרוקטוז, גם הסורביטול בכמויות המותרות, אינו משנה את האיזון המטבולי בסוכרתי. אולם היות והוא הופך לפרוקטוז הרי שכל מה שנטען לגבי הפרוקטוז - נכון גם לגבי הסורביטול. יש לזכור, שאין קשר בין הסורביטול במזון לבין כמויות הסורביטול הגבוהות התוך תאיות, בעדשת העין או בנוזל הזרע. ההצטברות של הסורביטול בתוך התאים תלויה במציאות האנזים "אלדוז רדוקטז", אשר במקרי יתר גלוקוז תוך תאי, הופך חלק מהגלוקוז בעדשה, בתאי מעטפות העצבים ועוד - לצורה של גלוקוז-אלכוהול, הסורביטול.


קסיליטול(Xylitol) :
זהו פוליאול חד סוכרי בעל 5 פחמנים (הקודמים הכילו 6 פחמנים) והוא נפוץ בירקות ובפירות
(חסה, גזר, תות שדה). ניתן להפיקו בקלות בצורה מסחרית בתעשיית העץ. יש לו אותה מתיקות כשל הסוכר, וגם אותו ערך קלורי. משתמשים בו להמתקת גומי לעיסה וממתקים קשים. כמו כן משתמשים בו בתעשיית התרופות ובמוצרים להגיינה של הפה.
השימוש בו מוגבל בגלל שכיחות תופעת השלשולים, ולכן הכמות הנסבלת ע"י הסוכרתי מושפעת בהרבה מצורת השימוש בו. במנה בודדת של 30-40 גרם - הקסיליטול יגרום לשלשול. אם מחלקים את מתן הקסיליטול למספר מנות ביממה, ניתן להגיע בקלות לצריכה יומית של 50 גרם ללא תופעות לוואי. במתן תוך ורידי - הוא רעיל (טוקסי) לאדם, אולם במתן דרך הפה התגובה הנה טובה. אין עדיין לחוקרים מספיק מידע על השפעת השימוש הממושך בקסיליטול באופן קבוע בדיאטה של הסוכרתיים. קיימות ידיעות שבשימוש כרוני בכמויות גדולות בבעלי חיים , נמצא קשר להופעת גידולים בחיות. מאושר לשימוש בארצות רבות, כולל ארה"ב.

בנוסף לממתיקים שהוזכרו שהנם נגזרות פשוטות של סוכר או כוהלי סוכר, העוברים מטבוליזם ומצטברים כגליקוגן וחומרי תשמורת בגוף, קיימים מספר ממתיקים טבעיים ממקור צמחי שאינם עוברים מטבוליזם מלא ומתיקותם רבה.


ממתיקים טבעיים נוספים

סטביוזיד (Stevioside):
זהו חומר ממתיק טבעי המצוי בעלי השיח סטביה רבואידנה הנפוץ בדרום אמריקה ובמיוחד בפרגוואי וברזיל וכן בסין וביפן. קיימות עדויות היסטוריות על שימוש בו להמתקה ע"י שבטי האינקה עוד לפני גילוי אמריקה. במיצויו מתקבל גלוקוזיד מתוק פי 300 מסוכר, שאינו עובר מטבוליזם ואינו מתפרק בחום או בחומצה, ויכול לכן לשמש גם באפיה ובבישול. ניתן להשיגו בעיקר בחנויות טבע. ניסיון לאסור על השימוש בו בשנת 1991 ע"י ה - FDA נכשל לאחר דיונים משפטיים והוא מאושר לשימוש רק כתוסף לדיאטה ולא כתוסף מזון.

ליקוריץ (Licorice):
שורש הצמח גליצרהיציאה גלברה ממנו מופק ממתיק שחור האהוב על ילדים ומבוגרים כאחד. ממתיק זה, שהנו מלח החומצה הגליצרהיזית, הנקרא גליצירהיזין, מתוק עד פי 100 מסוכר רגיל, אולם שימוש בכמויות גדולות יכול לגרום ליתר לחץ דם וכן לדלקת כליות חריפה עם דם בשתן
.



הממתיקים המלאכותיים
אנו רואים אם כך שלכל אחד מהממתיקים התזונתיים שהוזכרו קיימות השגות ומגבלות לגבי השימוש היום יומי בהם, ובמיוחד לגבי תוצאות השימוש הממושך לאורך שנים בדיאטה של הסוכרתי. קיימת אמנם האפשרות לנסות ולשכנע את הסוכרתי לוותר על המתיקות במזון. דבר זה נתקל בהתנגדות של רוב הסוכרתיים אשר אינם מוכנים להוסיף מרירות לחייהם ע"י הימנעות מההנאה שבמזון מתוק לחך, ואינם מוכנים להמירו במטעמים מלוחים, חריפים או חמוצים כפיצוי.

האפשרות השניה היא לפנות לשימוש בממתיקים מלאכותיים משוללי ערך תזונתי. יתרונם הנו בכך, שאינם מכילים סוכרים, ולכן הם טובים לשמירה על בריאות השיניים ולמניעת עששת. יחד עם זאת, קיימות הגבלות לגבי הכמויות המותרות לשימוש. ועדות משותפות לארגון הבריאות העולמי וארגוני המזון והחקלאות האמריקאיים, קבעו את המינוח הזהיר של "צריכה יומית סבירה" שהנה "כמות החומר הכימי, שצריכתו במשך תקופת חיי האדם נראה שאין בה כדי לגרום לנזק בריאותי לפי הידע והעובדות המחקריות הנוכחיות".
בישראל אושרו לשימוש עד היום רק ארבעה ממתיקים מלאכותיים המאושרים לשימוש גם ברוב מדינות העולם.

סכרין (Saccarin):
בארצות רבות זהו הממתיק המלאכותי הנפוץ ביותר ואולי אף היחידי שבשימוש. מבחינה היסטורית זהו הממתיק הותיק ביותר, ונתגלה במקרה בסוף שנות השישים של המאה הקודמת. מתיקותו הנה פי 300 מזו של סוכר. הביטחון בשימוש בו לאורך זמן ובכמויות גדולות הועמד בסוף שנות השבעים בספק. ה"ניסיון" הראשון שצוטט נעשה ב - 12 חולדות בהם הושתל הסכרין בדפנות שלפוחית השתן ומחציתן פיתחו סרטן שלפוחית השתן. הבעיה היא שכמעט כל חומר המושתל בשלפוחית השתן בחולדות ואפילו דבש טבעי יגרום לסרטן שלפוחית השתן בחיות אלו. בהמשך הופיעו גם הודעות על עליה בשכיחות גידולי שלפוחית השתן בדור השני של עכברי מעבדה, שקיבלו מינונים גבוהים במיוחד של סכרין. שלטונות הבריאות האמריקאים פרסמו אזהרה בנדון. ה - FDA לא הוציא איסור גורף אולם די היה ב"אזהרה" אותה פירסם כדי להפחיד את האוכלוסייה המשתמשת פחד מוות� לאחר סקרים מקיפים שנעשו בארה"ב, על ידי המוסד למחקר הלאומי לחקר הסרטן באלפי אנשים, לא נמצאה כל עדות לגידול בסכנה לבריאות המשתמשים בסכרין. ניסיונות חוזרים בעכברים שהוזנו בסכרין במשך יותר מ- 10 דורות, לא הדגימו כל פגיעה מסרטנת, יחד עם זאת, המשיכה להופיע עדיין בחלק מהמוצרים האזהרה משמוש מופרז, ושהסכרין בכמויות גדולות גורם לסרטן בבע"ח. בשנת 1977 ה - FDA הסיר את הצעתו לאיסור השימוש בסכרין שלא אושרה ע"י הסנט האמריקאי, ובדצמבר 2000 חתם הנשיא קלינטון על חוק המסיר את הערת האזהרה ממוצרים המכילים סכרין. הסכרין אינו עובר מטבוליזם בגוף ואינו משפיע על ההרכב הגנטי של הגוף. על מנת להתגבר על טעם הלוואי המריר, המפריע לרבים, קיימות תערובות של עד כ 4% גלוקוז ו 96% סכרין, (דוגמת מתוק וקל סוקל, סוכרינה). יש לזכור שלחלק מתערובות אלו ערך קלורי שבין 0 ל 4 קלוריות לשקית. ה"צריכה היומית הסבירה" של הסכרין היא לא יותר מ- 2.5 מ"ג לק"ג משקל גוף ליממה, או לא יותר מסך של 175 מ"ג ליממה לאדם במשקל 70 ק"ג. זוהי כמות השווה ל 80 טבליות סכרין או 48 שקיות מתוק וקל ליממה (כל טבלית סוכרזית מכילה כ- 2.16 מי"ג סכרין, וכל שקית מתוק וקל מכילה כ- 3.6 מ"ג סכרין). נראה, שבצריכה היום יומית של אדם ממוצע אין מגיעים לערכים מסוכנים. יחד עם זאת מקובלת ההמלצה להימנע משימוש בו בנשים בהריון ובילדים סוכרתיים.
הצריכה היומית הסבירה, אינה המנה המקסימלית שמותר לקחת. הרמות המקסימליות של סכרין הן עד 500 מ"ג לילדים או עד 1000 מ"ג מבוגרים , כמות מאד גדולה, מעל ומעבר למה שהסוכרתי הממוצע צורך בכלכלתו היומית. מספר התכשירים המסחריים על בסיס סכרין טהור הוא רב ולא כאן המקום לפרטם.

ציקלמט (Cyclamate):
הציקלמט התגלה בשנת 1937 כממתיק המתוק פי 30 מסוכר, והשימוש בו החל בתחילת שנות החמישים. השימוש בממתיק מלאכותי זה הופסק בתחילת שנות השבעים, בשל טענות שנמצאה עליה בשכיחות של גידולי שלפוחית השתן בעכברים, שקיבלו ציקלמט. גם המחקרים שהראו שהציקלמט עובר מטבוליזם לציקלוהקסמין, גורם החשוד כמסרטן, הגבירו את החששות ותרמו להפסקת השימוש בו בארה"ב. באמצע שנות השמונים פורסמו הערכות מחודשות ששללו את הקשר בין האפקט המסרטן לשימוש בציקלמט והבקשה לחזור ולאשר את השימוש בו נמצאת כרגע תחת בדיקת ה - FDA. בארצות אירופה ובישראל כמו ב - 50 ארצות נוספות ברחבי העולם, הוא חזר ואושר לשימוש. בניגוד לסכרין, השימוש בציקלמט אינו משאיר טעם לוואי מריר, והיות והוא הוכח כיציב בחום ובחומצה, ניתן להוסיפו למוצרים משומרים ומעובדים בכמות גדולה.

במתן כמויות גדולות של ציקלמט, הופיעו בחלק מהמשתמשים, שלשולים ויציאות מרובות. בפחית משקה תוסס ממותק כגון דיאט קולה או לימונד נהגו בעבר לשים כ- 1/2 גרם ציקלמט למנה, וביום חם אצל אדם ששתה 6-8 מנות הדבר הביא למינון יומי גבוה.
הציקלמט מופיע בארץ בין אם כטבליות ציקלמט נקי, ובין כמוצר תערובת של סכרין וציקלמט ביחסים שונים, כדוגמת הסוכלמט או הסוכרין שהנם תערובות של 60 מ"ג ציקלמט עם 6 עד 8 מ"ג סכרין. ההמלצה לצריכת ציקלמט כממתיק אישי הנה 11 מ"ג לכל ק"ג משקל גוף ביממה. כלומר לאדם במשקל 70 ק"ג מומלץ, לצרוך עד 770 מ"ג ביממה כ"צריכה יומית סבירה".

אספרטם (Aspartame):
זהו ממתיק חדיש יחסית שנתגלה בסוף שנות השבעים, והשימוש בו החל לאחר תקופת ניסיונות ארוכה באמצע שנות השמונים. מתיקותו פי 200 מזו של הסוכר והשימוש בו עולה בשנים האחרונות. זהו אחד הממתיקים המתאימים לשימוש הסוכרתיים . הוא מורכב משתי חומצות אמיניות, חומצה אספרטית ופנילאלנין, העוברות מטבוליזם בגוף. הממתיק אם כן הוא "תזונתי" כי הוא מתעכל בקלות. היות והוא מתוק פי 200 מסוכר, דרושה רק כמות מזערית להמתקה. הוא משולל ערך קלורי, ובטבליה ממוצעת יש רק כ 1/3 קלוריה. בדומה לציקלמט, הוא משולל טעם לוואי מר, אך יש לו טעם קל אופייני משלו. ממתיק זה מוסף כיום לרוב המשקאות הקלים הדיאטטים בארץ כגון "דיאט ספרייט", "דיאט טמפו" או "דיאט שוופס" בכמויות של כ �50 מ"ג ל � 100 סמ"ק משקה, ובאם הוא משולב עם אצסולפם K הרי שאז הכמות של האספרטם היא כ- 24 מ"ג ל- 100 סמ"ק. האספרטם אסור בשימוש לחולי המחלה הנדירה פנילקטונוריה. לסוכרתיים מומלץ שלא לצרוך מעבר ל - 3 גרם ליממה (6 ליטר משקה דיאטטי ליממה), ההמלצה של ה - FDA לגבי כמות האספרטם כ"צריכה היומית הסבירה" (ADI) כממתיק אישי הנה לא לצרוך יותר מ- 50 מיליגרם ליממה כאשר רוב הסוכרתיים צורכים בממוצע לא יותר מ- 35 מיליגרם ליממה.
היות והחומר רגיש לטמפרטורות ומתפרק בחום באפיה או בבישול, לא ניתן לייצר בשימוש בו שימורים או עוגות. גם לגבי המשקאות הממותקים, יש לשים לב למועדי הייצור ולא לאפסן את הבקבוקים בשמש או במקום חם מאד. לשימוש כממתיק יומיומי קיימים מספר תכשירים מסחריים בשוק על בסיס אספרטם דוגמת נוטרסוויט, קנדרל, הרמזית זהב ואחרים.

אצסולפם ק (Acesulfame K)
זהו ממתיק חדיש יחסית המתוק פי 180 מסוכר. התגלה לראשונה בשנת 1967, אך אושר לשימוש רק בשנים האחרונות. בשל מחירו הגבוה הוא אינו נפוץ בשימוש, כסכרין וציקלמט. המחקרים שנערכו לגבי השימוש בו הראו על בטיחותו בשימוש וה"צריכה היומית הסבירה" לגביו נקבעה ל- 9.0 מ"ג לכל ק"ג משקל גוף. כלומר אדם במשקל 70 ק"ג יכול לצרוך כ - 1/2 גרם ליממה. הוא אינו משאיר טעם לוואי ואינו עובר פירוק מטבולי בגוף. מופיע בארץ בעיקר כממתיק של סוכריות חמוצות, סוכריות טופי, מוצרי יוגורט ועוגיות לסוכרתיים. עמידותו בטמפרטורות גבוהות (עד 200 מעלות צלזיוס) ומסיסותו הרבה מאפשרים את שימושו ושילובו במוצרים רבים לסוכרתיים.

סוכרלוז (Sucralose)
זהו הממתיק ה"חדשני" ביותר שאושר לשימוש ע"י ה - FDA בשנת 1998 ומאז ב - 35 מדינות נוספות בעולם המערבי ולאחרונה ניתן להשיגו גם בארץ. הממתיק מופק ומיוצר למעשה מסוכרוז, אינו עובר פירוק מטבולי בגוף ומשולל כל ערך קלורי. זוהי אבקה גבישית לבנה המתוקה פי 600 מסוכר ונמצאה מתאימה לשימוש במוצרי אפייה, משקאות דיאטטיים, מסטיקים, ריבות ופודינגים למיניהם. ה"צריכה היומית הסבירה" (ADI) למבוגר הינה עד 15 מ"ג לק"ג משקל גוף ליממה. שילוב של הסוכרלוז עם אחד או שני הממתיקים המובילים האחרים דוגמת אצסולפם K ואספרטם נותן תערובת מתוקה יותר מאשר כל מרכיב בנפרד.

לסכום -

ניתן להחזיר את המתיקות לדיאטה של הסוכרתי, בין אם על ידי שימוש בסוכרים טבעיים (בצורה מבוקרת) ובין אם בשימוש בממתיקים מלאכותיים. בכל מקרה, מומלץ לסוכרתים:

* להיפגש עם הדיאטנית המוסמכת, ולעבד תוכנית דיאטה תפורה לפי הצרכים
האישיים ו"התאווה למתוק" האישית. הדיאטנית תדריך אותך באשר לכמויות
הפחמימות היומית המותרות, ובאשר למוצרים מתוקים ללא סוכר.

* ללמוד להיעזר בפירוט התכולה והמרכיבים של כל מוצר מזון, כפי שמצוין על
הפתק שמודבק עליו. יוגורט ללא שומן הממותק מלאכותית שונה בתכולתו הקלורית
ובכמות הפחמימות מאשר אותו יוגורט "רגיל" המכיל שומן וסוכר. יש לזכור שבגלל
שחלק מהממתיקים הפוליאולים הופכים בגוף אט אט לפחמימות, ולכן עליהם להיכלל בסך כמות הפחמימות (קרבוהידרטים) המצוינת על המוצר.

* בכל מקרה של ספק מומלץ להתייעץ עם המומחה לסוכרת באשר להתאמה האישית
של סוכרתי וסוכרתי לממתיק טבעי או מלאכותי זה או אחר.


מתוך הספר: "סוכרת - לחיות עם ולהרגיש בלי" בהוצאת חמד וידיעות אחרונות






הודעה על סיום פעילות האתר 3.2.2013 

קישורים לא ממומנים

האם ויטמין פשוט המחולק בחינם יכול למנוע סוכרת, קרא עוד ...

האם הסיבוכים חומקים לנו מתחת לרדאר?

"אנשים מתוקים לחיים ארוכים" אם בריאותך חשובה לך כדאי שספר זה ישכון בביתך



מתוקים - סוכרת
בשבילכם מ-1999
| טיפים | חברים | תזונה | פורום סוכרת | מדריך | ספרונים | חיפוש | מאמרים | וידאו |
| המדור של פרומקין | כאן ד"ר קנטר | שניידר - דפי מידע | קישורים | כלים | מה חדש? | מוצרים |

| תנאי שימוש | אודות |  |