אתר סוכרת
מוקדש לילדים הסוכרתיים ובני משפחותיהם.
גם אם אינך ילד, תמצא כאן מידע רב שיכול לעזור לך.
 מה חדש   טיפים   שאלות נפוצות
על סוכרת 
 ספרונים   סוכרת בוידאו    מדריך סוכרת   מוצרי סוכרת 
 קישורים   מילון   תזונה   דפי שניידר   מאמרים   פורום סוכרת   סוכרת אחרת 

תולדות משאבות האינסולין 

ד"ר קנטר 21-04-2001

 
בסוף שנות הששים של המאה הקודמת, הלכה והתפתחה ההנחה שאיזון "אידיאלי" של רמות הגלוקוז בסוכרתי יושג אך ורק באם האינסולין יינתן בדרך המחקה את צורת שחרור האינסולין "הטבעית" באדם הלא סוכרתי. כלומר, שמירה על שחרור "בזאלי" (=בסיסי) של של כמויות קטנות של אינסולין בצורה רציפה ושוטפת על פני כל היממה, עם שחרור מקטעי אינסולין נוספים, כ "בולוסים" עם כל ארוחה וארוחה.

בהתאם לתפישה זו, הוחל בניסיונות לפתח משאבה להזלפת אינסולין מתמדת, הכוללת בנוסף, אפשרות למתן מספר מקטעי אינסולין בזמנים ומועדים שלפני הארוחות, בין אם בצורה ידנית ובין אם לפי תכנות מוקדם כאשר הזלפת האינסולין הנה ידנית או מוסדרת למפרע על ידי הסוכרתי עצמו, המערכת נקראת "מערכת במעגל פתוח" (Open Loop ), ואילו כאשר המערכת משנה ומתאימה עצמונית את קצב שחרור האינסולין לפי מידע המתקבל בזמן אמת מחיישן (סנסור) בדם או ברקמות, המערכת נקראת מערכת במעגל סגור (Closed Loop ). מערכת במעגל סגור שכזו, שתדע גם למדוד וגם להחליט כמה אינסולין יש להזליף מאלגוריתם של הערך הנמדד בהשוואה לערך מטרה רצוי, מכונה גם "הלבלב המלאכותי".

בתחילת שנות השבעים, הודגם על ידי מספר קבוצות חוקרים שמתן אינסולין אל הוריד, בהזלפה מתמדת במשאבה ניידת, המשולבת במתן בולוסים לפני כל ארוחה וארוחה, הביא לאיזון רמות הגלוקוז קרוב לרמות הנורמוגליקמיות בסוכרתים עם סוכרת מסוג 1 למשך מספר ימים. פרום' ג'רארד סלמה, מי שעומד כיום בראש המרכז לסוכרת בהוטל דייה בפריז, התחיל את הזלפות האינסולין בעת שהיה בהשתלמות אצל פרופ' סמואל בסמן, באוניברסיטת דרום קליפורניה שבלוס אנג'לס. עם שובו לפריז פרסם בשנת 1974 בעיתון "דיאבטס" את המאמר הראשון על השגת איזון סוכרת פרועה מסוג 1 תוך שימוש בהזלפה מתמדת תוך ורידית למשך יום עד חמישה ימים. בין הראשונים שהשתתפו בניסיונות אלו בלוס אנג'ס היה גם המחבר, אשר ב 1973 השתתף מעשית בחיבור סוכרתים במרכז הרפואי שבלוס אנג'לס למערכת משאבות הפעולות באותו עקרון. התמונה מספטמבר 1973 שבה נראה המחבר עם אחד החולים הראשונים שאוזנו בהזלפה תוך ורידית, פורסמה אז בעיתונות המקומית האמריקאית וזכתה לתהודה רבה. דקר וחבריו פרסמו ב 1976 ב"דיאבטולוגיה" על הצלחתם באיזון סוכרת פרועה מסוג 1 תוך שימוש במערכת להזלפה תוך ורידית שתוכנתה למפרע, ופרסומים ממרכזים אחרים לא אחרו לבוא.

החוקרים אירסיגלר וקריץ מאוסטריה הצליחו לשמור על רמות גלוקוז קרובות לנורמה למשך מספר חדשים תוך שימוש במשאבה ניידת להזלפה מתמדת תוך ורידית, אך למרות הצלחתם, התפתחה בעיה בכך שמתן רציף של אינסולין תוך ורידי, הגביר את הסיכון של התפתחות דלקת לאורך הוריד, עד למצב של שבספטיסמיה (=אלח דם) , וכן את הסיכון להתהוות תרומבוזיס תוך וורידי.

על מנת לעקוף את הסיכון שבפגיעה בורידים, פותחו מערכות להזלפת אינסולין מתמדת במתן תת-עורי (Continuos Subcutaneous Insulin Infusion = CSII ). בין השנים 1978-1979, פורסמו מספר עבודות על ידי הקבוצה הבריטית שככלה את ג'ון פיקאפ, הרי קין קגממ אלברטי ואחרים, הן ב"בריטיש מדיקל ג'ורנל" והן ב"לנצט". בכולן הודגמה מעל לכל ספק ההצלחה באיזון הסוכרת תוך שימוש במערכות SCII . האגודה האמריקאית לסוכרת (ADA ) פרסמה לראשונה ב- 1985 נייר עמדה רשמי באשר לשימוש ב SCII באיזון מצבי סוכרת קשת איזון.

טכנולוגיות של משאבות אינסולין.

המודלים הראשונים למשאבות אינסולין ניידות להזלפה מתמדת (דוגמת המזלף ע"ש מיל-היל -(Mill Hill Infuser ), היו משאבות שהונעו בסוללות ודחפו מזרק ממולא באינסולין. תוך זמן קצר הופיעו בשוק החופשי מספר מודלים של משאבות מזרק מסוג זה. את קצב הזלפה הבזלי ניתן היה לווסת על ידי כפתורי בקרה, ואת הבולוסים היה הסוכרתי עצמו מפעיל על ידי לחיצת כפתור על פני המשאבה. לחלק מהמשאבות נוספה אפשרות לתכנות להגברת ההזלפה בשעות או בתקופת זמן שתוכנתה, וכן חלקם הופיעו עם אמצעי אזעקה ואתרעה מפני חסימה או פיתול של צנרת ה"פרפר" שחיבר עת המשאבה לגוף, בפני התרוקנות המזרק או במקרה שהסוללה התרוקנה. בכל המשאבות השתמשו באינסולין נייטרלי קצר טווח, ובחלק הותאם אינסולין נייטרלי שהועשר בחומרים משמרים כקרזול או פנול למניעת זיהום. מיקום החדרת המחט של ה"פרפר" המועדף היה בבטן, והמיקום הוחלף אחת ליומיים שלושה, או ברגע שהתפתחה רגישות או אודם באזור המחט. את האינסולין היו מכניסים למזרק או למילוי מיוחד, ובחלק מהמשאבות יוצרו מכלים קטנים מיוחדים של אינסולין למשאבות בנפח של בין 6-8 מ"ל, מוכנים לשימוש במשאבה (משאבת נורדיסק).

היו מספר סיבוכים ובעיות שהתעוררו בעשור הראשון לשימוש נרחב במשאבות להזלפה מתמדת, והראשונה שבהם הייתה כשלון תפקודי מכני של המשאבה. באחד המחקרים שפורסמו ב 1986 ב"דיאבטס קייר", בדקו מקלנבורג וחב' 161 סוכרתים שהורכבה להם משאבה מסוג CSII . 86% מהסוכרתים שהייתה להם משאבה למשך שנה לפחות, דווחו על בעיה כל שהיא בתפקוד והפעלת המשאבה. מבין כל אלה, רובם ככולם היו להם בעיות עם הצנרת, המחט, ובמילוי של האינסולין, ורק ל- 4% הבעיה הייתה במנגנון המכני של המשאבה עצמה. היות והאינסולין בהזלפה מתמדת הוא קצר טווח, ואורך החיים של האינסולין הוא כ- 9 דקות, הפרעה בפעילות המשאבה, לאורך מספר שעות (למשל תוך כדי שינה) הביאה להתפתחות סיבוכים של חמצת קטותית. בכך "נולדה" סיבה נוספת וחדשה להתפתחות מצב של חמצת קטותית (=DKA ).

בעיות נוספות התפתחו מבחינת העור, כי לא פעם בהשארת המחט לאורך זמן הופיע אודם, כאב ורגישות עד להתפתחות זיהומים מקומיים ואבצסים. על פי רוב האורגניזמים האחראים לזיהומי עור אלו היו סטפילוקוקוס אוראוס (הסטפילוקוק הזהוב) והסטפילוקוקוס אפידרמידיס. הנטייה לזיהומים גברה כאשר חומר התשמורת של האינסולין היה קרזול.

גם ההיפוגליקמיה הוותה לא פעם סיבוך הקשור בהפעלת המשאבה, הן באם לא הייתה קורלציה בין הפעילות הגופנית והרכב הארוחות לכמויות האינסולין הניתנות, והן באם עקב תקלה או עקב רצון בן הזוג להיפטר מהסוכרתי, הופעלה המשאבה בקצב מהיר מידי. הגברת ההזרמה של האינסולין בסוכרתי הישן על ידי בן/בת הזוג - יכלה בקלות לגרום לקומה ולמוות, שקשה היה להוכיחם כניסיון לרצח בכוונה תחילה.

משאבות במעגל סגור - הלבלב המלאכותי.

כבר ב 1964 תאר קדיש מערכת המורכבת מאוטו אנלייזר למדידת רמת הגלוקוז בדם משולבת עם מערכת בקרה המפעילה אינסולין ו/או גלוקוז בהתאם. עשר שנים מאוחר יותר ב 1974, הציעו שתי קבוצות, זו של אלביסר בטורונטו וחב' וזו של פפיפר וחב' בגרמניה, מערכות של לבלב מלאכותי חיצוני, או מערכת לשמירה רציפה על רמות הגלוקוז בדם, והמכשור שפותח ושווק בעקבות הצעותיהם היה "ביוסטטור". באמצעות קטטר כפול תוך ורידי, נשאב דם ורידי באופן רציף אל גלוקוז אנאלייזר במכשיר, ורמת הגלוקוז נבדקה ברציפות כל דקה ודקה. המידע הועבר אל המחשב, אשר בהתאם לאלגוריתם שהוזן בו הפעיל הזרמה של אינסולין או גלוקוז בהתאם חזרה אל הוריד. התוכנה לקחה בחשבון הן את רמת הגלוקוז המיידית, והן את שעורי ומידת השינוי שחל ברמות הגלוקוז הנמדדות על ציר הזמן על ידי ביחס לרמת הגלוקוז הרצויה. ניתן היה להגיע לנתונים אלה במהירות, ולהעריך אותם לתקופת זמן של עד לשלושה ימים.

המכשיר אפשר לבצע שמירה על רמה קבועה של רמות הגלוקוז בחולה העובר ניתוח או באשה העוברת לידה או ניתוח קיסרי. בשנות השמונים היו מכשירים מעין אלו בבתי חולים רבים במזרח אירופה, וגם לארץ הגיעו כשלושה מכשירים, שמסיבות תקציביות אופסנו במחסני בתי החולים תוך זמן קצר..

משאבות אינסולין להשתלה.

עם הצטברות הניסיון בשימוש במשאבות חיצוניות תת עוריות, עלו הבעיות הבאות:

רוב התקלות בשימוש היו עקב בעיה בתקינות הקטטרים, או בעיות באזורי ההזלפה בעור. תקלות אלו ניתנות למניעה במשאבה מושתלת.

מבחינת האיזון המטבולי, האיזון המושג על ידי הזלפה תוך ורידית או תוך פריטונאלית (לחלל הצפק) הנו טוב יותר מזה המושג בהזלפה מתמדת תת עורית (הזלפה מתמדת תוך שרירית הוכחה כבלתי מעשית).

ב 1980 בוצעה ההשתלה הראשונה של משאבה בסוכרתי עם סוכרת מסוג 1 על ידי שייד וחב' באלבוקרקי שבניו מקסיקו. זמן קצר אח"כ, הושתלו משאבות על ידי אירסיגלר וחב' בוינה, ולטר וחב' במינכן בגרמניה, וסילאם וחב' במונפלייה שבצרפת. החל מ 1982, הספרות המקצועית מלאה בתיאורים של משאבות שונות ומשונות שהושתלו. הראשונות היו משאבות פריסטלטיות להפעלה מרחוק, עם הרבה בעיות שהתעוררו בהפעלתן. עם הזמן עברו לשימוש במודלים של משאבות עם גז פריאון במצב נוזלי המקיף את תא האינסולין, הגז מתאדה בהשפעת טמפרטורת הגוף לוחץ על מצבור האינסולין ומביא לשחרור אינסולין בקצב קבוע. היתרון שבמשאבת הפריאון הנוזלית הוא בהעדר חלקים מסתובבים ונעים שיכולים להיתקע או להישחק. הבעיות שנותרו היו יעילות הקטטרים, התגובה הסביבתית למיקומם (פריטונאום, תוך ורידי בוריד מרכזי וכו'). כן היו בעיות מבחינת כמות וריכוז האינסולין במאגר והצורך במילוי תקופתי מחדש, ושליטה על קצב ההזלפה הנפחי שתלוי בריכוזי הגליצרול שהוסף לתמיסת האינסולין.

פרופ' סמואל בסמן מלוס אנג'לס, וחברת אומיקרון בישראל ניסו לפתח מיני משאבה שעובדת על ידי פעימות פיזואלקטריות בדומה לפעימות הגביש שבשעון דיגיטלי, אך העלות הסופית של המוצר מנעה את שיווקו משיקולים מסחריים. במשאבה זו ניסו ליישם את עקרונות הטלמטריה של שליטה והפעלה תוך קבלת נתונים על ידי שלט רחוק.

במשאבות הפרומדוס של חברת סחמנס הגרמנית, שהושתלו בבית החזה בדומה לקוצב לב, והקטטר הוליך ישירות לוריד החלול בכניסה ללב, השתמשו באינסולין נייטרלי סמי-סינתטי מיוחד למשאבות, בריכוז גבוה של 400 יחידות למ"ל, (פי 4 מהריכוז המקובל של 100 יח' למ"ל) אשר הייתה לו נטייה פחותה יותר להתגבש באזורי זרימה ומערבולות (טורבולנס ), ופחות נטייה לסתימת הקטטרים במשאבה.

הוכח שמשאבות מושתלות יכולות לסייע לאיזון הסוכרת לתקופה של עד 4 שנים, במחקר שנעשה בשבעים מטופלים. אולם בשל הצורך בגישה פולשנית כירורגית להחלפות הקטטר התוך פריטונאלי והסיבוכים הכרוכים במילוי החוזר של המשאבה, וכן בשל היות המשאבה מכשיר להזלפה קבועה ללא אפשרות לקשר לסנסור שיהפוך את המשאבה ל"לבלב מלאכותי מושלם" , הגישה למשאבה המושתלת ננטשה באופן מעשי.

מודלים חדשים של משאבות חיצוניות

כיום שולטות בשוק המשאבות שתי חברות עיקריות, ושתיהן נמכרות בארץ : מינימד שמרכזה בקליפורניה ודיסטרוניק שיש לה מרכזים בשוויץ ובמינסוטה. המשאבות הן קטנות וקומפקטיות ומכילות אינסולין בכמות של 300 יחידות, עם מגוון אפשרויות לפרופילים בזליים משתנים על פני היממה. קיימים מודלים שהם דוחי מים וכאלה שמוגנים ממים. קימת אפשרות להטעין או להוציא נתונים בעזרת מחשב, למשאבה רוטטת (במקום מצפצפת) בעת תקלה (במינימד), ולחיבור של שלט מיוחד לעוורים (דיסטרוניק השוויצרית) או שלט רגיל הדומה לזה של מכונית (מינימד) למי שמעוניין להפעיל את המשאבה מבלי לגעת בה ישירות בנוכחות אנשים זרים.


משאבה דגם 508 של MiniMed
משווקת בארץ ע"י אגנטק


משאבה HTRONplus של DISETRONIC
משווקת בארץ ע"י טיאקו דיאגנוסטיקה 

שתי משאבות נוספות עומדות להיכנס לשוק האמריקאי

הראשונה היא של חברת אנימס מפנסילבניה שהיא קצת יותר צרה ושטוחה, עם אפשרות לשינויי קצב בזלי של 0.05 יחידה/לשעה. מאידך דרושים יותר צעדים ופעולות להפעלתה, וכן הפעלת אזעקה בעצמת אזעקת מכונית אם מתעלמים מצפצופי האזהרה הראשוניים. במשאבה זאת ניתן לתכנת משטרי אינסולין המתאימים לימים מיוחדים, כמו יום מחלה, יום חופש, יום פעילות או ימים המיוחדים לנשים - לפני ואחרי.


המשאבה R1000 של חברת Animas

המשאבה השניה היא של חברת סוויל הקוריאנית, שמודל "דנה" שלה נמצא כבר בשוק (לא בארץ). היא קטנה יותר, ללא אפשרות לקשר למחשב, ומחירה נמוך יותר מהאחרות. משאבה זאת בעלת ממשק גראפי צבעוני, והיא מנעימה במנגינה בעת הארוחות בלחיצת כפתור. ספיקת המינימום שלה היא 0.1 יחידה בשעה.


המשאבה DANA של חברת Sooil הקוריאנית

האינסולינים המשמשים היום להזלפה מתמדת הם האנאלוגים קצרי הפעולה, ההומלוג של חברת לילי או הנובורפיד של חברת נובו.

לאחרונה, לאחר מאבק ממושך של האגודות לסוכרת בארץ, אושרו משאבות האינסולין להזלפה מתמדת גם במסגרת סל שירותי הבריאות בישראל. המשאבות מאושרות לשימושם של סוכרתים עם סוכרת מסוג 1 הסובלים מהתקפים חוזרים של היפוגליקמיות סימפטומטיות, או מהתקפים חוזרים של חמצת קטותית המחייבת אשפוז, או סוכרתים שהאיזון המומלץ אינו מושג למרות ניסיונות טיפול של 3 הזרקות יומיות ויותר, כאלה שההמוגלובין המסוכרר שלהם מצוי בערכים שמעל 8.5 אחוז, סוכרתיות עם סוכרת מסוג 1 לפני ובמהלך הריון, וסוכרתים עם סוכרת מסוג 2 המציגים מצבים של תנגודת קשה לאינסולין, המטופלים במינונים גבוהים של יותר מיחידה 1 לק"ג משקל גוף ולמרות זאת אינם מגיעים לאיזון הרצוי.

לאור העובדה שגם המעבר ל 4 - 5 הזרקות יומיות אינו מאפשר איזון אידיאלי, יותר ויותר צעירים עם סוכרת פרועה קשת איזון, סוכרתיות בהריון ואפילו סוכרתים עם סוכרת מסוג 2 פונים כיום לשימוש במשאבה להזלפה מתמדת של אינסולין. הפרסומים על מלכת היופי מיס אמריקה, שנושאת משאבה, ועל אלוף השחייה שקבע שיאים אולימפים לאחרונה באולימפיאדת סידני הנושא משאבה, רק הוסיפו למודעות למשאבות בקרב הצבור הרחב. ההקלות הצפויות בהשתתפות בעלויות המשאבה והציוד המתכלה הנדרש להפעלתה לגבי הסוכרתים בישראל, יאפשרו ליותר סוכרתים שלא הצליחו להגיע לאיזון לשפר את איזונם. בניגוד להולנד, מקום שם מקבלים הסוכרתים שתי משאבות (למקרה שאחת תתקלקל..) יאלצו הסוכרתים להסתפק במשאבה פועלת אחת, שתתרום ללא ספק לשיפור האיזון, למניעת הסיבוכים ולעתיד טוב יותר.





הודעה על סיום פעילות האתר 3.2.2013 

קישורים לא ממומנים

האם ויטמין פשוט המחולק בחינם יכול למנוע סוכרת, קרא עוד ...

האם הסיבוכים חומקים לנו מתחת לרדאר?

"אנשים מתוקים לחיים ארוכים" אם בריאותך חשובה לך כדאי שספר זה ישכון בביתך



מתוקים - סוכרת
בשבילכם מ-1999
| טיפים | חברים | תזונה | פורום סוכרת | מדריך | ספרונים | חיפוש | מאמרים | וידאו |
| המדור של פרומקין | כאן ד"ר קנטר | שניידר - דפי מידע | קישורים | כלים | מה חדש? | מוצרים |

| תנאי שימוש | אודות |  |