אתר סוכרת
מוקדש לילדים הסוכרתיים ובני משפחותיהם.
גם אם אינך ילד, תמצא כאן מידע רב שיכול לעזור לך.
 מה חדש   טיפים   שאלות נפוצות
על סוכרת 
 ספרונים   סוכרת בוידאו    מדריך סוכרת   מוצרי סוכרת 
 קישורים   מילון   תזונה   דפי שניידר   מאמרים   פורום סוכרת   סוכרת אחרת 

להיות אישה מתוקה עם סוכרת

ד"ר קנטר      מאת ד"ר מ. זלוצובר וד"ר י. זיידס מהמרכז הרפואי רמב"ם. מתוך ספרו של ד"ר י. קנטר "לחיות עם ולהרגיש בלי - סוכרת" 08-02-2001

 
סוכרת, הגורמת לכל אישה הלוקה בה להיות מתוקה לתמיד, מביאה לשינוי באורח החיים של הסוכרתית, על כל המגבלות המוכרות. אך האם היא משנה את אורח חייה של האישה הסוכרתית עד כדי מניעתם וטשטושם של כלל סממני הנשיות המקובלים? למרבית הצער, אנשים רבים בציבור הלא סוכרתים חושבים כך, ותחושה זו מלווה גם חלק מהסוכרתיות.

ובכן, הבה נדון באספקטים שונים של ההוויה הנשית ונראה האם וכיצד שונה האישה הסוכרתית המתוקה, מחברתה שאינה כזאת(ושאולי היא מרה, מלוחה או חסרת טעם לחלוטין…). חלק גדול מן האספקטים הפסיכולוגיים, תלויים בתפיסת הסוכרתית את עצמה כשונה מן הכלל, ולעיתים קרובות גם ל"גרועה" מן הכלל. העמדת המצב הרפואי במסגרת הנכונה, תפעל גם במישור האישיות הכללית. רבים מן המיתוסים על סוכרתים וסוכרתיות מקורם בתקופה בה השימוש באינסולין היה בלתי מקצועי במונחים של היום, הטיפול בסיבוכי הסוכרת ומניעתם לא היה מפותח די הצורך, ולא הייתה המודעות לחשיבות איזון רבות הסוכר והשלכותיו על התפתחות ומהלך הסוכרת
גדילה והתבגרות

סוכרת, בפרט מסוג 1 (זו שנקראה בעבר "סוכרת נעורים"), יכולה להתפתח ולהופיע בכל גיל של הילדות וההתבגרות, ובשכיחות נמוכה גם בבוגרות. לפני האבחנה הרפואית ותחילת הטיפול יכול להיות עיכוב בצמיחת הילדה בעיקר עקב מצבה התזונתי הירוד. הדבר מתוקן מייד עם תחילת הטיפול באינסולין, כך שקצב הצמיחה של הילדה הסוכרתית המאוזנת אינו שונה משמעותית מן הממוצע. הדבר נכון גם לגבי הגובה והמשקל הסופיים של הילדה. ההתבגרות המינית בילדה מתחילה בין הגילים 9 - 14 וסימנה הראשון – "הנצת" השדיים ומיד לאחריה -תחילת הופעת שיעור מיני בבושת ובבתי השחי. (לפי הרמב"ם – "בוגרת" היא מי שצימחה שתי שערות למעלה ושתי שערות למטה…). המשכה של ההתבגרות המינית הוא בצמיחת והתמלאות השדיים, ובהופעת הווסת הראשונה בטווח הגילים 10- 16. כל ילדה שהתבגרותה המינית בטווחים שהוזכרו – התפתחותה היא בתחומי הנורמה. ילדות סוכרתיות ברוב המקרים אינן חורגות מכך. אחוז הסוכרתיות החורג מתחומים אלה, אינו שונה משמעותית בילדות הלא סוכרתיות. יתר על כן, גם באספקטים היותר רגישים של התפתחות המינית, קרי מבנה הגוף, גודל השדים וכדומה, אין הנערה הסוכרתית שונה מאחיותיה. ולכן, אין כל אפשרות לאתר סוכרתיות על ידי התייחסות אל צורת הגוף או מדדים פיזיולוגיים כלשם הקשורים למערכת המין. האם בכל זאת קיימים מצבים ייחודיים לסוכרתיות ? התשובה תלויה יותר באופי הנערה מאשר בפיזיולוגיה שלה. להלן כמה דוגמאות

א. מחזור הוסת וסוכרת: הגיל הממוצע של הופעת הוסת בבנות עם סוכרת מטיפוס 1 מאוחר בשנה לעומת כלל הבנות, כמו גם שכיחות יתר של וסתות לא סדירות. חשוב לציין שסדירות הוסת נמצאת ביחס הפוך לאיזון הסוכרת, כלומר, ככל שהסוכרת פחות מאוזנת, הוסת פחות סדיר. בנשים מאד לא מאוזנות תיתכן אף אל וסת מוחלטת!! איזון הסוכרת הוא הטיפול הראשון ואף היעיל ביותר להפרעות וסת בסוכרתיות. כמובן שהפרעות במחזור הוסת עשויות להוביל אף לבעיות פוריות וכניסה להריון

ב. צריכת אינסולין לאורך מחזור הוסת: ישנם שינויים בצריכת האינסולין לאורך מחזור הוסת, שסיבתם אינה ברורה, אך לשינויים ההורמונליים במהלך המחזור יש ככל הנראה תפקיד בכך. השכיח ביותר היפרגליקמיה ועליה בצריכת אינסולין טרום וסתית עם ירידה ברמת סוכר וצריכת האינסולין בתחילת הדימום הוסתי, אם כי יש בנות המספרות דווקא על עליה בולטת בצריכת האינסולין דווקא בעת הדימום הוסתי

ג. שינויי משקל וסוכרת: חלק גדול מן הנערות המתבגרות מנסות לרזות מעבר לרצוי מבחינה רפואית. הדבר נובע הן מן השינויים הגופניים של גיל ההתבגרות המפחידים חלק מהנערות, והן מן התפיסה החברתית בעולם המערבי של "רזה הוא יפה". המצב הקיצוני של הנטייה להרזיה ידוע בשם "אנורקסיה נרבוזה", המהווה מחלה חמורה, גופנית ופסיכולוגית כאחד. גם מצבי הביניים של דיאטות לא מבוקרות מהווים סכנה לנערה הסוכרתית יותר מאשר לחברותיה. דיאטות לא מבוקרות גורמות למצבי היפוגליקמיה קשים עד אובדן הכרה, עקב מינון אינסולין שאינו מותאם לדיאטה הקיצונית והבלתי מבוקרת שעושה הנערה. לעיתים, עקב מודעות לסכנת ההיפוגליקמיה, הבנות מורידות באופן קיצוני את מינון האינסולין, אל מתחת לרצוי ורמות הסוכר עולות דווקא, אפילו עד כדי חמצת קטותית וקטואצידוזיס. כיוון ש"דיאטות רעב" כאלה נשמרות לעתים קרובות בסוד על ידי הנערות, ההידרדרות במצב הבריאותי יכולה להתרחש בהפתעה, הן להורים והן לרופאים. הרזיה קיצונית או ירידה מהירה מדי במשקל – יכולה לשבש את מחזור הוסת, לעכב את צמיחת הגוף ולגרום לבריחת סידן מוקדמת מהעצמות (אוסטאופורוזיס), בסוכרתיות ובלא סוכרתיות כאחד. אי ההקפדה על תפריט מאוזן יכולה להקדים את הופעת סיבוכי הסוכרת, חלקם אף בלתי הפיכים. דוגמאות לכך יכולות להיות חוסר ויטמינים כגון 12 B העשוי להחמיר נוירופתיה (פגיעה עצבית מסוכרת), או אי הקפדה על כמות החלבון הנכונה בדיאטה, העשויה להחמיר פגיעה כלייתית מסוכרת (נפרופתיה):

ד. חלק מתהליך ההתבגרות הוא מרידה במוסכמות, ובדיקת גבולות היכולת של המתבגר. בסוכרתים לעיתים מתבטא הדבר באי הקפדה על הזרקת אינסולין עד כדי הפסקה מוחלטת של לקיחת האינסולין, או זלזול ואי הקפדה על זמני הארוחות. התוצאה הישירה לכך היא הפרעות קשות באיזון הסוכרת עם שינויים חדים ברמות הגלוקוז. גם כאן, אם מדובר בהפרעה מתמשכת ויתכנו הפרעות בצמיחה שהן בדרך כלל הפיכות, כמו גם הפרעות בווסת. הבנת התהליך הטבעי והתמודדות איתו בהבנה והסברה עוזרים לעבור תקופה זו בשלום. מלחמה בו מגבירה את המרד וההתנהגות ההרסנית של הסוכרתית המתבגרת

פעילות גופנית

תהליך ההתבגרות מאופיין במישור החברתי בפעילויות גופניות: ספורט, טיולים, ריקודים וכדומה. הנערה הסוכרתית יכולה להשתתף בפעילויות אלה כמו כולם, תוך נקיטת מספר אמצעי זהירות. ישנם כוכבי ספורט ברמה הגבוהה ביותר שלפני או אחר תחרות מוציאים את מזרק האינסולין שלהם ומקבלים את תרופתם ואחר כך ממשיכים כאילו לא קרה דבר. אחד מהאלופים האולימפים בשחייה באולימפיאדת סידני האחרונה (2000) הוא סוכרתי צעיר בשנות העשרים המזריק 4 פעמים ביום. אין כל מניעה מעיסוק בספורט בסוכרת - ויש לבצע את כל הדרוש לשם האיזון ולתפקד כמו כל אדם אחר. יש לזכור שפעילות ספורטיבית מפתחת כישורים רבים מעבר למאמץ הגופני עצמו: תחרותיות, רוח צוות, הגינות והשגיות. נערות ונערים המתייחסים אל עצמם כחולים קשים ונמנעים מכל מאמץ או יציאה מהבית או שמתחמקים משעורי ההתעמלות בבית-הספר, שוללים מעצמם את חוויות הנעורים וגם מפתחים תדמית עצמית נמוכה המונעת מהם לתפקד ככל האדם. המשפחה היא גורם מפתח בפתוח תדמית חולנית זאת, ובפרט אם יש אימא חרדה המגוננת על צאצאיה יתר על המידה. יש לעודד את הסוכרתית להשתתף בפעילויות ככל הבנות ולא לבקש (ולקבל) הנחות, אולם לא להתעלם ממספר אמצעי זהירות. פעילות גופנית עשויה להשפיע על רמת סוכר בשני אופנים. היא עשויה להוריד רמות סוכר עד כדי היפוגליקמיה משמעותית ויש להתכונן לכך ע"י סוכר זמין בהישג יד ואם ניתן, אפילו זריקת גלוקגון מוכנה ואדם קרוב המסוגל להשתמש בה. באם הסוכרתית יודעת על נטייתה האישית לפתח היפו לאחר פעילות גופנית, יש לשקול הורדת מינון אינסולין לפני פעילות או העלאת רמת סוכר לפני הפעילות ע"י אכילה או שתיה. פעילות גופנית עשויה אף להעלות רמות סוכר עקב עלית הורמוני הסטרס שבין השפעותיהם תנגודת לפעולת האינסולין והעלאת רמות סוכר בדם, כך שיש להורידה ע"י העלאת מינון התרופות.


מציאת בן זוג

כאמור, אין הסוכרתית שונה מחברותיה במבנה הפיזי והפיזיולוגי ולכן התענינותה בבני המין השני כמו התעניינות הבנים בה הם טבעיים. הבעיות במידה ומתעוררות בתחום זה הן פסיכולוגיות בלבד. הנערה הסוכרתית חוששת שמחלתה תגרום לבנים להתרחק ממנה ולעיתים, בהקדימה תרופה למכה, נרתעת מלכתחילה מהכרויות עמוקות איתם. חשש זה נובע הן מפחדיה העצמיים במישורים הקשורים בזוגיות ויכולת הפיריון שלה, היכולת להרות וללדת, היכולת להיות אם ורעיה.מן האספקט המעשי כמובן.

חששות אלה מופרכים, אולם המידע לא תמיד נמצא בידי הנערה וגם אם הוא קיים - לא תמיד הוא מפורש נכונה. לפיכך חשוב לשוחח עם הסוכרתית המתבגרת, לשמוע חששותיה, ולהעמידה על העובדות הנכונות. תדמיתה של הנערה בעיני עצמה חשובה לעין ערוך. תדמית גבוהה תתרום לנערה להציג את תכונותיה החיוביות ותמשוך בנים אליה. תדמית נמוכה מנגד, תגרום להימנעות מפעילות חברתית ומהכרויות. מניסיונם של רבים העוסקים בסוכרת, נערות ונשים סוכרתיות מוצאות בני זוג המקבלים אותן כמות שהן. הצורך לקבל אינסולין, המוגבלות בסוגי המזון וזמניו, לא מעוררים בעיה בקשר הזוגי

המקרים בהם נתקלים בכעס מצד בן הזוג הם כאשר הנערה הסוכרתית מעלימה ממנו מידע ביחס למגבלותיה, או אף על עצם מחלתה, והוא כועס על כך שהנערה אינה סומכת עליו ועל רצונו להשתתף ולהיות חלק מהוויתה. העלמת מידע גורמת לנערה לפעול בצורה לא טבעית ולהסתיר דברים, מצב אותו קולט בן הזוג אך לא מפרשו נכון. במקרה הנדון בן הזוג חש מרומה או שנוצר אצלו חשש שמא הנערה אינה רוצה בו ולכן מתחמקת ממנו במצבים מסוימים. בשני המקרים נוצר מתח ואובדן אמון הדדי, כאשר כל אחד רואה תמונה אחרת של המצב. אלו מובילים לבסיס לא בריא של הקשר ההדדי או אף לניתוקו. המלצתנו היא לשתף את בן הזוג מוקדם ולבנות את הקשר על בסיס אמון ושיתוף. ניתן אף בהמשך להביאו לשיחה עם המומחה העוסק בסוכרת , שיוכל לענות בשקט ונועם על שאלות בן הזוג בנוכחותה של הסוכרתית ויסיר דאגה מלבו של בן הזוג

יחסי מין החלטתה של הסוכרתית להתחיל לקיים יחסי מין,ומי יהיה בן הזוג השותף לכך, אינה שונה מזו של כל נערה אחרת. בעיקרון, אין הסוכרתית מוגבלת ביחסי מין. מערכת המין אינה שונה בסוכרתית ואינה נפגעת על ידי המחלה. רגישות אברי המין והיכולת להנות מיחסי המין גם הם נורמליים אצלה, אלא במקרים נדירים ביותר של נוירופתיה תחושתית מפושטת. עם זאת קיימים שני נושאים אליהם יש להתייחס בהקשר זה

א. נשים סוכרתיות נוטות יותר לזיהומים נרתיקיים, לרוב ממקור פטרייתי. הסיבות לכך הינן, ככל הנראה, רמות גבוהות של גלוקוז בדם העוברות לשתן ולמערכת המין ומהוות כר פורה לזיהומים, כמו גם הירידה בתפקוד מערכת החיסון בסוכרת לא מאוזנת החושפת את הסוכרתית לזיהומים. אין בזיהומים אלה סיכון רפואי מוגבר וגם הטיפול בהם אינו מסובך. מאידך, קיום יחסי מין תוך כדי זיהום, יכול להכאיב ובכך להפוך את המגע המיני ממשהו נעים ומהנה למצב גורם כאב ומבוכה. הפתרון פשוט: להימנע מקיום יחסי מין כאשר הזיהום פעיל ולחדש אותם עם ההחלמה, עניין של ימים ספורים. גם כאן, בדרך כלל, משתף בן הזוג פעולה ואינו רואה בהימנעות קצרה זו מצב המעיב בצורה כלשהי על היחסים. בעיה נוצרת כאשר הסוכרתית אינה מוכנה לשתף את בן זוגה ומקיימת יחסי מין למרות הזיהום. מעבר לכך שהנאתה נפגמת, חש לעיתים קרובות בן הזוג בכך, ומחוסר ידע הוא מייחס את השינוי בהתנהגותה לכישלון שלו ולחוסר רצונה של הנערה בו. שוב, האמת וגילוי הלב הם הדרך הנכונה לאהבה אצל סוכרתיות כמו אצל כל אישה אחרת.

ב. הריון לא מתוכנן: נשים סוכרתיות יכולות להרות וללדת. ואולם, הריונן חייב להיות מתוכנן, ולכן השימוש באמצעי מניעה מתאימים חיוני לסוכרתיות, על מנת למנוע כניסה להריון לא רצוי כאשר איזון הסוכרת אינו אידיאלי ומתאים.

אמצעי מניעה

כל אמצעי המניעה הקיימים ניתנים לשימוש על ידי נשים סוכרתיות, אם כי חלקם דורשים השגחה צמודה יותר על ידי רופא

אמצעי המניעה המכניים:- הקונדום והדיאפרגמה. אלו הם אמצעי המניעה הטובים ביותר תאורטית, כשאנו משקללים את ההצלחה במניעת ההריון וכן תופעות לוואי שכאן שואפות לאפס! אנו כוללים כאן את הקונדום הרגיל לגברים וכן הקונדום החדש לנשים שאינו נפוץ עדיין בארץ. כמו כן יש לנו כאן את הדיאפרגמה הדורשת התאמת הגודל המתאים ע"י רופא נשים. היתרונות הגדולים כאן, בעיקר בקונדומים, הינם מניעת מחלות המועברות במגע מיני וכן זמינות וקלות בשימוש. החסרון הוא אי נוחות יחסית ופגיעה בספונטניות. השימוש בקונדום אינו מהווה כל בעיה ואינו דורש מרשם רפואי. יתרונו הגדול הוא במניעת העברת מחלות מין (איידס!) ומחלות העוברות במגע מיני, בנוסף למניעת ההריון. כיוון שסוכרתיות חשופות יותר לזיהומים, יהיה הקונדום אמצעי המניעה האופטימלי כאשר מדובר ביחסי מין מזדמנים או לא קבועים. במקרים אלה, רצוי להשתמש בו אף בנוסף לגלולות. יתרונה של הדיפרגמה על הקונדום הוא שאין היא מפריעה לתחושה בשני בני הזוג, ובכך שהאישה לוקחת על עצמה את האחריות על מניעת ההריון. חסרונה הוא בכך שאינה מונעת העברת מחלות מין, מה שמהווה סיכון נכבד בעידן האיידס, כמו גם ההתעסקות בהתקנתה בכל פעם, מה שהופך אותה לאמצעי מניעה לא נפוץ כיום בארץ

אמצעי המניעה הכימיים: - נרות, קרמים קוטלי זרע. יעילותם דומה לזו של אמצעי המניעה המכניים. במקרים נדירים מעוררים רגישות יתר אך זו אינה שכיחה יותר בסוכרתיות. אינם מונעים העברת מחלות מין. הם שימושיים בד"כ, כתוספת לאמצעים המכניים

גלולות למניעת הריון: - ישנם משני סוגים. כאלו המכילות אסטרוגן ופרוגסטרון (משולבות) וכאלו המכילות פרוג'סטרון בלבד (MINIPILL ). ישנם יתרונות לכל אחד מהם אם כי הסוג הנפוץ הרבה יותר בשימוש הינו הסוג הראשון. הסוג השני אינו מומלץ ככלל בחולות סוכרת, אלא במקרים מיוחדים כגון בעת הנקה, לתקופה לא ארוכה. לא ניכנס להבדלים בין הגלולות השונות אולם יש להדגיש שגלולות הן אמצעי מניעה יעיל מאד ובטוח גם בסוכרתיות, עם הרבה ניסיון מצטבר בשימוש בגלולות משולבות. למעשה, מבחינת יעילותם במניעת הריון, מהוות הגלולות אמצעים הבטוחים ביותר שרק ניתוח או זריקה עולים עליהם ביעילות. חשוב להדגיש שגלולות ניתנות רק עם מרשם רופא. אין לגלולות כל השפעה על מהלך המחלה או על סיבוכיה. לעיתים הן מעלות מעט את רמות הגלוקוז בדם. באותה אישה המקבלת ממילא אינסולין, הוספה מינימלית של האינסולין מחזירה את האיזון לרמתו הרצויה. כך הדבר לגבי אותה אישה הנוטלת כדורים להורדת הסוכר ולגבי אלה הזקוקות לדיאטה בלבד. קיימת בעיה באותן נשים שהעליה ברמות הגלוקוז מחייבת לשנות טיפול, כלומר מעבר מדיאטה לטיפול תרופתי או מטיפול בכדורים לטיפול באינסולין. במקרים אלה יש לשקול את התועלת בגלולה כנגד השינוי בטיפול, ואולי במצבים כאלה כדאי להימנע מנטילת גלולות. כיום, עם המעבר לגלולות מדור חדש המכילות כמויות קטנות יחסית של הורמונים, הבעיות הנ"ל כמעט ונעלמו. בכל מקרה, מתן הגלולה צריך להיות בהשגחה רפואית של רופא נשים ורופא הסוכרת במקביל.

התקן תוך רחמי: זהו אמצעי יעיל ובטוח למניעת הריון גם בסוכרתיות. אחד הסיכונים של ההתקן הוא דלקת ברחם ובאגן. נהוג להשתמש באמצעי מניעה זה בנשים שכבר הרו וילדו בעבר, ורק במקרים יוצאי דופן לפני הריון ולידה ראשונים. הסיבה לכך הוא חשש מפגיעה בפוריות על רקע חסימת החצוצרות כתוצאה מזיהום. יתרונו הגדול הוא שלאחר ההתקנה ע"י רופא נשים, באם אין תופעות לוואי, ישנה הגנה גבוהה מפני הריון למשך מספר שנים ללא 'התעסקות' נוספת.

קיימים כיום חילוקי דעות עד כמה התקן תוך רחמי באמת מעלה את שכיחות חסימת החצוצרות. בכל מקרה השכיחות היא כנראה קטנה מאוד. לגבי נשים סוכרתיות צריכה לכאורה להיות אותה בעיה של שכיחות זיהומים מוגברת כפי שהוזכר קודם לכן. אולם הניסיון אינו תומך בחשש זה וסוכרתיות משתמשות בהתקן תוך רחמי בהיקף רחב. זיהום פוטנציאלי על ידי התקן תוך רחמי שונה במהותו מזיהום נרתיקי שהוזכר קודם. מדובר בזיהום תוך בטני באגן הקטן. בדרך כלל סוכרתיות הנוטות לזיהומים נרתיקיים יכולות להשתמש בהתקן. גם במקרה זה יש להיוועץ בן ברופא הנשים והן במומחה לסוכרת ולהיות במעקב צמוד לאחר התקנת ההתקן התוך רחמי.

סגירת חצוצרות: פעולה זו ניתנת לביצוע במהלך כל ניתוח בטן או אגן, אולם מתבצעת בעיקר בעת ניתוח קיסרי. הפעולה יכולה גם להיעשות בניתוח מיוחד דרך מכשיר הלפרוסקופ (שני צינורות דקים המוכנסים לחלל הבטן ללא צורך בחתך ניתוחי גדול). אם סגירת החצוצרות נעשית בניתוח מיוחד, קיימים הסיכונים הלא גדולים של עצם הניתוח, אולם היתרון הגדול הוא השגת המטרה של מניעת הריון מקסימלית ללא טרחה וללא תופעות לוואי.

הזריקה התלת חודשית (דפופרוברה): החומר המוזרק הינו הורמון מסוג פרוגסטרון (הקים גם ב MINIPILL) במינון גבוה יחסית המונע הריון בביטחון כמעט מירבי. אין זה אמצעי מומלץ במטופלות עם סוכרת, עקב השפעות שליליות על רמות סוכר, אך במקרים מיוחדים אין מנוס מלהשתמש בו, תוך שיתוף פעולה הדוק של רופא הסוכרת ורופא הנשים.

בעיות תפקוד מיני בנשים

הגדרת הפרעה בתפקוד מיני בנשים: הפרעה בתהליך אחד או יותר של התגובה המינית או כאב במגע מיני. ההגדרה בעייתית ללא ספק. לכולנו ברור מהו כאב, אך קשה בהרבה לאפיין את כל שלבי תהליך התגובה המינית. בכל אופן, על ההפרעה להביא לפגיעה באיכות יחסי המין של הפונה לעזרה. עקב הרגלים מיניים שונים מסיבות תרבותיות ואחרות, ברור שיש אלמנט סובייקטיבי - אישי של האישה המדוברת ואבחנה אובייקטיבית היא בעייתית. הרבה גורמים פסיכו סוציולוגיים משפיעים על ההנאה המינית וקשה לבודד השפעה של מחלה כרונית בכלל וסוכרת בפרט על איכות יחסי המין. חשוב מכך, ארגון הבריאות העולמי מצא לנכון להדגיש שמיניות בנשים היא חלק מבריאות תקינה ומכאן אנו לומדים שבחלקי עולם מסוימים אין זה כך כלל ועיקר!! יש אף בעיה הדדית בין חלק מהסובלות וחלק מרופאיהן לדון בפתיחות על הבעיה. שלבי התגובה המינית המקובלים באישה : תשוקה ? התעוררות (התרגשות) ? אורגזמה. ע"ס שלבים אלו ננסה לאפיין הפרעות מיניות בנשים סוכרתיות

התפקוד המיני בסוכרתיות

בעיות מיניות בנשים סוכרתיות נחקרו פחות מאשר בגברים סוכרתים. 35% - 55% מהגברים עם סוכרת יסבלו מהפרעות זיקפה תוך 6 שנים מהופעת הסוכרת. האחוז עולה בד"כ עם הגיל ומשך המחלה, וקשור להמצאות נוירופטיה (הפרעה בהולכה העצבית) אוטונומית (בעיקר באגן) או רטינופטיה. בנשים אין סימן כה חד משמעי ובולט (גם בחלק מהגברים לא…) להפרעה מינית, ולכן רוב המחקר מתבסס על שאלונים סובייקטיביים. משערים שאין הבדל בשכיחות נוירופטיה אגנית בין גברים ונשים, ומכאן שאף לא בשכיחות הפרעות תפקוד מיני בנשים. במחקר שהתבסס על שאלונים לנשים התלוננו 35% מנשים סוכרתיות על חוסר באורגזמה לעומת 6% מקבוצת ביקורת ללא סוכרת. חשוב לצין שבמחקרים אחרים שכיחות אי הגעה לאורגזמה בנשים בריאות גבוהה יותר, ובסוכרתיות נמוכה יותר, עד שבחלקם אין אף הבדל בין נשים עם וללא סוכרת. לא נמצא קשר משמעותי בין הפרעות מיניות וסיבוכי סוכרת כמו סיבוכים בכליות (נפרופתיה) או בעיניים (רטינופתיה). מאידך, יש אולי קשר לסיבוכים במערכת העצבים (נוירופתיה) לסוגיה. מחקרים אחרים, אף שלא הצביעו על פחות אורגזמות בסוכרתיות, טענו שיש פחות הרטבה ולחלוחיות של הנרתיק, למרות שכמות ההרטבה (הלובריקציה) לא נמדדה כמותית!. חשוב לדעת, שישנן נשים סוכרתיות שאצלן ההפרעה בקיום יחסי המין דווקא משתפרת עם הזמן, מסיבות לא ברורות. ההפרעה העיקרית היא ככל הנראה פסיכולוגית, לעיתים עד כדי דיכאון ממשי. דיכאון שכיח פי שתיים בנשים לעומת גברים, יותר בנשים סוכרתיות ויותר באלו שאינן מאוזנות היטב. גם עליות ברמות הסוכר בדם (היפרגליקמיה ), בין אם עליה חולפת ובין אם קבועה, גורמות ליותר דיכאון שמפחית מאד את החשק והתשוקה המינית. לא פעם דרוש טיפול תרופתי אנטי דיכאוני. גם שיפור באיזון הסוכרת יכול לצמצם ואף להעלים את התופעה. לעיתים יש בסוכרתיות, בעיקר מסוג 2 בו מעל 85% סובלות מעודף משקל, בעיה היוצרת תדמית גוף עצמית נמוכה יותר או אי שביעות רצון מהזוגיות, ולכן הסתגלות לחיים כסוכרתית, יחד עם ההבנה והעזרה של בן הזוג, מביאים לשיפור בתפקוד מיני 'ללא טיפול' לכאורה.

גם חרדה מהריון עקב חשש (לא מוצדק בדרך כלל) משימוש באמצעי מניעה, יכולה לגרום הפרעות בתפקוד המיני. ממצאים אחרים שתוארו בסוכרתיות הם ירידה בליבידו=חשק מיני, התעוררות איטית ('התחממות'), חוסר מוחלט של אורגזמה וכאב של ממש בעת קיום יחסי מין, אולם התגובה המינית, כשכבר "התעוררה", היא תקינה. אין קשר למשך הסוכרת כמו גם לרמת האיזון שלה. הטיפול הוא כמו בכלל הנשים כי הסוכרת אינה ככל הנראה הסיבה העיקרית! לעומת זאת, במחקרים על חולדות שהפכו סוכרתיות במעבדה, הרי באותה חולדה לפני ואחרי הסוכרת, נצפתה ירידה בהתנהגות המינית לעומת ההתנהגות שלפני הסוכרת. במחקרים בנשים שניסו להבדיל בהן בין סוגי הסוכרת השונים, הרי בחלקן לא מצאו בעיות בסוכרת מטיפוס 1 ואילו בסוכרת מטיפוס 2 , בעיקר בנשים עם עודף משקל משמעותי, אובחנו ירידה יחסית בתשוקה המינית, באורגזמה, בלובריקציה של הנרתיק, בפעילות המינית, בסיפוק המיני ובשביעות הרצון מהיחסים עם בן הזוג. במחקרים אחרים עד 47% מהנשים עם סוכרת תלוית אינסולין דווחו על הפרעות בתפקוד המיני, כשב 89% מהן הבעיה דווחה לאחר הופעת הסוכרת. התלונות המיניות השכיחות הן ירידה בחשק ובהנאה המינית וכן כאבים ביחסי מין. כל אלו ללא קשר למשך הסוכרת, סיבוכיה, איזונה ומינוני האינסולין הדרושים. תלונות פחות שכיחות הן עייפות (האם זאת סיבה או תירוץ?), דימומים וסתיים לא סדירים, דלקות בדרכי השתן ודלקות נרתיקיות (וגיניטיס), המתבטאות כהפרשות נרתיקיות לא נעימות ו/או כאבים בעת יחסי מין. דווקא תלונות אלו של דלקות שתן או נרתיק קלות יחסית לטיפול המשפר מאד את איכות החיים של הסוכרתיות ומביא לשיפור ניכר בתפקוד המיני. חלק מהתלונות קשות יותר לטיפול ומחייבות לעיתים קרובות עבודת צוות של סקסולוג, פסיכולוג, גינקולוג ומומחה לסוכרת.

כפי שראינו, כל מחקר ההפרעות המיניות באשה הסוכרתית לוקה בחסר. בעיה עיקרית היא התבססותם על שאלונים התלויים במידת שיתוף הפעולה של ממלאת השאלון, מידת האמינות שלה ובתחושות סובייקטיביות. מחקרים שונים מראים אף על ממצאים שונים, חלקם סותרים, אולם בסה"כ הרושם הוא שיש לסוכרת השפעה שלילית כלשהיא על התפקוד המיני, השפעה שאינה תלויה כנראה באיזון הסוכרת.

חשוב לצין שבמגע מיני פעיל ואקטיבי, ניתן לצרוך עד כמה מאות קלוריות (פעילות גופנית משמעותית ומומלצת לפחות מבחינת ה"רווח" הקלורי…) ותיתכן לפיכך היפוגליקמיה! לכן חשובה המודעות לכך, ובאם רמות סוכר נמוכות לפני מגע מיני הרי שפעילות מינית אינטנסיבית עלולה להכניס את האישה להיפוגליקמיה על כל הכרוך בכך. יש לבדוק סוכר לאחר מגע מיני ולאכול בהתאם לכך. באם המגע נעשה לפני השינה, יש לשקול להוריד מינון אינסולין ללילה.


נישואין

הנשים הסוכרתיות נישאות רובן ככולן במזל טוב, ואיכות חיי הנישואין שלהן זהה לזו של כל הזוגות. יש אפילו הטוענים שיציבות נישואיהן טובה משל אחרות כיוון שלמכתחילה המחוייבויות שנוטלים עליהם שני בני הזוג גדולות מהממוצע ושיקול הדעת שלהם עמוק ובשל יותר.

גם כאן, כמו בשלב ההכרות הראשוני והחברות, חשוב לא להסתיר מבן הזוג את הסוכרת, המגבלות שהיא מטילה על הסוכרתית וצורת ההתמודדות איתן. פריסת כל הקלפים על השולחן דווקא מקטינה את החרדות והפחדים של בן הזוג ומאפשרת לדון בהן תוך שיקול דעת מעמיק ולתכנן מראש את חיי הנישואין. כל זוג נוטה לתכנונים כאלה וכאשר מביאים את הסוכרת בחשבון מלכתחילה ניתן לראות כמה מעט מהוות מגבלות אלה במכלול הרחב של חיים בשניים.זוגות רבים נוהגים לבוא יחדיו אל המומחה לסוכרת על מנת לשמוע ממנו יותר על טיב המחלה ועל הציפיות לגביה בעתיד. מעשה זה הוא מבורך, כיוון שחוסר ידע תמיד גרוע ומפחיד יותר מאשר מידע מדוייק, תהא חומרתו אשר תהיה. בנוסף, הרופא הוא אדם אובייקטיבי וסמכותי ולפעמים נוח לשני בני הזוג לשמוע את הדברים מפיו. יתר על כן, לפעמים הסוכרתית עצמה לא מעיזה לשאול את הרופא את כל השאלות והיא חיה בחרדה לגבי עתידה. חלק ניכר מן השאלות הן בנושא של הריון ולידה, וכאן במידת הצורך יש לערב גם את רופא הנשים. כמו כן חשוב לקבל מידע נוסף מספרים ואפילו מזוגות אחרים בהם האישה סוכרתית

משפחות בן הזוג יכולות לעיתים להוות בעיה גדולה יותר מאשר בן הזוג עצמו. זה האחרון מכיר את האישה תקופה די ממושכת עד ההחלטה על נישואין, ולפיכך מכיר כבר את המצב הסוכרתי ולמד להתמודד ולחיות עמו. החלטתו מבוססת על נתונים ידועים. בני משפחתו נחשפים למצב בהפתעה גדולה יותר וכל הדעות הקדומות לגבי הסוכרת צצות מחדש. חשוב ליצור איתם קשר אישי כיוון שהכרת הסוכרתי לכשלעצמה מקטינה חרדות וכן להעביר להם מידע כפי הצורך.

הריון ולידה

שני נושאים חשובים אלה נידונים בפרק נפרד בספר זה.חשוב להדגיש מספר נושאים כאן:

פוריות וסוכרת: סוכרת בלתי מאוזנת מטיפוס 1 קשורה לוסתות לא סדירות ומכאן שגם לביוץ לא סדיר הכרוך בבעיות כניסה להריון. סוכרת מטיפוס 2 בנשים עם עודף משקל, עמידות לאינסולין והיפראינסולינמיה, עשויה להיות קשורה לתסמונת השחלות הפוליציסטיות, שבה יש מיעוט בביוצים שאינם סדירים. הטיפול כאן הוא קודם כל ירידה במשקל ע"י דיאטה ופעילות גופנית, טיפול שלכשעצמו יאזן את רמות הסוכר ויסדיר את הביוצים. ככלל מקובל שאין הפרעות פוריות כשהסוכרת מאוזנת!!

שכיחות ההפלות הטבעיות בנשים עם סוכרת בלתי מאוזנת עשויה להגיע ל 30% - 60%. שכיחות המומים המולדים בעובר לאמהות סוכרתיות לא מאוזנות 6% - 12% (בערכי HbA1C גבוהים מאד). הסיכון המשולב של שני אלו לסבוכים בהריון כ 65%! המניעה המוחלטת לסיבוכים אלו כרוכה בהכנה להריון, המומלצת אגב לכלל הנשים המתכננות הריון ובפרט לחולות סוכרת. ההכנה המיוחדת לסוכרתיות כוללת איזון מקסימלי של רמות סוכר ושמירת ערכי HBA1C בתחומי הנורמה טרם הכניסה להריון!!

אחת השאלות המטרידות ביותר זוגות בהם האישה או הבעל הם עם סוכרת מטיפוס 1, היא מה הסיכוי שתופיע סוכרת גם לילדם או לילדתם? כאן יש 'עדיפות' לגברים. כאשר האישה היא הסוכרתית, הסיכוי (ואולי הסיכון) לילד שתופיע אצלו סוכרת הוא 1 ל 40, ואילו כאשר הגבר הוא הסוכרתי, הסיכוי הוא 1 ל 20. כאשר הסוכרת אצל אחד ההורים היא מסוג 2, האפשרות לילד לפתח סוכרת כזאת במשך חייו היא פי 2 עד 4 גבוהה יותר בהשוואה לכלל האוכלוסייה. הילדים הנולדים לנשים סוכרתיות אינם בהכרח סוכרתים. הסוכרת אינה מחלה מדבקת, וכמעט לא תוארו מצבים של לידת ילד סוכרתי. היילודים עלולים לפתח סוכרת במהלך חייהם, באחוזים כפי שצויינו, והסיכון לכך עולה עם הגיל.

השפעות ההריון על סיבוכי הסוכרת באשה

עוד אחת מהשאלות הנפוצות ומטרידות ביותר זוגות ונשים טרם כניסתן להריון, היא כיצד ישפיע ההריון על איזון הסוכרת וסיבוכיה. במחקר גדול שנעשה באירופה, לא נמצא קשר בין ולדנות והופעת חלבון ראשונית בשתן (מיקרואלבומינוריה) וכן לא לשנויי כלי הדם בעיניים, (רטינופתיה התחלתית או רטינופתית רקע). מכאן שלא ההריונות עצמם גורמים להחמרה בסיבוכים אלו אלא משך השנים בהן היה חוסר איזון הסוכרת! אף אם ישנה התדרדרות בהריון, היא בד"כ חולפת בסיומו, לפחות כשהסיבוכים נמצאים בשלביהם ההתחלתיים. אף לגבי הפגיעה בכלי דם (וסקולופטיה), האיזון לפני הכניסה להריון ובמהלכו - עוצר את החמרת הסיבוכים הללו.

רטינופתיה (פגיעה בעיניים): מדווחת בכ 25% מחולות הסוכרת ההרות. רטינופטית רקע BACKGROUND הסוג הקל יותר, גם אם מחמירה בהריון, משתפרת בתומו, ואינה הוראת נגד להריון. רטינופטיה שגשוגית=פרוליפרטיבית, לעומת זאת, נוטה יותר להחמיר בהריון, בעיקר אם לא טופלה לפניו בלייזר. לפיכך גם דרגה זאת של רטינופטיה אינה הוראת נגד להריון אולם דרוש טיפול טרם ההריון ואף במהלכו, לפי הצורך.

נפרופתיה (פגיעה כליתית): מופיעה בעד 5% - 10% מבעלות סוכרת מטיפוס 1 בעת הריונן. שיא ההופעה כ 16 שנים מהופעת הסוכרת. ככלל הריון אינו מזרז התדרדרות בתפקוד הכלייתי, אם כי ב 8% - 30% תיתכן כזו במהלך ההריון. פגיעה כליתית קשה מהווה הוראת נגד להריון כמו רמת קראטינין שמעל 3 מג%, וקראטינין קלירנס (מדד לתפקוד כלייתי) הנמוך מ 50. <O:P</O:P

מחלת לב על רקע סוכרת: מהוה הוראת נגד להריון!! אחת הסכנות המשמעותיות היא הופעת אוטם שריר הלב ("התקף לב") במהלך הלידה.

גסטרופתיה ובעיות בהתרוקנות הקיבה: ההאטה בהתרוקנות הקיבה יכולה לגרום קשיים רבים, בעיקר בשבועות הראשונים להריון, כתוספת (לא מבורכת) לבחילות הנפוצות בתחילת הריון. לא מושפעת בד"כ מההריון.

הנקה אין מניעה לסוכרתית להניק ככל שתרצה. כל שהיא צריכה הוא להתאים את הדיאטה ואת מינון האינסולין לצרכים האנרגטיים המוגברים של הנקה. הדבר אינו מסובך. אינסולין אינו עובר בחלב ולכן אין לו כל השפעה על הילוד. טיב החלב אינו משתנה אם כי כאשר האם לא מאוזנת רמות הסוכר בחלב יכולות להיות גבוהות יותר. אין בכך כדי להשפיע על איכותו של החלב ועל ההנקה עצמה. לאור מחקרים בסקנדינביה שהראו קשר בין שכיחות סוכרת בילדים להזנה בחלב פרה – כל המניקה הרי זה משובח!

הורות

הנשים הסוכרתיות הן אמהות ככל אם אחרת. אין מגבלה כל שהיא בטיפול בילדים הן בינקות והן לאחר מכן. התחושה של חלק מהאמהות הסוכרתיות ש"אינן יכולות" להעניק לילד את כל צרכיו אין לה על מה לסמוך. זאת ועוד – גם במקרה של סיבוכי סוכרת קשים, כאשר האישה מוגבלת ביותר, עדיין יכולה היא להיות אם נפלאה. אמהות אינה תלויה ביכולת הפיזית של האישה אלא בחום ובאהבה המוענקים לילדים ובכך אין הסוכרתית נחותה במאום מחברותיה שאינן סוכרתיות.

גיל המעבר וסוכרת

הנשים הסוכרתיות מסיימות את גיל הפריון שלהן בגיל הזהה ללא סוכרתיות. תופעות גיל המעבר לא פוסחות גם עליהן. על כל ההיבטים המיוחדים לגיל המעבר בסוכרתיות. נזכיר כאן שירידת ההורמונים השחלתיים בגיל המעבר יכולה להוריד תנגודת לאינסולין ולשפר את איזון סוכרת עד כדי היפוגליקמיה. יש לבצע בדיקות סוכר ולהתאים את רמות האינסולין לשינויי םאלה. יש לזכור שסוכרת אינה הוראת נגד לטיפול הורמונלי חילופי ויש לשקול את יתרונותיו וחסרונותיו לכל אישה בנפרד, למרות שעשוי להתעורר צורך להעלות את צריכת האינסולין או התרופות האחרות להורדת רמות הסוכר בסוכרתיות הזקוקות לו.

בריחת סידן (אוסטאופורוזיס) וסוכרת

רוב המחקרים מצביעים על כך שסוכרת מסוג 1 מהווה גורם סיכון לבריחת סידן ואף לשברים בעצמות. זאת בניגוד לסוכרת מסוג 2 בנשים עם עודף משקל, שם היא מהוה אפילו גורם מגן מאוסטאופורוזיס. בנשים עם פגיעה כלייתית קשה עקב הסוכרת, מצב העצמות אף חמור יותר. יש להקפיד לפיכך מאד על פעילות גופנית קבועה וסדירה, המורידה את רמות סוכר ומעלה את צפיפות עצם, דיאטה עשירת סידן אך דלת שומן וסוכר זמין, ובקורת תקופתית במעקב מרפאה המתמחה בנושא.






הודעה על סיום פעילות האתר 3.2.2013 

קישורים לא ממומנים

האם ויטמין פשוט המחולק בחינם יכול למנוע סוכרת, קרא עוד ...

האם הסיבוכים חומקים לנו מתחת לרדאר?

"אנשים מתוקים לחיים ארוכים" אם בריאותך חשובה לך כדאי שספר זה ישכון בביתך



מתוקים - סוכרת
בשבילכם מ-1999
| טיפים | חברים | תזונה | פורום סוכרת | מדריך | ספרונים | חיפוש | מאמרים | וידאו |
| המדור של פרומקין | כאן ד"ר קנטר | שניידר - דפי מידע | קישורים | כלים | מה חדש? | מוצרים |

| תנאי שימוש | אודות |  |