אתר סוכרת
מוקדש לילדים הסוכרתיים ובני משפחותיהם.
גם אם אינך ילד, תמצא כאן מידע רב שיכול לעזור לך.
 מה חדש   טיפים   שאלות נפוצות
על סוכרת 
 ספרונים   סוכרת בוידאו    מדריך סוכרת   מוצרי סוכרת 
 קישורים   מילון   תזונה   דפי שניידר   מאמרים   פורום סוכרת   סוכרת אחרת 

סוכרת וכל השאר

מאיר פרומקין 02-09-2001
 

הסוכרת הנה תחילתו של בלבול ארוך ומתמשך המתבהר לאורך זמן אם בכלל ורצוף בחוסר הבנות המובילות לטעויות בשיקול הדעת ובהבנת המצב. תופעות רגילות בימים כתיקונם נתפסות על רקע הסוכרת בנופך אחר לחלוטין עם משמעויות שונות. ואלה, מסתבר, אינם כה קלים להבחנה.אומרים שאדם הנו יועץ מצוין לאחרים אבל כושל בקטנות כאשר הדברים נסובים בו עצמו.

מצבים ותופעות המובחנים בקלילות יתרה כאשר מדובר בבעיות של אחרים, מתפרשים חיש לעצות ולפתרונות מתובלים בגערות. עד לרגע בו האובייקט הופך לסובייקט והסיפור על האחר הופך למציאות בעלת נוכחות ועוצמה והפרעה של ממש למהלך התקין של החיים והביטחון העצמי. ואת מודל ההתנהגות הזה משום מה, ולמרות כל הניסיון, לא למדנו להכיל ואין כל תימה שההתנסות הראשונית מניבה כישלון בהבנה ובתגובה. וכמעט, כך נטינו למהר להסיק, שאנו יודעים הכל.

סוכרת הנה סוג של טראומה, ולעיתים היא תוצר של טראומה. אין כאן כל אירוע דרמטי למרות שמתקיימת סביבת תרחישים המרמזת על הצפוי להתארע. וכולנו אנשים נבונים שהיינו תמיד קרובים ומודעים אבל משום מה לא חשנו בכך. אבל תמיד חסרה בדיקה, או שיש דבר מה שלא מסתדר עם החשש. ועל רקע של מצב בריאותי תקין – מה הטעם לדוש ולתור אחר מחלות. אבל באחד האמשים מתחוורת המציאות והמצב הקליני נקבע בנחרצות משתקת – הנה אתה מתוק ולתמיד. לא נורא, יש דברים גרועים יותר, אבל מעתה ואילך אתה סוכרתי לכל דבר. מכאן מתחילה תקופת התחקירים והחיפושים אחר סיבה, הסבר או הגיון שלא קיימים. עם חברים ויועצים לרגע מתפתחת גם הכחשה מבוססת על תקלה או טעות, ותמיד היו כבר דברים מעולם. צצות תרופות פלא, פרשני ציפורניים ושערות, דיאטות צמחוניות או מעשיות על כאלה שהיו בפנים ויצאו מתוך המכשלה הזאת. הבריאות הופכת להיות לחשובה ועורכים רענון מתומצת בכל מהלך החיים. החלטות מקושחות חסרות רחמים נגזרות כמוצא תמוה ומתחילה תקופת ההליכות הבריאות, החשיבה החיובית, הנשימות המלאות, הנוכחות הקבועה בחדרי הכושר, קילומטרים של ריצה ושחייה משולבים בהרמת משקלות, וריקודי עם בין יוגה למדיטציה. אנו זקוקים להוכחה שאנו חיים, שאנו בריאים, ששום דבר עוד לא אבוד. יש להיאחז בדבר מה השופע און ובריאת. הנה אנו מגיבים, אנו עדיין שולטים במצב.

כל אלה, נינוחים ונמרצים ככל שיהיו, הם תגובה לחרדה טבעית על השינוי במצב בריאתנו. הראש מבין שדבר מה בלתי הפיך התחולל בנו, אבל הרגש ממאן לקבל ולהיכנע וקורא אל הקרב. כך צריך למעשה להיות, ושינוי זה הוא הכנה לקראת קבלה בוגרת ושקולה של המצב החדש. סדר חדש נוצק אגב הריצה והמרץ המפעפע ואלה מרגיעים את המסתורין הצפוי במציאות החדשה, בתובנה המתיישבת אט אט ומרפדת בעדינות זהירה את הקבלה הגדולה – כן, אני סוכרתי. כן, ודרך אגב, אני חי. ומבט בהיר יבהיר שגם השמש נותרה על מכונה.

תקופת ירח הדבש הנה מושג ממשי ותופעה מוכרת המתרחשת עם פרוץ הסוכרת וראשית הטיפול בה, על רקע תקופה ארוכה של סוכרת שלא אובחנה ולא טופלה. תגובת היתר לטיפול התרופתי גוררת הפחתה מהירה יחסית של מינוני התרופות, עד לכדי הפסקת ההזרקות לתקופה האורכת מספר שבועות לעיתים. הנה זוקרת קומה התחושה שעדיין מקננת בנו, שכל זה אינו יותר מטעות גרידא, מכשלה זמנית שניתן להשילה לתוככי השכחה. אבל אשליית הרגע המהתלת הזאת מתפוגגת בהתרסקות אל המציאות במשנה תוקף, והפעם ללא היסוס. ובפסקנות שאין בה מקום לפשרה. פעם סוכרתי – תמיד סוכרתי.

ועם הזמן המטיב מסכינים להבין זאת. סוכרת אינה מסוג ההתרחשויות הבאות לחלוף. יחד עמה נלווים שינויים משמעותיים בשגרת החיים, ובפרט הכורח בטיפול השוטף שאינו מניח לרגע ומעל רובצת עננה עכורה המוצאת לה משכן מציק וטורד בכל פינה של מחשבה והגיג. ומטרד זה אינו מתחשב בעוקות החיים האחרות – משפחה, עבודה, סביבה, עיסוקים וכו' שהרי החיים אינם נפסקים. יתר על כן, עלינו להמשיך להיראות במיטבנו, הלא כן ?

ברור לי לפחות שהעיסוק בסוכרת פוגע בשיקול הדעת הפרטי בכל מה שקשור באירועים אחרים. לפתע כל תופעה שבימים כתיקונם לא היינו מייחסים לה חשיבות יתרה – נבחנת בהקשרה לסוכרת. כל חולשה או עייפות הם סממנים לאי איזון כלשהו. צילה של הסוכרת מאפיל על הביטחון העצמי, או על עצות נכונות שמא אין כאן דבר מה שמקורו בסוכרת. אבל אנו השקועים בה עד לכדי אובססיביות פוסלים זאת על הסף. אנו מצויים בחקירה של הנסיבות שהובילונו לפגע הזה וחושבים שאין איש המטיב להכיר את המצב מעמנו. אנו אוטמים את עצמנו בפני שאר אירועי החיים – אנו מתנתקים וצוללים אלי תהומות העיסוק בסוכרת.

ומה רע בכך, תשאלו. כלום אפשר אחרת ?

מתוך חכמת המעשה, יכול אני לאמור בוודאות שיחוס כל מעשה לסוכרת הינו טעות קשה בשיקול הדעת הפוגע בסופו של דבר באיזון. שהרי אם חולשה הכרוכה בטבע הבריא מתפרשת מתוך חרדה או טעות כסממן להיפו, התגובה הלקויה סופה במאכל דברי מתיקה שלא לצורך ולאחריה תימהון על ערכי הסוכר הגבוהים של הסוכרת ה"פרועה". אבל קשה לבוא בטענות על פזיזות כלפי מי שחווה היפו מידי יום ביומו. ובכל זאת – טעות הינה טעות ויש צורך להתמודד עם שיקול הדעת השגוי.

ואין זה עניין של מה בכך. מתחושת הארעיות המקרית של הסוכרת, יש לאמץ את ההבנה הלא אופטימית שלפנינו מצב בלתי הפיך ולא נעים כפי שזה נשמע. וגם לאמץ כללי התנהגות והצלחות באבחון שמעולם לא הורגלנו בהם, וכבר החל מהיום הראשון.

ולכן, זה פשוט אינו בגדר האפשר. כל למידה מקורה בניסיון האישי וכלל זה נכון גם כאן. רק מכישלונות לומדים, יחד עם אורך רוח ופיתוח המודעות הפרטית המייצבים את תחושת הביטחון לכלל הבנות פרטיות ואבחנות בין מה הוא מה. לא ניתן להסביר לעיוור את זוהרה של השמש אותה לא חזה מימיו, ואת חרדת ההיפו יבין רק מי שדבקה בבשרו חולשתו הקשה. אבל, ככל שנרצה להיות מאוזנים יותר, כך נצטרך להבחין בין התופעות הקשורות לחיינו כסוכרתיים לבין אלה שמקורם בנסיבות חיינו שאינם מתוקים. והבה נדון בהם.

והרי לפנינו רשימת משבשי האיזון, אלה המובילים אותנו להחלטות שגויות.

והראשון שבהם הוא ההיפו. הוא בהחלט חלק מובהק, אבל לא תמיד מובחן, של הסוכרת. סממניו רבים ומגוונים, החל מחולשה, דיכאון, תחושה כללית רעה, חוסר שקט, רעד, הזעה, ראייה מופרעת, תחושת רעב. ולעיתים אין כל סימן ברור – הוא פשוט כאן, ללא סיבה ואינו צריך את אישורנו. השפעתו קשה ונסיבות התרחשותו אינם נעלמים לאחר שהשקטנו אותו בדבר מזון. ולעת הלילה בטרם שינה, גם החשש ממנו מנמנם לצדנו על הכרית שמא יופיע לרגע בו נעצום את עיננו. ולכן באורח הטבעי ביותר קיימת ערנות ודריכות לכל סממן של ההיפו, עד לכדי כך שהוא קופץ כברירת המחדל של הסוכרתי לכל תחושה העשויה להזכירו. ומכאן הטעות באבחנה, בתגובה ובהכרח גם באיזון. רק אמיצים ונועזים יעיזו פנים אל ההיפו, ולאחר הטעות הראשונה של חוסר תגובה נכונה להיפו יאבדו גם הם מאומץ ליבם. כך שלא ניתן לנהוג אחרת, לפחות לא בתחילה, אבל עם הזמן נוכחים לדעת שלא הכל הוא היפו. ישנם גם ישנם חולשות בריאות, וצריך להותיר מקום גם לדיכאון ולעצבות שטיבעם אחר. לא כל מי שאינו סוכרתי מאושר ועליז כל ימיו. די לנו שנתבונן בהם כדי להיווכח בכך, ועוד נגיע לדעת זאת.

כעס הוא רגש עז הנלווה לסוכרת. מה יש כאן מקום לשמחת שוטים כשמתחוור שאסור לשתות או לאכול כאוות הנפש, יש להזריק ולהתמיד במתן התרופות, לבדוק דגימות דם, לעמוד באופן קבוע בעתו בתור לבדיקות המעבדה בין זקנים רוטנים וחולים שמקומנו לא בינם ? מה משמח במיוחד כשהארוחה מתאחרת ואתה קצר סבלנות והופך מחביב לפקעת עצבים שטופה בזיעה. מה משמח בשעת הריצה כאשר בכיסי המכנסיים מתמוססים חבילות השוקולד או העוגיות המתפוררות ? כך שכעס הוא חבר המצוי תמיד בסביבה, ולא מסייע לשיקול הדעת הנבון.

אבל לא חייבים להיות סוכרתיים כדי להתברך בכעסים, חרדות, מתחים או מצבי רוח דכאוניים. אלה הם מצבים שכיחים, מי יותר ומי פחות, של כלל חווית החיים, ודי לנו לפתוח את העיתון, לצפות בחדשות היומיות בטלוויזיה או להידחק בפקק בכביש או לקבל מכתב בעטיפה ירוקה על דו"ח שומה וחוב שצבר ריבית - וכבר ניטעת בנו אחת מתחושות אלה. אלא שכאן מתקיים קשר או סיבה ברורה למצבי הכעס או תחושת המתח, ואילו הסוכרתי נוטה להטיל את כל האשמה בסוכרת ומונע כל הסבר רציונאלי ממתן שמקורו בנסיבות החיים האחרות, השפויות בד"כ לאדם הבריא. זהו תהליך של העצמה רגשית המונע שיקול דעת בוגר הגוזר פרופורציות התואמות לתחושות אלה ומבטיחות חזרה לשיווי משקל יציב עם העלמות הגורמים לכעסים ולמתחים. שאם לא כן, אט אט ובמסלול מוגדר קונים לנו תחושות אלה מקום של קבע בשגרת הסוכרת.

הסוכרת הנה מצב טורדני מתמיד בזמן, ללא הפוגות וללא פסקי זמן. ולכן גם המחשבה מכונסת בסוכרת ללא הרף, וכל מה שנכרך בסוכרת ולו גם ברמז משתבץ מייד בשגרה זאת והופך להיות חלק מההוויה הסוכרתית. וכך בהשקט ובבטחה מתאפיינת התנהגות של כעסים (על הקרובים, על הרופאים, על התרופות, על האופטמיסטים), חרדות וחוסר בטחון (היאחזות בסיפורים ושמועות, תרופות חדשות, בדיקות ללא קץ), דיכאונות שמקורן בעייפות וכשל רוחני, ואפשר לציין עוד תחושות סובייקטיביות המסתכמות לכלל הווית שגרת הסוכרתי.

איני כותב חלילה את הדברים כדי לטעת ייאוש בלב הסוכרתיים. נהפוך הוא, הסוכרת כבודה במקומה מונח, אבל אנו הסוכרתיים צריכים להניח גם לתופעות האחרות ולקבלם לצד הסוכרת, לא כחלק מהסוכרת. אין כאן עניין של סמנטיקה לשמה, אלא שערוב תחומים זה פוגע כאמור באיזון. ובד"כ אצל סוכרתיים מסוג 1 מעלה מייד את ההיפו כגורם לכל אלה. ומסקנה שגויה זאת גוררת בהכרח פגיעה באיזון.

היום אני יודע בוודאות שיותר מידי פעמים בעבר חשדתי במי שלא היה היפו שהוא היפו. שלא היו בי האומץ והכוח לחשוד בגורם אחר. שלא השארתי מקום לפגעים ולתחושות אחרות לבוא ולחלוף מעצמם, שיש גם חולשות ומצבי רוח וגורמים וחיים אחרים.

אני איני נוהג להשיא עצות, וכל ידיעה שיש לנו מקורה או בניסיון או בלמידה או בידע פלאי. היות וחוויות סובייקטיביות אינן ברות למידה מיד שניה, וידע פלאי הוא בהשאלה אינטואיציה או מודעות עצמית, נותר לנו לסמוך בעיקר על הניסיון. והניסיון הינו גם מפתח לפיתוח או שיפור המודעות העצמית והאינטואיציה.

הבה לא נעשה את המר למתוק ואת העצוב לבדיחה. היפו הינו תופעה קשה וגם מסוכנת לחיים בנסיבות מסוימות, ובפרט כזה המתרגש עלינו בשעת הלילה. ואנה לי מזלי וגם אני התנסיתי בהיפו קשה של לילה ככתוב ועפ"י כל הכללים הנוקשים – אובדן הכרה, אובדן שליטה ודיבור, פרכוסי שרירים ותחושת הקץ. אבל שלא כבעבר, לא נתקפתי בחרדה לא במשך ההיפו ולא אחריו, ולא היה מתוק ככוס הקפה ומציצת המקטרת שעתיים לאח"כ, נרגע ומאושש מתחושת הלידה המחודשת, מחום ידה הדאגני של רעייתי, מההקשבה לצרותיה של העוזרת קשת היום שזה עתה הגיעה.

יש ככלל לשבור את שגרת ולהט ההתרכזות הממוקדת בסוכרת. יש לנתב את זרימת החיים לתחומים חדשים ונוספים. את המחקר והחיבוט החטטני בסוכרת אפשר, אם רוצים, להשאיר לרופאים ולמכוני המחקר. מה דעתכם על ציור, כתיבה, דרמה, פילוסופיה, ריקודי עם, קרקור מגונדר עם השכנה, אינטרנט, אוקיאנוס של ספרים, מוזיאונים בחו"ל, וכוסית יין אדום, וזאת רק ראשיתה של הרשימה. והכל לבד, כמו עם הסוכרת, רק לבד. לא פעילות פוליטית, ציבורית, ועד הורים או כיתה או שכונה, לא הפגנות ומוקדי חדשות. רק מפלטי פינות שקטות בהם פורחת הרוח החופשית האישית, ציפור הנפש הקסומה שלנו, בלי וויכוחים, תורים, ביקורת, מריבות, דפיקות לב, כעסים, מתחים, חרדות.....אלה, הרי אמרנו, צריכים להיוותר מחוץ לסוכרת.

כן, להתרחק מכל אלה. אפשר להשאירם לכל הבריאים שיש להם זמן ואנרגיה לכל העיסוקים הבטלים האלה. זה המסלול, שאם נטיב להיזכר בו בהוגנות, הוביל אותנו עצמנו אל הסוכרת ויביא לשם גם אותם. שהרי ללא ניסיון אין למידה, והם עסוקים עתה בתוככי הלימוד הקלוקל הזה.

החרדה היא עונשו של האדם החושב. איני דן כרגע בפוביה הרפואית שהיא תופעה בלתי נשלטת, אלא מצבים הנובעים מכינוס יתר של עודף חשיבה שלילית בד"כ שמטבעה הינה מיותרת ובלתי יעילה. במונח "מיותרת ובלתי יעילה" אני מכוון לכך שאלה באים במקומם ועל חשבונם של הלכי החשיבה הטבעיים, חיוביים ושליליים כאחד, שנובעים מעצמם וקשורים לנסיבות ולסביבה בהן נוצרת המחשבה, או שהם לא מותירים מקום להלכי חשיבה חיוביים. סופה של התמקדות בדפוסי חשיבה שליליים (מה יקרה איתי, אז מה יהיה הסוף ?) שהם גורמים לפחד אישי הבא לידי ביטוי גופני בחרדות.

ישנם גם ישנם כללים מוגדרים כיצד ניתן לאבחן ולנטר את כל השאר, את מה שאינו קשור בסוכרת. אלה אינם תקפים לסוכרת בלבד וניתן לאמצם ולהפכם לחלק משגרת החשיבה והאבחנה שתועלתם מרובה. הייתי מסכמם אולי בשורת כללים כדלקמן:

קבלה, קבלה, קבלה – יש לקבל את הסוכרת. וגם את מה שאינו קשור בסוכרת.

אבחנה, אבחנה, אבחנה - יש להבחין בין תופעות על רקע הסוכרת לבין אלה שלא.

אל דאגה, פחות דאגה, הנח לדאגה - דאגה ללא קץ אינה מועילה לדבר. יש לעשות את המיטב שניתן וגם ליהנות מהשאר.

סמוך על הרופאים, אין מה להתווכח אתם. הם לא נגדנו. הם גם לא אשמים במאום.

פתח תחומי עיסוק נוספים המעשירים את הנפש ומרחיבים את הסיפוק העצמי. אין צורך להיגרר למרוצים ותחרויות. רק הבודדים חווים את העוצמה. הרבים מספרים עליה ולא יודעים במה הדברים אמורים.

יש לשים סייג לעבודה, לשעות ללא קץ ותכלית, לאיכול התפל של מצבורי הנפש.

אופטימיות, הומור, חיוך (אפילו מריר) הם מזור לנשמה. ציניות היא הפאן המתוחכם של האופטימיות. הרשות נתונה והכל מותר, ואין דבר ביקום הזה שאינו אפשרי.

אחרי כל כשלון יגיע המועד לניצחון הקטן. גם להיפו קשה יש תכלית מתקתקה. כל אירוע קשה יש לסיים בחגיגה פרטית ולהקדיש לה את כל הזמן הדרוש.

מים גנובים ימתקו, וניתן במידה לשבור את מעגל האיסורים המעיק. יין ישמח לבב אנוש וטעם שלהבת המקטרת בנחיריים מרחיב את געש היצירה. ואין כאהבה מרגוע ונחמה.

אם אין אני לי – מי לי. סמוך תמיד וללא עוררין על עצמך. אין בעולם אף לא רמז לאיש שיוכל לדעת משהו, ולו הקטון והנלעג ביותר, טוב יותר ממך על עצמך.





הודעה על סיום פעילות האתר 3.2.2013 

קישורים לא ממומנים

האם ויטמין פשוט המחולק בחינם יכול למנוע סוכרת, קרא עוד ...

האם הסיבוכים חומקים לנו מתחת לרדאר?

"אנשים מתוקים לחיים ארוכים" אם בריאותך חשובה לך כדאי שספר זה ישכון בביתך



מתוקים - סוכרת
בשבילכם מ-1999
| טיפים | חברים | תזונה | פורום סוכרת | מדריך | ספרונים | חיפוש | מאמרים | וידאו |
| המדור של פרומקין | כאן ד"ר קנטר | שניידר - דפי מידע | קישורים | כלים | מה חדש? | מוצרים |

| תנאי שימוש | אודות |  |