אתר סוכרת
מוקדש לילדים הסוכרתיים ובני משפחותיהם.
גם אם אינך ילד, תמצא כאן מידע רב שיכול לעזור לך.
 מה חדש   טיפים   שאלות נפוצות
על סוכרת 
 ספרונים   סוכרת בוידאו    מדריך סוכרת   מוצרי סוכרת 
 קישורים   מילון   תזונה   דפי שניידר   מאמרים   פורום סוכרת   סוכרת אחרת 

הרגל הסוכרתית 

ד"ר קנטר 06-01-2004

סיבוכי סוכרת ברגלים אצל הסוכרתים מתבטאים בדרך כלל על ידי הופעת כיב ("אולקוס"), שיכול להיות מזוהם ומודלק, והתפתחות נמק ("גנגרנה"). ביטוים נוספים ונדירים יותר, הם שינויי המפרקים ע"ש שרקו והופעת בצקות על רקע הנוירופתיה הסוכרתית.

הגורמים העיקרים לסיבוכי סוכרת ברגלים הם הנוירופתיה בעצבי הגפיים, וההפרעה באספקת הדם והחמצן (איסכמיה) לרגל הסוכרתית בשל המיקרו-וסקולופתיה בכלי הדם. אולם גם הגבלה ושינויים בתנועות המפרקים, המביאים לשינויי עמידה ולחץ על כפות הרגלים, והשינויים המיקרו-וסקולופתים בנימי הדם בעור וברקמות, תורמים את חלקם להתהוות מצב "הרגל הסוכרתית".


שים לרגליך.
טפל בהן


למרות כל הקידמה ברפואה המודרנית, עם כל המחקרים במחקר בסיסי בתאים ובעכברים, בהתקדמות הידע בגנטיקה באימונולוגיה שיש לנו כיום עם תחילת המילניום השלישי, בעיית הרגל הסוכרתית מהווה עדיין סיבוך מרכזי וקשה, וקיימת עליה במספר הנפגעים בעולם בעוד שלפי הצפיות הייתה צריכה להיות ירידה במספרם. אוכלוסיות הסוכרתים והלא סוכרתים בישראל, חיות יותר שנים. יותר קשישים וקשישות פעילים וחיים בקירבנו, והארכת תוחלת החיים של הסוכרתי חושפת אותו להופעת בעיות בכפות הרגליים.
רוב החוקרים והעוסקים בנושאים של הסוכרת ביום יום, תמימי דעים שגילוי וזיהוי מוקדם פשוט ע"י הסתכלות ובדיקת רגלי החולים ומתן טיפול מונע בזמן בנוסף לחינוך הסוכרתי והדרכתו, הם הם אשר ישפיעו בסופו של דבר לשיפור הסטטיסטיקה המפחידה הקיימת עדיין. הציבור בכללו אינו מודע כל כך לסיבוכים קשים אלו, אלא אם כן עולה מדי פעם שמה של אישיות חשובה שנאלצה לעבור קטיעה של אצבעות או כף רגל בשל הסוכרת. הנטייה הטבעית היא להדחיק סיפורים על סיבוכים "בלתי נעימים" ולהדגיש יותר את השיפור העצום שחל באיזון הסוכרת בחלק גדול מסיבוכי הסוכרת הוסקולופתים של כלי-הדם הקטנים והגדולים.

במחקר שנעשה לפני מספר שנים בסן פרנסיסקו, נדהמו החוקרים לגלות עד כמה שכיחה הופעת הכיבים בכפות הרגליים באוכלוסייה של סוכרתיים המטופלים במסגרות של מרפאות חוץ ומרפאות משפחה.
במחקר נמצא ש:
  • כ- 80% (ארבעה מכל חמישה נבדקים) שהיו להם בעיות בכף הרגל, היו סוכרתיים עם סוכרת מסוג 2.
  •  בכ- 16% נמצאה עדות לכיב פעיל ברגל, או שהיה להם בעבר כיב פעיל עם או ללא קטיעה.
ה"רגל הסוכרתית" אם כך, מהוה את אחת הסיבות השכיחות לאשפוזים באוכלוסיית הסוכרתיים, ושכיחות הקטיעות בסוכרתים היא פי 15 גבוהה יותר מאשר אצל לא סוכרתים.

שתי הסיבות העיקריות למצב זה הן:
1. נוירופתיה - סיבוכי הסוכרת במערכת העצבית.
2.איסכמיה - הפרעות באספקת הדם לכף הרגל.

הנוירופתיה מקדימה את הופעת והתפתחות מצב הרגל הסוכרתית, הפגיעה הנוירופתית התחושתית מביאה להפחתת התחושה לכאב ולמגע בנוכחות גוף זר בנעל, או ללחץ של נעל צרה ולוחצת בעת הליכה. הפגיעה הנוירופתית המוטורית מביאה להחלשה ולניוון של השרירים הקטנים בכף הרגל, עם אבדן תחושת המיקום המרחבית במפרקים. שינויים אלו, גורמים לשינויי עמדה בעת עמידה או דריכה, תוך הסטת מוקדי הלחץ התקינים לאזורים ללא הגנה רקמתית הלחץ המופעל על נקודות הדריכה בכף הרגל מוסט מהאזורים התקינים בהם קיימות "כריות" ריפוד רקמתי בולמות לחצים, לראשי עצמות המ?ט?ט?ר?סס או לעקבים בכף הרגל. הלחץ הנוצר עקב הדריכה על אזורים ללא "כריות ריפוד" (הנמצאות ברגל באופן טבעי), גורם להיווצרות רקמת עור עבה וקשה ("קלס") ובעקבותיה ליצירת כיב עקב הלחץ.
הנוירופתיה האוטונומית הסוכרתית לוקחת אף היא חלק בהתהוות הרגל הסוכרתית. הפגיעה בעצבוב של כלי הדם בגפיים מובילה להיווצרות גשרים עורקיים-ורידיים ("שנטים") והתרחבות הורידים ברגלים. מעקפים אלו, גורמים להפחתת זרימת הדם העורקית הישירה לרקמות באזור הנפגע, ולירידה באספקת החמצן אליו.
הירידה בהזעה והשינויים בעור שעקב הנוירופתיה האוטונומית והדרמופתיה הסוכרתית, גורמים להופעת עור דק ויבש, הנסדק בקלות. מופיעים "חריצים" בכף הרגל וסדקים בעור במיוחד בשליש התחתון של הרגל, המהווים נקודות חדירה לחיידקים ולמחוללי זיהום ודלקת למיניהם.

גורמים נוספים יכולים לתרום להתהוות מצב הרגל הסוכרתית, כאשר הם ברובם גורמים פיזיקו- מכנים של לחץ, שפשוף, כוח גזירה, חימום קיצוני וחבלה מקומית.
ביניהם ניתן למנות:

  •  נעלים בלתי מתאימות - לוחצות מדי/"חופשיות" מדי. 
  •  לחץ בנקודות דריכה - קאלוסים, פצעי לחץ. 
  •  חבלה מקומית/ כוויות - גוף זר, "פדיקור", אמבט חם. 
  •  זיהומים ממוקדים - כיבים, זיהום פטרייתי. 
  •  מקצוע/ עיסוק - עיסוק הדורש הליכה מרובה, עבודה ללא נעלי מגן. 
  •  פיזיולוגית - שינויים הבאים עם הגיל, שנויי טרשת של גיל מתקדם. 
  •  אורטופדית - עיוותים אנטומיים מלידה או אחר חבלה אן תאונה . 
  •  נפיחות - בצקות מרקע ורידי/אי ספיקת לב.

מבחינה קלינית, מסווגת ה"רגל הסוכרתית" ל:
א. הרגל הסוכרתית הנוירופתית
ב.הרגל הסוכרתית האיסכמית

הרגל הסוכרתית הנוירופתית

במצב זה, החסר הנוירולוגי (חוסר תחושה לחום, מגע ו/או כאב) הוא הבעיה השלטת. הרגל חמימה, יבשה, חסרת תחושה מלאה/חלקית, ללא עדות לכאב מקומי, עם דפקים שהם לרוב תקינים.
מצב זה המביא ל:
1.כיב נוירופתי.
2.מפרק נוירופתי - המפרק ע"ש שרקו.
3.בצקת נוירופתית.

1. הכיב הנוירופתי בכף הרגל:
כיבים מתפתחים על פני כף הרגל בעיקר באזורים בהם קיים לחץ מוגבר של הגוף בעת עמידה או דריכה. לרוב מקדימה את הופעת הכיב התעבות של העור באזור הדריכה אשר נקראת "קלוס". הסוכרתי, אשר אינו מודע להתעבות העור בכף הרגל (משום שאינו חש כל כאב) בשל העדר תחושה, או משום שאינו מסתכל בעזרת ראי על כף הרגל לעתים מזומנות, עלול לחוש בכיב לראשונה רק כאשר מופיעים סימני הפרשה מהכיב המפותח המפריש נוזל או מוגלה ומכתים את הגרביים. ניתן לסייע במניעת הופעת והתפתחות הכיב בכף הרגל על ידי הסרה מבוקרת של הקאלוס בעת התהוותו, ע"י הפנייה והכוונה לשימוש במדרסים וסוליות מותאמות למניעת למחץ ופיזור שווה יותר של נקודות הלחץ והדריכה עלפני כף הרגל, הדרכה לנעילת נעליים מתאימות בלתי לוחצות, סופגות זעזועים, וגרבי כותנה שאינם מחמירות את תנאי הלחץ, החימום והשפשוף המקומי.

ה"כיב הנוירופתי" הקלאסי מתפתח בכף הרגל באזורי הדריכה, או על הבהונות ואצבעות כף הרגל הנתונות ללחץ. לרוב האזור הנפגע הוא מתחת לראשי עצמות המטטרסוס ובעקבים. הכיב נראה כאזור חשוף שנלקחה ממנו חתיכת רקמה, מוקף בקאלוס של עור קשה. כאשר הכיב הופך כרוני, הוא גדול יותר, מוקף שוליים בולטים ומורמים. השוליים המתקפלים סביב עצמם מקשים על העור בהיקף הכיב להסגר בצורה תקינה.

על פי רוב הכיב הנוירופתי יחלים תחת טפול מקומי, הסרת הלחץ מהאזור וחיסול הזיהום הנלווה על ידי טפול אנטיביוטי והשריות בנוזלי חיטוי מתאימים. אולם באם הכיב מזוהם והדלקת מתפשטת במהירות - יש צורך באשפוז דחוף למתן אנטיביוטיקה בעירוי תוך ורידי.
הזיהום בכיב שברגל הסוכרתית יכול להיות שטחי או עמוק. במקרים בהם הכיב הוא עמוק וחודר אל פנים הרגל עלולים להתהוות אבצסים נרחבים מתחת לכף הרגל, או חדירת הזיהום לעצם והופעת דלקת עמם זיהומית - אוסט?או-מייליטיס.
מצב זה הוא רציני ביותר, היות ולרוב לא ניתן לרפא דלקת זיהומית שחדרה לעצם בסוכרתים, ולשם ריפוי נדרשת כריתת העצם הנגועה במהלך אשפוז.
אם דלקת זיהומית של כלי הדם באזור מובילה לנמק "רטוב" של האצבע ברגל - יש לכרתה או לבצע פרוצדורה אורטופדית אחרת בהתאם.
הטיפול נמשך גם לאחר הניתוח והרחקת האזור הנגוע. יש להמשיך על ידי טפול בקאלוסים, התאמת פרוטזות סיליקון או גומי ושמירת עמדת האצבעות שנותרו בכף הרגל בצורה נכונה, כל זאת בנוסף לטפול המניעתי הכללי בכף הרגל.

2. המפרק הנוירופתי ע"ש שרקו (Charcot joint)
שרקו היה חוקר צרפתי אשר תאר את השנויים החלים במפרקי הברכיים במקרי נוירופתיה המתפתחת בעקבות מחלת העגבת, שהייתה נפוצה מאד בצרפת באותם ימים. שנויים דומים מתפתחים בסוכרתיים אשר באים לידיי ביטוי בשנויי עצמות אזור העקב,המתבטאים בהרס עצמות ובניית חלקים גרמיים חדשים. השינויים הללו נצפים לעתים רחוקות בסוכרתים עם סוכרת ממושכת ופולינוירופתיה נרחבת, הן תחושתית והן אוטונומית.
תהליכי הריסת העצמות ובנייתן מחדש, מביאים לאבדן "צורת הקשת" התקינה של כף הרגל והפיכתה כלפי מטה, כך שכף הרגל נראית כמו רגלי כסא נדנדה או בצורת "מספג דיו". כל צורת כף הרגל מתעוותת. כתוצאה, משתנים אזורי הדריכה והלחץ התקינים, ועקב העמידה והדריכה על אזורים בלתי מוגנים ובלתי "מרופדים" בכף הרגל ובעקבים, מופיעים קאלוסים וכיבים במקומות לא רצויים.

3. הבצקת הנוירופתית
לעיתים בשילוב עם נוירופתיה בגפיים התחתונות, מופיעה גם בצקת שאינה על רקע אי ספיקת הלב או תת פעילות בלוטת התריס. הבצקת היא בכפות הרגליים ובעקבים ויכולה להימשך מספר חודשים.

ב. הרגל הסוכרתית האיסכמית

במצב זה הבעיה השלטת היא וסקולופתיה עם חסימות כלי דם גדולים וקטנים. סיבוך זה יכול להופיע גם שלא על רקע סוכרתי. הרגל קרה עם ירידה או חוסר בדפקים במחצית הרגל התחתונה. התמונה מתאימה לחסימה הנצפית בהפרעות כלי הדם ההיקפים (הפריפרים) בסוכרת. מצב זה מוביל לכאב המתגבר בהליכה ו"צליעה סרוגית", וכן עלול לתרום להופעת פצעי לחץ/כיבים בנקודות לחץ. כיב על רקע איסכמי "טהור" ללא עדות לנוירופתיה במקביל, הוא מצב נדיר יחסית, ורק כ-10% מהכיבים הם על רקע איסכמי בלבד.

נמק (גנגרנה) ברגל הסוכרתית

האיסכמיה וההפחתה המשמעותית באספקת הדם והחמצן לרקמה, תורמת להיווצרות הכיבים ברגל הסוכרתית, כשהיא משפיעה במשולב עם השפעות הנוירופתיה והזיהום על התפתחות הכיב הסוכרתי. איסכמיה שמקורה חסימה שלמה או כמעט שלמה לאספקת הדם היא נדירה יותר, וגורמת להופעת כיב על רקע איסכמי "בלבד". כתוצאה מההפחתה המשמעותית באספקת הדם לרקמה, נגרם מות לתאים והשינויים מתבטאים בנמק (גנגרנה). כאשר הנמק אינו מלווה או מסתבך בזיהום דלקתי, הנמק הוא נמק "יבש". הרקמה מתה, העור משחיר, והאזור נראה כמו עור או אבר של מומיה - מיובש, מצומק ושחור. לא פעם כאשר הנמק מוגבל לאצבע בודדת, האזור הנמקי בסופו של דבר "מתייבש ונופל". כלומר, מתבצעת "קטיעה עצמונית" ללא צורך בהתערבות ניתוחית.
הנמק יכול לפגוע באצבע בודדת, בכמה אצבעות או במקרים קשים במחצית כף הרגל או בכף כולה. כאשר הנמק מלוה בזיהום וקיים "נמק רטוב", הדבר מצריך התערבות כירורגית תוך כדי אשפוז וכיסוי אנטיביוטי נרחב


מתוך ספרו של ד"ר קנטר:
"סוכרת - ספר שני
סיבוכי הסוכרת להתמודד ולהצליח"








הודעה על סיום פעילות האתר 3.2.2013 

קישורים לא ממומנים

האם ויטמין פשוט המחולק בחינם יכול למנוע סוכרת, קרא עוד ...

האם הסיבוכים חומקים לנו מתחת לרדאר?

"אנשים מתוקים לחיים ארוכים" אם בריאותך חשובה לך כדאי שספר זה ישכון בביתך



מתוקים - סוכרת
בשבילכם מ-1999
| טיפים | חברים | תזונה | פורום סוכרת | מדריך | ספרונים | חיפוש | מאמרים | וידאו |
| המדור של פרומקין | כאן ד"ר קנטר | שניידר - דפי מידע | קישורים | כלים | מה חדש? | מוצרים |

| תנאי שימוש | אודות |  |