אתר סוכרת
מוקדש לילדים הסוכרתיים ובני משפחותיהם.
גם אם אינך ילד, תמצא כאן מידע רב שיכול לעזור לך.
 מה חדש   טיפים   שאלות נפוצות
על סוכרת 
 ספרונים   סוכרת בוידאו    מדריך סוכרת   מוצרי סוכרת 
 קישורים   מילון   תזונה   דפי שניידר   מאמרים   פורום סוכרת   סוכרת אחרת 

הטיפול בתא הלחץ בסוכרת

ד"ר קנטר 06-01-2004

מאמר זה נכתב ע"י
ד"ר יהודה מלמד
מנהל המחלקה לרפואה היפרברית
מרכז רפואי אלישע.

בתודעת חלק מציבור הרופאים ורוב הציבור הרחב, מושגי הטיפול בתא הלחץ קשורים בעיקר בתאונות צלילה בהן הוא מהווה את אמצעי הטיפולי העיקרי. כיום, השימוש המודרני הנפוץ והמקובל בתא הלחץ הוא ברובו במצבים רפואיים אחרים שאינם קשורים כלל לצלילה.
 

לדוגמא, חולי סוכרת עם פצעים קשיי ריפוי על רקע הפרעות בזרימת דם לגפיים, נמק ברקמות, פצעים קשיי ריפוי לאחר הקרנות, הרעלות שונות, פגיעות מעיכה בגפיים, ועוד מצבים רבים אחרים שחלק גדול מהם עדיין בשלבי מחקר. חמישה עשר מצבים רפואיים - הנחיות הטיפול בתא לחץ אושרו על ידי משרד הבריאות והוכנסו לסל השירותים על פי חוק הבריאות הממלכתי משנת 1994. אחת מהסיבות החשובות לטיפול בתא הלחץ הם הפצעים קשיי הריפוי אצל העלולים להופיע בסוכרתים.

הטיפול בתא לחץ מרכז רמב"ם

השימוש בתא הלחץ כמכשיר רפואי ברפואה הכללית הולך וגובר ככול שהניסיון הקליני מצטבר ויותר עבודות מדעיות מבוקרות המשלימות ניסיון זה מתפרסמות בעיתונות המקצועית הרפואית. בארה"ב למשל, פעלו ב - 1977 רק 37 תאי לחץ, ואילו כיום מספרם עולה על 700. בחלק ממרכזים אלה פועלות גם מרפאות לריפוי פצע בהם הטיפול בחולים הוא טיפול משולב, כלומר תא הלחץ משמש כטיפול תומך המשולב עם הטיפולים האחרים. בארץ, עד שנת 1996 פעלו תאי הלחץ של המכון לרפואה ימית של חיל הים גם לטובת חולים כרונים שנזקקו לטיפול זה, ואילו כיום תאי הלחץ של חיל הים בחיפה מיועדים לטיפול בתאונות צלילה ומקרים דחופים בלבד. החולים הכרוניים ובכללם הסוכרתים, מטופלים כיום על ידי תא הלחץ הגדול החדש המשולב עם המרפאה לריפוי פצע בבית החולים אלישע במרכז הכרמל. גם בבית החולים אסף הרופא שבצריפין מופעל תא לחץ גדול ולידו מרפאה לריפוי פצע, המקבל גם תאונות צלילה וחולים דחופים אחרים. באילת, בבית החולים יוספטל, פועל תא לחץ גדול בעיקר לטיפול בנפגעי צלילה.

עקרונות הטיפול בתא הלחץ

תא הלחץ הוא מכשיר רפואי בעזרתו ניתן לתת חמצן "מרוכז" כתרופה במינונים גדולים ביותר אליהם ניתן להגיע אך ורק בנשימת 100% חמצן בתנאים המיוחדים הנמצאים בתוך תא הלחץ.

הטיפול בחמצן בלחץ גבוה (Hyperbaric Oxygen Therapy) מתייחס אך ורק למצב בו החולה כולו נמצא בתא הלחץ והוא נושם חמצן בלחץ סביבתי העולה על הלחץ האטמוספירי. האוויר אותו אנו נושמים בחיי היום יום מורכב מכ - 80% חנקן ורק כ - 20% חמצן. אצל אדם בריא, די בריכוז זה כדי לספק את החמצן הדרוש לפעילות המטבולית בתאי הרקמות השונות. החמצן נקלט מהאוויר בריאות ע"י ההמוגלובין שבכדוריות הדם האדומות שהוא החומר הקושר את החמצן בריאות ומוסר אותו לתאי הגוף ברקמות. עם קליטת החמצן בריאות ההמוגלובין רווי בקרוב ל - 100% חמצן. הכדוריות האדומות נישאות בזרם הדם לכל הגוף ופורקות את מטען החמצן שלהן ברקמות. רשת נימי דם צפופה מבטיחה שכל תא ותא יקבל את מנת החמצן הדרושה לקיומו. ריכוז החמצן בכל אתר בגוף תלוי בכמות הדם הזורמת באזור, ובמרחקו מנימי הדם. החמצן מסופק לכל תא ותא ע"י פעפוע (דיפוזיה) דרך קירות נימי הדם. ברור שככל שנתרחק מכלי הדם, וככל שנקטין את הזרימה, כך גם תקטן כמות החמצן המגיעה לתא המרוחק או המבודד.

אצל האדם הבריא, רשת כלי הדם מבטיחה אספקת חמצן נאותה ומספקת אולם השינויים בכלי הדם הנגרמים למשל עקב סוכרת מקטינים את כמות החמצן המגיעה לתאים. פגיעה זו כוללת הן הפחתה במספר כלי הדם ברקמה, והן הקטנת קוטר הכלים אשר נסתמים בחלקם והמעבר דרכם מוצר, דבר הגורם להפרעה לזרימת הדם עקב כך. התוצאה היא מצב כרוני של חוסר אספקת דם וחמצן לרקמות והפרעה קשה בתפקוד התאים.

תהליך נטרול זיהום וריפוי פצע דורש חמצן בכמות גדולה. החמצן חיוני לתפקוד כדוריות הדם הלבנות המשמידות חיידקים ולתהליך בניית רקמה חדשה במקום זו שניזוקה. אצל הסוכרתיים חוסר החמצן אינו מאפשר קיום תהליכי ריפוי שכאלה ומכאן ברור מדוע הם כה רגישים לזיהומים ומדוע תהליך ריפוי הפצעים אצלם פגום.

כיצד ניתן להגדיל את כמות החמצן שברקמות ?

תחילה, הוצע להכניס את האיבר הנגוע (לדוגמא פצע שאינו מתרפא בכף רגל) לתוך שרוול אטום ולמלא אותו בחמצן. מסתבר, שיכולת הפעפוע של החמצן ישירות דרך הפצע הינה מוגבלת ביותר והוכח בניסוי מבוקר כי שיטה זו אינה יעילה. תהליך הריפוי מתחיל מרקמות בריאות שברצפת הפצע ובשוליו ולשם אין מגיע החמצן בדרך זו. חמצן הניתן בדרך זו בצורה מקומית יכול כנראה להועיל לפצע מזוהם על ידי השפעתו האנטי חיידקית כפי שעושה חומר אנטיספטי בשימוש מקומי.

אפשרות אחרת היא להגדיל את כמותו של החמצן הנישא בדם. זהו בדיוק עקרון פעולת הטיפול בתא הלחץ. כאמור, ההמוגלובין שעזב את הריאות בזרם הדם, רווי כמעט לחלוטין בחמצן. לכן כדי להגדיל את כמות החמצן בדם יש להמיס אותו באופן פיזיקלי בפלסמה (נוזל הדם ללא התאים). כמות החמצן המומסת בפלסמה (כמו גם בכל נוזל אחר) היא ביחס ישר לריכוז החמצן שבא במגע עם הפלסמה כלומר ריכוז החמצן בריאות וביחס ישר ללחץ הסביבתי בו נמצא ונושם החולה. בתנאי נשימת אוויר רגיל ההמוגלובין במצבו הרווי יכול להכיל כ - 20 מ"ל של חמצן לכל 100 מ"ל של דם. אם ניתן לאדם לנשום 100% חמצן, כמות החמצן שבהמוגלובין לא תשתנה שכן הוא רווי לחלוטין בחמצן. כדי להגדיל את הכמות המומסת בדם יש צורך בהעלאת הלחץ הסביבתי למעלה מהלחץ האטמוספרי הרגיל. הכמות המומסת עולה ככול שהלחץ עולה ובתנאי לחץ בתוך התא של 2 עד 2.4 אטמוספרות ניתן בכל 100 מ"ל של פלסמה למוסס כ - 5 מ"ל של חמצן בנוסף לחמצן הקשור בהמוגלובין. כמות נוספת זו כמעט זהה לכמות הממוצעת של חמצן הנצרכת ע"י הגוף כולו. בתנאי לחץ של 2 - 3 אטמוספרות מוחלטות אפשר להגיע לכמויות חמצן בדם פי 20 מהכמות הנורמלית, תנאים בהם

הרקמות צורכות את כל החמצן שלהן מהחמצן המומס בפלסמה וההמוגלובין נשאר רווי בחמצן גם במחזור הדם בצד הוורידי. תיאורטית, ניתן לספק בדרך זו את צריכת החמצן של הגוף גם ללא צורך בכדוריות דם. מה המשמעות ? לגבי אדם בריא אין בכך כל יתרון. אך אצל הסוכרתי הסובל מפגיעה בכלי הדם, כמות נוספת זו עשויה לאפשר קיום תהליכי ריפוי תקינים בפצע, תהליכים שללא התוספת אינם יכולים להתרחש. נימי הדם החסומים חלקית אינם מאפשרים מעבר כדוריות דם אדומות ואולם הפלסמה, נוזל הדם, זורמת דרכם ללא כל קושי. לכן המסת חמצן בפלסמה ע"י נשימת חמצן בלחץ גבוה הנה הדרך היחידה לספק חמצן לתאים ובתנאים אלו הוא חודר אליהם בדרך הפעפוע. נשימת חמצן בלחץ גבוה והעלאת תכולת החמצן לכמויות כאלו, אפשרית אם כן אך ורק בתא לחץ.

במה מועיל החמצן בכמות גדולה לתהליך הריפוי?

בראש וראשונה, כמות גדולה של חמצן מגיעה לרקמה הסובלת מחוסר חמצן. החמצן בערכים גבוהים שכאלה עוזר לריפוי הפצע בכך שהוא מגביר את הפרשת חומר הקולגן החשוב ליצירת תשתית ריפוי הפצע. הקולגן מיוצר על ידי תאים הנקראים פיברובלסטים בקצב ובכמות רבה יותר מהרגיל כתוצאה מהמינון הגבוה של החמצן. כלי דם קטנים נימיים, קפילרים, נוצרים בקצב מואץ יותר בתנאי חמצן גבוהים וכך נגרמת עליה בצפיפותם באזור הפצע, גורם נוסף המביא לזירוז תהליך הריפוי.

הרגל הסוכרתית עם כלי דם גדולים תקינים היא לרוב בצקתית. בצקת זו גורמת ללחץ על כלי הדם הקטנים הפתולוגים ומורידה את זרימת הדם בהם. החמצון הגבוה גורם לכיווץ של כלי הדם התקינים ובכך תורם להורדת הבצקת המקומית. הנטייה לזיהומים ברגל סוכרתית היא גדולה, חמצן בכמויות הגדולות משפר את תפקוד הכדוריות הלבנות במלחמתן נגד הזיהומים ואף עוזר בדיכוי ההתרבות של רוב סוגי החיידקים. תיקון האסכמיה (רמת חמצן נמוכה) הרקמתית מאפשרת חידוש הפעילות האנטי זיהומית, פעילות יעילה יותר של מרבית סוגי האנטיביוטיקות וזירוז תהליך ריפוי הפצע.

החשיבות הקלינית של הטיפול בתא הלחץ

פצע קשה ריפוי אצל חולה סוכרתי מהווה הוראה מוכרת לטיפול בתא לחץ גם לפי המלצות החברות האמריקאית והאירופאית הבין לאומיות לרפואה היפרבארית. המלצות אלו מוכרות כאמור ע"י משרד הבריאות בארץ. יש להדגיש כמובן, שטיפול זה משתלב במערך הטיפול השלם בחולה. למשל שילוב של הרחקה כירורגית של רקמות מזוהמות או מתות, מתן טיפול אנטיביוטי לפי הצורך, איזון קפדני של רמת הסוכר בדם, טיפולי מניעה, התאמת נעליים וכו'. מרכזים רפואיים שונים בארץ ובעולם מדווחים על כ - 75% עד 85% הצלחה בריפוי הפצעים שלא הגיבו לכל טיפול אחר וכתוצאה מכך נמנעה קטיעת איברים. הטיפול בתא הלחץ חייב להינתן מדי יום, ונמשך כשעתיים כל פעם. הלחץ הטיפולי המומלץ הוא 2 - 2.4 אטמוספירות מוחלטות. לאחר כ - 10 טיפולים אפשר להבחין, בדרך כלל, ברקמת גירעון חדשה בקרקעית הפצע, הליך המבשר את תחילת תהליך הריפוי. מספר הטיפולים הנדרשים משתנה מחולה לחולה, אולם לעיתים יש צורך ב - 30, 60 ויותר טיפולים על מנת להגיע לריפוי מלא. הטיפול אינו כרוך בכאב או אי נוחות כלשהי. בעת העלאת הלחץ המטופלים חייבים לאזן את הלחץ באוזן התיכונה, בדיוק כפי שקורה בעת טיסה, או נסיעה ממקום גבוה לנמוך. תוך מספר קטן של טיפולים החולים רוכשים מיומנות רבה בעזרת הצוות המלווה בפנים ובחוץ, ואיזון הלחץ מתבצע ללא כל קושי.

לאחר שמושג הלחץ הטיפולי (לאחר כ - 10 דקות), המטופלים נושמים חמצן ע"י מסיכות אישיות המכסות את האף והפה או על ידי ברדס שקוף המולבש על כל הראש. בזמן נשימת החמצן התחושה היא נינוחה ורגועה ובמהלכה המטופל יכול לקרוא, לשמוע מוסיקה באוזניות אישיות או אפילו לפתור תשבצים. עם תום הטיפול מפחיתים את הלחץ בהדרגה והמטופלים משוחררים לעיסוקם. בתוך התא יש מקומות לשנים עשר מטופלים יחד עם אחות או רופא מלווה וצוות מקצועי רפואי נמצא בחוץ במעקב צמוד על הנעשה.

כפי שכבר הוזכר, תא הלחץ במצבים רפואיים אלה הוא טיפול תומך הנלווה לטיפולים אחרים חיוניים לא פחות. הטיפול המקומי ברגל הסוכרתית חשוב ביותר אף ובעיקר למניעת הישנותם של הכיבים ולטפל בזמן במידה והכיב מופיע. יש חשיבות רבה להורדת הבצקת ברגליים ולהשתמש בחבישות אלסטיות מותאמות, כמו גם שמירה על ניקיון יום יומי של הרגליים יחד עם שימון העור. יש להקפיד על הפרדה בין האצבעות על ידי פדים מתאימים. יש לבחון את מצב הרגל ובמיוחד את כפות הרגלים לפחות פעם אחת ביום. יש להיות במעקב רפואי צמוד ובמידת הצורך ובכל פעם שיש ספק לפנות לייעוץ הרופא המטפל.

הוראות נגד לטיפול, ותופעות לוואי של הטיפול בתא הלחץ

הוראות הנגד המוחלטות המונעות כניסה לתוך התא הן נדירות לדוגמא חזה אוויר בלתי מנוקז, טיפולים כימיים מסוימים במחלות ממאירות, פרכוסים ממחלת הנפילה. כל מקרה נידון לגופו ובבדיקה מדוקדקת לפני תחילת טיפול הכל נלקח בחשבון ובעיקר ובראש וראשונה מניעת כל נזק שהוא לחולה. לפני תחילת סידרת הטיפולים כל חולה חדש עובר בדיקה קפדנית על ידי רופא והחולים נמצאים במעקב הרופא כל זמן הטיפולים ושהותם בתא. תופעות לוואי כתוצאה ישירה מהטיפול הן נדירות מאוד ובדרך כלל נובעות מקושי בביצוע איזון הלחצים באוזניים או בסינוסים. הצוות המיומן מלמד את החולים לבצע את הפעולות הנכונות ונמצא בצמוד לחולים במשך כל הטיפול, כך ניתן למנוע תופעות אלה. במידה ונשימת החמצן במקרים בודדים מאוד, גורמת לתחושות לא נוחות, הרי ניתן תמיד להסיר את המסכה והתופעה חולפת.

מתוך ספרו של ד"ר קנטר:
"סוכרת - ספר שני
סיבוכי הסוכרת להתמודד ולהצליח"









הודעה על סיום פעילות האתר 3.2.2013 

קישורים לא ממומנים

האם ויטמין פשוט המחולק בחינם יכול למנוע סוכרת, קרא עוד ...

האם הסיבוכים חומקים לנו מתחת לרדאר?

"אנשים מתוקים לחיים ארוכים" אם בריאותך חשובה לך כדאי שספר זה ישכון בביתך



מתוקים - סוכרת
בשבילכם מ-1999
| טיפים | חברים | תזונה | פורום סוכרת | מדריך | ספרונים | חיפוש | מאמרים | וידאו |
| המדור של פרומקין | כאן ד"ר קנטר | שניידר - דפי מידע | קישורים | כלים | מה חדש? | מוצרים |

| תנאי שימוש | אודות |  |