אתר סוכרת
מוקדש לילדים הסוכרתיים ובני משפחותיהם.
גם אם אינך ילד, תמצא כאן מידע רב שיכול לעזור לך.
 מה חדש   טיפים   שאלות נפוצות
על סוכרת 
 ספרונים   סוכרת בוידאו    מדריך סוכרת   מוצרי סוכרת 
 קישורים   מילון   תזונה   דפי שניידר   מאמרים   פורום סוכרת   סוכרת אחרת 

איזון הסוכרת - מעל הכל

ד"ר קנטר
 
סוכרת הנה מצב/ מחלה שמספר הלוקים בה ברחבי העולם נמצא בעלייה מתמדת. במהלך 30 השנים האחרונות בכל עשור ועשור הכפילו את עצמם הסוכרתיים ברחבי העולם. ההנחה כיום, שיש כבר למעלה מ- 100 מיליון סוכרתיים ברחבי העולם, 30 מיליון מהם באירופה, 16 מיליון בארה"ב וכ- 200 אלף ואולי יותר בישראל.

למרות שתוחלת החיים של הסוכרתיים התארכה וכיום היא מתקרבת לתוחלת החיים של הלא סוכרתיים, הרי שהתמותה הנה פי 2 ויותר מבין בני אותו גיל שאינם סוכרתיים בהשוואה לבני גילם הלא סוכרתיים. בין הגורמים העיקריים לתמותה בסוכרת שאינה תלויה באינסולין ניתן למצוא את מחלות כלי-הדם (הוסקולופתיה) שמוצאות את ביטוין כמחלות כלי-הדם הכלילים (התקפי לב) ובאירועים מוחיים. אצל 57% מהסוכרתיים שנפטרו בארה"ב נגרם המוות מסיבות אלו. גם הסיבוכים בכלי-הדם הקטנים המביאים לפגיעות בכליות ומערכת העצבים, תורמים לסיבות המוות בסוכרת.

היות ולא נמצא עדיין "טפול מונע" או חיסון שיכול למנוע הופעת הסוכרת באנשים שיש להם רגישות או נטייה להופעת הסוכרת, קיימת חשיבות עליונה, לאחר שאובחנה הסוכרת לשמור על רמות סוכר הדם קרובות ככל האפשר לאלו של הלא סוכרתיים. וכל זאת כדי למנוע או לדחות את ההתפתחות של הוסקולופתיה.

הנחה זו שיש לעשות הכל על מנת לשמור את רמות הסוכר בתחום של "איזון" לוותה את הרופאים והמטפלים מזה שנים ארוכות. בתחילת המאה, קו המחשבה היה שיש להפחית ככל האפשר את כמות האוכל והסוכרים שבאוכל, מה שגרם לסוכרתיים שירדו במשקל והפכו ל"מוזלמנים" (בשל העובדה שלא היה עדיין אינסולין לטפול) והם "טופלו" בדיאטות רזון קיצוניות דבר שתרם להידרדרותם המסיבית עד לחמצת קטוטית ומוות. עם גילוי האינסולין וההבנה של חשיבות התזונה הנכונה והצורך של הגוף במינימום של 150 גר פחמימות ליממה על מנת למנוע קטוזיס, השתנו כל הגישות. התזונה הותאמה לצרכים ולפעילות, אינסולינים ו/או תרופות דרך הפה - ניתנו במידת הצורך, לשיפור האיזון.

יחד עם זאת לא היה ברור מה הוא תחום האיזון הרצוי והמומלץ לסוכרתי. האם יש לעשות הכל ולדחוף את רמות הסוכר לערכים הזהים ללא סוכרתי ? או האם ניתן ליצור טווח מתאים לסוכרת אשר יהיה בו די כדי לשמור על רמות "סבירות" ומאידך לא יסכן את הסוכרתי לסכנת נפילות הרמות של הסוכר בדם ומצבי היפוגליקמיה קשים.

ידוע זה מכבר שסוכרתיים רבים מפתחים היפוגליקמיה ברמות שהן "נורמליות" ללא סוכרתיים. במיוחד נכון הדבר כאשר כלי-הדם המובילים אל המוח הנם חסומים וסתומים בחלקם: למשל אם החסימה הכוללת באספקת הדם אל המוח היא בשיעור של כ- 50% , תרד ספיקת כמות הדם המגיעה אל המוח לדקה במחצית ממה שנדרש. יחד עם זאת תרד גם כמות הגלוקוז המגיעה אל המוח בדקה במחצית דבר שיכול להתפרש ע"י המוח כהיפוגליקמיה יחסי. היות ולא ניתן להרחיב את כלי-הדם או לנקות את הסתימות, האמצעי להגברת אספקת הסוכר למוח בדקה היינו העלאת ריכוז הסוכר בדם כלומר רמות גלוקוז גבוהות מהנורמה. בעשור האחרון מקובל היה שרמות גלוקוז שבין 123-200 מ"ג % הנם תחום ה"איזון הרצוי". היו מקומות שהרחיבו תחום זה ב- 10-20% והיו מקומות שהמליצו לצמצמו כלפי מטה ב- 10-20%.

התחושה שחשוב וצריך ל"אזן" את הסוכרת, לוותה כאמור את רוב המומחים והמטפלים בנושא. אולם, חסרה הייתה הוכחה ניצחת וחד משמעית שתוכיח מעל לכל ספק את הקשר שבין סיבוכי הסוכרת ורמות הגלוקוז הגבוהות, כדי שיווצר גם תמריץ של ממש למאמץ ולהשגחה הקפדניים לצורך האיזון. קשר כזה הוכח לראשונה במחקר ה- DCCT. בהיסטוריה של הסוכרת מהווה מחקר זה פריצת דרך בעלת חשיבות ראשונה במעלה, לא פחות מגילוי האינסולין שהיה כזכור לפני 75 שנה.

מחקר ה- DCCT היה מחקר קליני אשר בוצע בין השנים 1983-1993 ע"י המכון הלאומי לסוכרת ומחלות עיכול וכליה של ליד ה-NIH . המחקר הצליח להוכיח ששמירה על רמות גלוקוז קרוב ככל האפשר לרמות הסוכר ה"נורמליות", מאיט את הופעת ואת התקדמות הפרעות כלי-הדם הקטנים בעיניים, בכליות ובמערכת העצבים. למעשה הדגים המחקר, שכל הפחתה קבועה של רמות הסוכר בדם יש בה כדי לעזור, אפילו אעם לסוכרתי היסטוריה של חוסר איזון.מחקר הנ"ל נעשה אומנם בסוכרתיים עם סוכרת התלויה באינסולין (IDDM) והקיף 1441 סוכרתיים מבין 29 מרכזים רפואיים בארה"ב ובקנדה. לסוכרתיים שהשתתפו הייתה סוכרת לפחות שנה ולא יותר מ- 15 שנה. רובם ככולם היו "מאוזנים" לפי "המקובל" ע"י הפרקטיקה של טיפול בסוכרתיים. במהלך המחקר ניסו לראות האם הבאתם של הנבדקים לאיזון טוב יותר, כלומר לרמות סוכר קרובות ככל האפשר לנורמה, תשפיע או תשנה את מצב הסיבוכים על רקע סוכרתי. על מנת להשיג מטרה זו היה צורך לעבור לטפול אינטנסיבי נמרץ לסוכרת, שכלל בין השאר ארבע הזרקות אינסולין ביממה ובדיקה של רמות הסוכר באצבע לפחות ארבע פעמיים ביממה לפני הארוחות ולפעמים אף יותר. המשתתפים הודרכו לשנות את מינוני האינסולין בארבעת הזרקות היומיות - אחת לפני כל ארוחה גדולה וזריקה רביעית של אינסולין ארוך טווח לפני השינה, ובהתאם למזון בדיאטה ולפעילות הגופנית היומית. כל משתתף הודרך באשר לדיאטה ולפעילות הגופנית. בנוסף נמצאו תחת השגחה והדרכה צמודה ע"י ביקור אחת לחודש במרכז לסוכרת ששם נפגשו עם צוות טיפולי מיומן שכלל רופא מומחה, אחות הדרכה מחנכת לסוכרת, דיאטנית ומומחה טיפולי להתנהגות ולהתמודדות עם הסוכרת.

מחקר ה- DCCT הראה שטיפול אינטנסיבי בסוכרת הפחית את הסיכון להופעת רטינופתיה (פגיעה בכלי-הדם של הרשתית) ב- 76% , ומשתתפים שהייתה להם פגיעה רטינופתית בהתחלת המחקר, הטפול האינטנסיבי האט את התקדמות הפגיעה בעיניים ב- 54%.

הרשתית היא הרקמה בעין הרגישה לשינויי האור, ובארה"ב רטינופתיה סוכרתית והפגיעה ברשתית הינם הסיבה המובילה לעיוורון במבוגרים מתחת גיל 65. עצירת התהליך בחצי מהמקרים בהם הוא כבר החל ומניעת או (דחיית) ? התחלת והתפתחות הרטינופתיה ב- 76% מהווה אם כן ממצא חשוב ביותר המדגיש את חשיבות האיזון.

לגבי סיבוכי כלי-הדם הקטנים בכליות - נפרופתיה, ממצאי המחקר הראו שטפול אינטנסיבי והבאת רמות סוכר הדם קרוב ככל האפשר לאלו של הנורמה, האטו את התפתחות מחלת הכליות הסוכרתית ומנעו את הסיכון ש ל- 50% מהמקרים.

מחלת כליות וכישלון תפקודי של הכליות על רקע הסוכרת, מהווה אחד הגורמים המובילים המסכנים את חיי הסוכרתיים עם סוכרת התלויה באינסולין. לאחר סוכרת של כ- 15 שנה כשליש מהסוכרתיים מפתחים מחלת כליות. הפגיעה בסוכרת הנה בכלי-הדם הקטנים של הכליות וכתוצאה מכך יכולת הכליה לסנן ולהוציא חומרים שונים להפרשתם בשתן מחד ולעצור מפני בריחת חומרים אחרים (חלבון) אל השתן מאידך - נפגעת. כשלון התפקוד הכילייתי מחייב תלות בדיאליזה או אפילו השתלת כליות .

תחום שלישי שבו בולטת ההפרעה על רקע הפגיעה בכלי-הדם הקטנים הינו הנוירופתיה הסוכרתית. מחקר ה- DCCT הראה שהסיכון לנוירופתיה, כלומר פגיעה עצבית, הופחת ב- 60% בסוכרתיים שעברו לטפול אינטנסיבי נמרץ.

הפגיעה העצבית בסוכרת יכולה להביא לתחושות כאב, צריבה, "שריפה" בכפות הרגליים, ירידה או איבוד התחושות לחום, קור ומגע בכפות הרגליים ובקצות האצבעות. כאשר הפגיעה היא במערכות העצבים האוטונומיות נפגע ויסות רמות לחץ-הדם, קצב הלב, הפעילות התקינה של מערכת העיכול ויכולת הארקציה (הזקפה) בתפקוד המיני של הגבר עלולים להיפגע.

איך השפיע הטפול הנמרץ על מחלות הלב לסוכרתיים ? במחקר ה- DCCT המקורי הגיל הממוצע של המשתתפים היה 27 כאשר הוחל במחקר. בגיל זה שכיחויות התקפי הלב הנם נמוכות, ולכן המידע בנושא זה אין בו די כדי ללהגיע למסקנה חד משמעית בנושא. אולם מתוצאות בדיקות אלקטרוקרדיוגרפיות ובדיקת לחצי-הדם ורמות שומני הדם ניתן היה בכ"ז להסיק שהסיכון להופעת מחלת לב ירד בקבוצת המחקר ב- 35%.

מחקר מקביל המבוצע בסוכרת שאינה תלויה באינסולין בחולים מבוגרים יותר נמצא כרגע בעיצומו באירופה וקרוב לודאי שגם ממנו יעלה הצורך לשמירה על איזון בדומה למה שעלה במחקר ה- DCCT בצעירים.

הטפול האינטנסיבי והנמרץ של ארבע הזרקות אינסולין ביממה כולל גם סיכון מסוים. הסיכון הגדול ביותר היה עליה בשכיחות האירועים של היפוגליקמיה ונפילות רמות הגלוקוז עד כדי מצבים בהם נזקקו המטופלים לעזרה מבין משפחה מהאחות או מצוות טפול רפואי. בגלל הסיכון הזה חוקרי ה- DCCT המליצו שלא לאפשר טפול אינטנסיבי ונמרץ לילדים שמתחת לגיל 13, לסוכרתיים חולי לב או כאלה עם סיבוכים מאוד מתקדמים, לקשישים ולאנשים שיש להם נטייה ידועה לנפילות רמות הגלוקוז להיפוגליקמיות.

בעיה שניה היתה שעם המעבר לארבע הזרקות יומיות רוב המטופלים עלו במשקל ומכאן נראה ששמנים או בעלי נטייה להשמנה אינם מועמדים אידיאלים למשטר איזון כזה.

בריאות ושיפור הבריאות עולים כסף !. ואכן, חוקרי ה- DCCT העריכו שהמעבר לטפול אינטנסיבי נמרץ יכפיל את ההוצאות הדרושות לאיזון הסוכרתיים. אולם, ההוצאה הזו תקוזז ע"י הפחתה עתידית בהוצאות הרפואיות הנגרמות עקב סיבוכי הסוכרת. פחות פניות בבתי-חולים ובאשפוז עקב סיבוכים וסקולריים, פחות טפולים במחלקות ומרפאות עיניים, פחות טיפולים בכליות, פחות אישפוזים, פחות בעיות אורטופדיות וקטיעות כך שבסופו של דבר החיסכון הוא ברור.

וכמובן, מה שלא ניתן להעריך בכסף הוא מידת השיפור שתחול באיכות החיים של הסוכרתיים, כושרם ויכולתם להמשיך ולתרום במסגרת מקצועם ועבודתם ויכולתם לחיות ולתפקד קרוב ככל האפשר בדומה ללא סוכרתיים שבקהילתנו.

המעבר לטפול אינטסיבי נמרץ של 4 הזרקות ליממה מעלה גם את השאלה איזהוא האינסולין המתאים?

למעשה כל אינסולין ממקור הומני שהוא קצר פעולה (אקטרפיד או הומולין R ) מתאים לצורך ההזרקות שלפני הארוחות. כמובן שהאנסולין המהיר, ההומולוג או הליספרו אינסולין שהוא אחד ה"אנלוגים" של אינסולין, משפר במאד את זריזות האינסולין ויכולת התגובה המהירה המאפשרת את המפגש בין שיא העלייה בגלוקוז עם שיא התגובה של האינסולין.

הליספרו הוא אינסולין שהוא מהיר פעולה בכך שהוא נספג פי 400 (!) מהר יותר מאתר ההזרקה התת עורי. בכך, ניתן להפחית את עליית הגלוקוז שבתגובה לארוחה מחד ,ולהמעיט את הסיכון של נפילת רמות הגלוקוז (היפוגליקמיה) בשעות שלאחר הארוחה (שנצפית במתן אינסולינים קונבנציונליים) - מאידך. קרוב לודאי שתוך השנים הקרובות יאושרו לשימוש וישווקו אנאלוגי אינסולינים חדשניים ומהירי פעולה נוספים הנמצאים במחקר כרגע.

האם מוכרחים לתת אינסולין בזריקה ? חוקרים רבים חולמים על היום בו ניתן יהא לתת אינסולין

דרך הפה או בתרסיס לאף. ניסיונות למתן אינסולין בנרות לא עלה יפה בשל הקושי בהשגת רמות טיפוליות טובות ואמינות יום יום. כמה חוקרים, בארץ ובחו"ל, סבורים שקצה החוט שיקשור אותם למתן אינסולין דרך הפה כבר נמצא בידם, ואולי בשנת 2005 הדבר ייושם. מאמצים רבים נעשו בניסיונות למצוא תרסיס אינסולין לאף. אולם, כל נושא מתן האינסולין בתרסיס לאף (בדומה לתרסיסים הורמונליים אחרים) נפל עד דתה מבחינה מעשית ושיווקית וזאת משום שלאחר שנים רבות של מחקר קליני הוברר שקיימים שינויים מיום ליום בספיגה של האינסולין הניתן בתרסיס וקיים גירוי של רקמות האף לתופעות לוואי. אחת החברות הגדולות שעמדה להתחיל בשיווק אינסולין מעין זה גנזה בשלב זה את תוכניותיה בנידון. אבל ניתן להספיג את האינסולין גם ישירות לריאות לאחר שאיפתן, ויתכן בהחלט שעוד נכונו לנו הפתעות בכיוון פיתוח זה.

שתי החברות הגדולות המשווקות אינסולינים בישראל מאפשרות עתה לסוכרתיים מגוון רחב של תערובות מוכנות ביחסים שונים של אינסולינים קצרי טווח המשולבים בארוכי טווח וכן מגוון של עטי הזרקה ומילויים המתאימים להם, כך שניתן ל"תפור" את תוכנית האינסולין ולהתאימה כשמלה לכלה בחופתה.

גורמים רבים משפיעים על ספיגת האינסולין ומשליכים בכך על פעולתו והשפעתו על הסוכרתי המטופל באינסולין. מבחינת הגורמים הקשורים באינסולין עצמו דוגמת סוג האינסולין (במבנה הומני) דרגת ניקיונו ודיוק היחסים בתערובות השונות לא קיימת כיום בעיה מיוחדת.

מבחינת הגורמים הקשורים לסוכרתי עצמו ניתן לשפר את אופן פיזור האינסולין התת עורי בעת ההזרקה ע"י שימוש במכשירים המפזרים את האינסולין המוזרק על פני שטח רחב יחסי והמופעלים על עיקרון של יריעת ופיזור האינסולין בדומה לרובה אויר. "מזרקים" שכאלה שהנם למעשה אמצעי הזרקה "ללא מחט" מונעים את הפחד שבהזרקה שחלק מהילדים ואף מהמבוגרים מתקשה להשתחרר ממנו, וכן מאפשרים בהזרקה של כמויות גדולות יחסית פיזור טוב ושווה של האינסולין ב"תרסיס" תת עורי.

לסיכום:

יותר ויותר עדויות מצטברות שיש לעשות הכל ולא לחסוך בהוצאות על מנת להביא את איזון הסוכרת בסוכרתיים קרוב ככל האפשר לרמות הסוכר כמו של הלא סוכרתיים. ה- DCCT הוכיח לראשונה בהיסטוריה את "התיאוריה של הגלוקוז" בסוכרתיים, ולפחות באלו שיש להם סוכרת התלויה באינסולין.

עיקר המסר הוא פשוט:

איזון הסוכרת - מעל לכל !

ועל כולנו לעשות הכל על מנת להגיע לאיזון המבוקש - קרוב ככל האפשר וככל שניתן לרמות הגלוקוז כשל הלא- סוכרתיים.





הודעה על סיום פעילות האתר 3.2.2013 

קישורים לא ממומנים

האם ויטמין פשוט המחולק בחינם יכול למנוע סוכרת, קרא עוד ...

האם הסיבוכים חומקים לנו מתחת לרדאר?

"אנשים מתוקים לחיים ארוכים" אם בריאותך חשובה לך כדאי שספר זה ישכון בביתך



מתוקים - סוכרת
בשבילכם מ-1999
| טיפים | חברים | תזונה | פורום סוכרת | מדריך | ספרונים | חיפוש | מאמרים | וידאו |
| המדור של פרומקין | כאן ד"ר קנטר | שניידר - דפי מידע | קישורים | כלים | מה חדש? | מוצרים |

| תנאי שימוש | אודות |  |